עשרות מועמדים התחרו בסתיו של 1978 על מקום במועצת העיר נתניה בבחירות המקומיות. אחד מהם, קבלן בניין קטן, מקום שני ברשימת מנוף, עורר תשומת לב מיוחדת. אולי מפני שיצחק תשובה היה צעיר המועמדים, אז רק בן 30. אולי בגלל סיפור חייו הדרמטי משהו. נולד בלוב, גדל במעברה באוהל ברזנט, כפי שהדגישו העיתונאים שכתבו עליו. תשובה הודיע שהוא נחוש לדאוג לצמצום הפערים החברתיים בעיר, נבחר, והפך במהרה לדמות ידועה בנתניה. הוא דחף להקמת שוק חדש בעיר, היה הפטרון של קבוצת הכדורגל מכבי נתניה, והגיע לרוב המשחקים עם שקית של גרעינים שחורים. הוא החזיק את תיק הבנייה במועצה. למבקריו הסביר שהעובדה שהוא קבלן בניין איננה מהווה ניגוד עניינים, מפני שהוא לא עושה עסקים עם העירייה.
במשך עשר שנים תשובה ישב במועצת העיר נתניה. רבות ממה שישרת אותו שנים מאוחר יותר במאבק הגז הוא למד שם, במסדרונות העירייה. לא סתם למד, תשובה היה תלמיד מצטיין. הוא הצטרף עם רשימת מנוף לקואליציה של מפלגת העבודה; ואחרי כמה שנים רץ לבחירות עם הליכוד. "אני מאוכזב משתי המפלגות האלה… אני בכלל ליברל, הרי אני עצמאי, לא?", אמר כשנשאל מהו באמת.
37 שנים חלפו מאז, ותשובה כמעט ולא השתנה. אנחנו השתנינו, תשובה, אחד ממשפיעי העל שלנו בגיליון זה, נולד בשנה שבה קמה המדינה, ונשאר פחות או יותר אותו דבר. ההכרה בחשיבות של הפוליטיקה והתקשורת לקידום העסקים, שכירת אנשי מפתח, עבודה שקטה מאחורי הקלעים, הקשרים עם נבחרים ועם עיתונאים. את כל אלה הוא לא המציא עכשיו, אלה כלי העבודה שלו מזה עשרות שנים.
התקשורת בשביל תשובה היא הרבה יותר מכלי עבודה, היא חלק ניכר מהמהות עצמה. כבר שנים הוא מעסיק עיתונאים. כמה מילים נשפכו על נדב פרי שעבר מערוץ 10 לעבוד עם תשובה, מי זוכר שלפני שמונה שנים, גדי סוקניק היה יועץ התקשורת של תשובה. מי זוכר שהעיתונאי שי שלו מ'גלובס' השווה לפני 15 שנים את תשובה לסינדרלה, "שצמח במעברה והפך בן לילה מקבלן בינוני לטייקון. אצל תשובה, כמעט כל מה שהוא נוגע בו מתברר עד מהרה כהצלחה מסחרית", וכמה שנים אחר כך עבר לעבוד אצלו. תשובה גם חיפש חלק בתרנגולת, ולא רק בביצי הזהב. לקבוצתו 20% בזכיינית ערוץ 2 'קשת'. מה שהביא למצבים מוזרים, כמו זה בו דירקטור מטעמו בחדשות ערוץ 2, עידן וולס, התעמת מול שלי יחימוביץ' ב'תכנית חיסכון' של חברת החדשות, בעניין מתווה הגז.
בעבר התעניין תשובה ברכישת העיתונים 'דבר' ו'על המשמר', ואפילו החל לחפש עיתונאים בולטים שיחזקו את הרכישה. ב־1993, כשעמוס שוקן הכריז כי יסגור את העיתון 'חדשות', צלצל אליו תשובה: "בוא ניפגש, עוד היום". בפגישה הציע לשוקן מיליון דולר כדי לקחת את העיתון הכושל. שוקן ענה: "אם אקח ממך מיליון דולר, ארמה אותך". ההצעה ירדה מהפרק. שנים אחר כך ייפגשו שוב, כשיתמודדו יחד בקבוצה משותפת, במכרז על הערוץ המסחרי השני. תשובה רצה גם להיכנס כשותף לאחת מתחנות הרדיו האזורי. הוא היה שותף במקומון בנתניה, רכש חלק נכבד מחברת הכבלים מת"ב, ובדק אפשרות לקנות את חברת הלוויין yes. בשנים האחרונות הוא בודק פחות את האפשרויות האלה, אבל כמו שמעיד עליו אחד מהשחקנים הגדולים בתחום התקשורת: "הוא הרבה יותר חכם מנוחי דנקנר, גם בהקשר הזה". תשובה תמיד ערני לעניין התקשורת, לדבריו. "הוא לא היה בא זחוח ומתנשא כמו דנקנר, אלא מגיע למערכות ולוחץ יד בחמימות לכל העיתונאים".
.
שוחה בבריכת הממשל
למרות הקרבה לתקשורת, תשובה ממעט להתראיין. כבר חמש שנים שלא ישב מול עיתונאי וענה על שאלות. אני איש של מעשה, של חזון, לא של מילים, הוא נוהג לומר. אבל יותר מכך, זו החרדה לפרטיות. תשובה אוהב לשמור את הקלפים קרוב לחזה. בעבר כה הקפיד על חשאיות, עד שעל אחת העסקאות חתם בשם יצחק שרון, שם שאימץ לעצמו – ספק מתוך שעשוע ספק מתוך רצון לא להיחשף.
