fbpx

משפיעים 2015 > משפיעי העל > יהודה וינשטיין

0

אם רשימה זו של 'ליברל' הייתה נערכת בשנים קודמות, כלל לא בטוח שיהודה וינשטיין היה מוצא את מקומו בקטגוריה היוקרתית "משפיעי העל". חודשים אחדים לפני שיאסוף את ציודו האישי מלשכת היועץ המשפטי לממשלה, וייפרד בטקס חגיגי מאנשי משרד המשפטים במרתף הבניין במזרח ירושלים, בתום שש שנות קדנציה סוערות, דומה שוינשטיין נהנה מסוג של פריחה מאוחרת. אולי זה ריח החופש הממשמש ובא, אולי המחזוריות בתפקיד, שנה אחר שנה לצד ידידו בנימין נתניהו, והתחושה שהכול כבר נאמר או נעשה או הוחלט. אבל משהו השתנה בשנה האחרונה בהילוכו של היועץ וינשטיין, בואכה סיום כהונתו.

העוצמה וההשפעה, שמהן נהנה וינשטיין, מורכבות משילוב בין הכוח המוסדי הנלווה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שאין לו אח ורע לאורכה ולרוחבה של שדרת הניהול הממשלית; ובין קווי המתאר הייחודיים של אישיותו, שהובילו אותו אל המשבצת הקרובה ביותר אל ראש הממשלה. אפשר למתוח ביקורת על התפיסה האסטרטגית שוינשטיין הביא עמו לתפקיד, ועל הכלל הבסיסי שהיא מכתיבה – לעולם לא לאבד את מאחז הכוח הקרוי נתניהו; אך אי אפשר לחלוק על כך שהדבר מעניק לוינשטיין כוח עצום.

לא זו בלבד שידו בכול, ולא זו בלבד שאוזנו של ראש הממשלה כרויה למשמע עצותיו והצעותיו, אלא שתקופת סוף הכהונה מגלה סימנים של השתחררות מאיזו כבילה פנימית, וחופשיות רבה יותר בקבלת החלטות. כאילו וינשטיין כבר חש את תחושת השחרור שבהורדת המשא הכבד שהוא נושא על גבו.

בתקופה האחרונה של כהונתו, דומה שהיועץ המשפטי החליט לעשות שימוש בכוחו, בדרכים מעט פחות צפויות. ההחלטה המסתמנת לסגור את תיק החקירה לרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, תסתום את הגולל על הסאגה שהתנהלה באופן מביש לאורך כל הקדנציה של היועץ, ושאופן קבלת ההחלטות בה מסמל במידה רבה את כהונתו של וינשטיין כולה: הססנות, גימוד, גרירת רגליים וסיום בקול ענות חלושה. על הדרך, ההחלטה הזו משגרת, ככל הנראה, את אשכנזי אל כן השיגור הפוליטי, מה שבוודאי אינו משמח את ראש הממשלה.

גם ההחלטה לעבור בפרשת מעונות ראש הממשלה, משלב הבדיקה המקדמית לשלב החקירה הפלילית, בוודאי אינו מוסיף ליחסים בין השניים. בהקשר לפרשות נתניהו, וינשטיין נוקט גישה של אין מנוס. רק כשכלו כל הקיצין, ולא נותרה שום אלטרנטיבה מלבד לעבור לשלב הבא במסלול הפלילי, הוא מקבל את ההחלטה. אבל גם בפרקליטות וגם במשטרה קולטים היטב את רוח המפקד, שבה לא ניתן לטעות. בדיוק כפי שהיה בפרשת ביביטורס. בפרשה הנוכחית קלטו כל המעורבים שהחקירה ממוקדת בסמנכ"ל משרד ראש הממשלה, עזרא סיידוף, ובחשמלאי אבי פחימה, והסיכוי שזו תתרחב והאש תתקרב לבני הזוג המלכותי עצמם, תיאורטי בלבד.

.

