האם זה צירוף מקרים שהמערכה האחרונה של "הסנדק" – שבה אחרי מות דון קורליאונה יורש אותו בנו ומחסל את אחיו ואת יתר המתנגדים לו – מועתקת כמעט מילה במילה מספר מלכים א, פרק א, שם שלמה המלך יורש את דוד והורג אף הוא את אחיו ומתנגדיו? האם זה מקרי שגיבורי הסרט "ימים ברקיע" של טרנס מאליק מתחזים לאחים בדיוק כמו אברהם ושרה בספר בראשית? האם זה רק מופע אקראי שגורם לנו למצוא רמיזות לספר איוב בסרטים "עץ החיים", גם הוא של מאליק, וב"יהודי טוב" של האחים כהן?
רוצים לחפש את סיפורי התנ"ך בקולנוע? אין לכם מה לחפש אותם בקולנוע הישראלי. הם יהיו בקולנוע הבינלאומי, ולאו דווקא ביצירותיהם של יהודים. סיפור משה רבנו ויציאת מצרים יקבל בשבועות הקרובים גרסה קולנועית נוספת – "אקסודוס: אלים ומלכים" בבימויו של רידלי סקוט ובכיכובו של כריסטיאן בייל – בשנה שכבר קיבלנו בה את הטקסט הקולנועי רב־האמונה על תיבת נח ב"המבול". ובישראל? כמעט כלום. עד כדי כך שאפשר לשים על זה כותרת ברורה ונחרצת: הקולנוע הישראלי התגרש מהיהדות, או אם תרצו – לקולנוע הישראלי אין אלוהים.
רוצים לקרוא את טורו המלא של יאיר רוה? הירשמו לקבלת גליון מתנה עד הבית