גם הקשרים של תשובה עם פוליטיקאים ועוזריהם הם סיפור ישן. פעם אפילו חלם להקים מפלגה יחד עם חיים הרצוג, אביו של יצחק (בוז'י) הרצוג, ועם רם כספי. הרצוג וכספי, על פי התכנית, היו אמורים להביא את האליטות, תשובה את המזרחיים. הרצוג התלהב, אבל בסופו של דבר העדיף להישאר במפלגת העבודה. תשובה ויתר על כיסא בכנסת, אבל לא על הקשר לפוליטיקאים. מצד אחד, הוא חרד לתדמית שבנה, של הנסיך שעלה מאשפתות בעשר אצבעות ועבודה קשה. מצד שני, המפגינים נגד מתווה הגז פחות מעניינים אותו. את מאמציו הוא משקיע בלשכנע למעלה, בחלונות הגבוהים; לא למטה, בכיכרות.
תשובה נפגש במשך ארבע שנים, עד אפריל 2014, שבע פעמים עם בנימין נתניהו (לפחות הפגישות המתועדות והידועות לנו). בינו לבין אריאל שרון שרר קשר של חיבה. שרון אף הבטיח לו שישראל לא תרכוש גז טבעי ממצרים ומהפלסטינים. משה כחלון, בן העדה הלובית כמוהו, נתמך על ידו, כשעמד בראש המרכז לרפורמות ולמנהיגות במכללת נתניה. גוף שמומן על ידי תשובה, ובפועל היה החממה שבה השתמש כחלון בשנתיים בהן תכנן את חזרתו לזירה הפוליטית, בבחירות האחרונות. לחתונת בנו אלעד לפני חמש שנים הגיעו סילבן שלום, ציפי לבני וישראל כץ. לאחרונה חשפה שלי יחימוביץ' שבפגישה ביניהם הציע לה לנהל קרן גדולה, שתחלק חלק מרווחי הגז בחזרה לציבור.
בעסק הזה אין אצל תשובה הבדל בין ימין לשמאל. הוא מעסיק את אבי יחזקאל, שהיה ח"כ מטעם מפלגת העבודה; את יוסי אבו, שהיה יועצו של שר האוצר רוני בראון; ואת אמיר לנג, שהיה עוזר פרלמנטרי של עוזי לנדאו. לפני חמש שנים מינה ליו"ר דירקטוריון 'דלק אנרגיה' את יורם טורבוביץ', שהיה ראש הסגל של אהוד אולמרט, בכהונתו כראש הממשלה. מי זוכר היום, שכבר לפני 20 שנה, דוברו של משה ארנס – דני נווה – עבר היישר לזרועותיו של תשובה בחברת 'תשלוז', בטרם עשה פליק פלאק בחזרה אל הפוליטיקה (ואז משם אל נוחי דנקנר וכלל ביטוח). ומי זוכר את הקשרים של תשובה עם חיים רמון, ששימש כעורך דין (במקביל לכהונתו כחבר כנסת) בעסקה למכירת בנק המשכנתאות 'יעסור', לפני 27 שנים; עסקה שהייתה בתיווכו של אריה דרעי – הקונים היו מיליונרים המקורבים לש"ס. כשתשובה התעניין ברכישת העיתון ההסתדרותי 'דבר', רמון היה אמור להכריע בעניין. הרוחות בבניין ברחוב ארלוזורוב געשו. צפירת ההרגעה ניתנה רק אחרי שתשובה הודיע שהוא מוותר על העיתון. כעשרים שנה מאוחר יותר התברר שמערבולת הקשרים הסוערת כלל לא השתנתה: אהוד אולמרט היה יועץ של חברת חיפושי הנפט 'אבנר' שבשליטתו של תשובה, אותו אולמרט שבהיותו שר התמ"ת, פנה בין השאר אל תשובה וביקש ממנו שיסייע למשה טלנסקי.
נכון, קשה להפריד באמת הון ושלטון בישראל. וכדי לקדם פעילות ויזמות עסקית, חייבים את הממשל. אבל קשרים עם פוליטיקאים יש לכולם; מה שתשובה יודע לזהות טוב מאחרים, זה פקידים ומשרתי ציבור מוכשרים, שיוכלו בשלב כזה או אחר לשרת את עסקיו. רבים מאלה עברו אצל תשובה במהלך השנים, בתדירות גבוהה הרבה יותר מאשר הפוליטיקאים, כשכירים, כדירקטורים או כיועצים חיצוניים בשכר שמן. הנה כמה מהשמות: גיא רוטקופף, מנכ"ל משרד המשפטים לשעבר; בן ציון זילברפרב, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר; קובי כ"ץ, מנכ"ל משרד התשתיות לשעבר; אודי ניסן, לשעבר הממונה על התקציבים באוצר; משה קראדי ודודי כהן, מפכ"לי המשטרה לשעבר; גבי לסט, סגן המפכ"ל לשעבר; יוסי פלד, שהיה אלוף פיקוד הצפון – כולם היו אצלו, חלקם עדיין שם. מדינה קטנה, שוק מוגבל והדלתות תמיד מסתובבות, הכול נכון. אבל עדיין, יש לכך חלק בסוד ההצלחה – וההשפעה.
.
צילום: תומר אפלבאום, 'הארץ'
.
רוצים לקרוא את הכתבה המלאה? סקרנים לדעת מי עוד נמצאים ברשימת האנשים הכי משפיעים בישראל? לחצו כאן ותוכלו לקבל את גיליון המשפיעים של 'ליברל' במתנה עד הבית.