האינטגריטי יוצא לאור

יש נושאים שבהם וינשטיין איננו מנצל את הכוח הרב שבידיו כדי להתקוטט עם המערכת הפוליטית, אלא להפך, הוא זורם איתה. בהקשר הזה הוא אוהב לצטט את נתן אלתרמן, ולומר שכוחו של השלטון הוא מכשיר שראוי לאחוז בו "חזק אבל חלש". כך למשל, בנושא מתווה הגז העניק המשנה שלו לעניינים כלכליים־פיסקליים, עו"ד אבי ליכט (ראו הרחבה בקטגוריית "כלכלה"), מטריית הגנה לממשלה, שכופפה לא מעט כללים בבואה לאשר את מתווה המיליארדים של תשובה ושות'.

גם בנושא שלושת התיקונים שבאו בזה אחר זה לחוק למניעת הסתננות, הלכו אנשי משרד המשפטים, בהנחיית וינשטיין, יד ביד עם יוזמות השרים. יוזמות של לשוב ולחוקק שוב ושוב, אף שניכר בהם שלא טרחו להפנים את פסקי הדין הקודמים של העליון. כך גם בעניין הריסת הבנייה הבלתי חוקית בהתנחלות בית־אל – אנשי הפרקליטות באו בפרצוף נבוך לבית המשפט העליון, בבקשה שאולי יסטה מפסק הדין שהוא עצמו נתן מוקדם יותר, והכול בשל רצונו של וינשטיין להפיס את חברי הממשלה. מצד שני, בנושא החטיבה להתיישבות, נתן וינשטיין יד חופשית למשנה שלו, דינה זילבר, לגדוע את חגיגת התקצוב במחשכים, לפחות עד הודעה אחרת. האינטגריטי שלו צץ שוב גם במקרה של שרת התרבות מירי רגב, שקיבלה תמרור "עצור" מאנשי היועץ המשפטי, נוכח איומיה לשלול תמיכה כספית ממוסדות תרבות על בסיס הרפרטואר שלהם, שלא היה לרוחה.

וינשטיין גם טרח להודיע פומבית על התנגדותו ליוזמתה של שרת המשפטים איילת שקד, לבחון פעם נוספת את האפשרות לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. פיצול כזה כבר לא ישפיע על וינשטיין עצמו, אך בשם העיקרון הרשה לעצמו היועץ לתת פומבי ליחסים המעורערים על הציר שבין שני בכירי המשרד, ציר שאחרי מילות הנימוסין הראשונות שבאו עם כניסתה לתפקיד, היה ברור שיתלקח בשלב כלשהו.

אולי הכעס של וינשטיין לא היה רק על הסוגיה העקרונית שהעלתה שקד, והעובדה שהחליטה לאוורר את המחשבות בעניין פיצול תפקיד היועץ, אלא גם שאגב כך, מוטטה את התיזה שעליה בנו במשרד המשפטים את דברי ההלל והשבח לוישנטיין, במסגרת ההכנות לסיכום כהונתו ההולכת ומסתיימת. אחד הדברים שבהם היה וינשטיין גאה במיוחד הוא שגישתו הנוטה לסגור עניינים בחדרי־חדרים, רצוי בארבע עיניים ששתיים מהן שייכות לנתניהו, התפוצצה מול עיניו. במשך חמש שנים וחצי איש במערכת הפוליטית לא צייץ על עניין פיצול תפקיד היועץ, והכול בזכות וינשטיין – שיבחו אותו אנשיו. דומה שכעת אפשר למחוק את המחמאה הזו מרשימת ההישגים שלו.

כשמרן משפטי, וינשטיין מתנגד לא רק לשינוי במבנה תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אלא גם לשינוי במעמדו ובסמכויותיו של בית המשפט העליון. גם בהקשר הזה יצא היועץ המשפטי להגנה פומבית על העליון, כשהקולות במערכת הפוליטית הלכו וגברו, בקריאות לחקיקה שתגביל את כוחו לפסול חוקים של הכנסת. מעט מדי ומאוחר מדי, הבין כנראה וינשטיין שלא כל דבר אפשר לפתור הרחק מהזירה הציבורית, בטח לא בממשלה הנוכחית הנשענת על קואליציה, שבעטיה כל ממזר מלך.

.

צילום: אוליבייה פיטוסי, 'הארץ'

.

רוצים לקרוא את המאמר המלא? סקרנים לדעת מי עוד ברשימת האנשים הכי משפיעים בישראל? לחצו כאן ותוכלו לקבל את גיליון המשפיעים של 'ליברל' במתנה עד הבית?

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook