fbpx

גלעד קריב: מי רשאי לעלות על "הסירה היהודית": הגישה הנוקשה מול הגישה הדינמית

0

לא צריך להיות מומחה גדול לתולדות היהדות על מנת לדעת כמה עתיקה סוגיית ”מיהו יהודי“. הקריאה הפשוטה במגילת רות ובספרי עזרא ונחמיה, די בה כדי ללמד על עומק המחלוקות שליוו את החיים היהודיים כבר מימי הבית הראשון סביב שאלה זו. ועדיין, נכון יהיה לטעון שהתהליכים שהתחוללו בעם היהודי בעידן המודרני הופכים את שאלת ”מיהו יהודי“ לסוגיה המרכזית של העם היהודי במאה ה־21.

בעשור השביעי שלאחר השואה והקמת מדינת ישראל מתחוורת העובדה כי נישואי יהודים עם בני זוג לא יהודים הם תופעת יסוד במציאות החיים היהודית. בשעה בה עוגני הזהות היהודיים של אמצע המאה ה־20, זיכרון השואה ומפעל התחייה הציוני, אינם נושאים את אותה העוצמה הרגשית בעבור ילדי דור המילניום, יש חשיבות אדירה ליכולת להפיח רוח חדשה באוצרות הטקסטואליים, הרוחניים והתרבותיים של המסורת היהודית. מגמת ההתחדשות היהודית הפלורליסטית שמתחוללת בשני העשורים האחרונים בישראל ובתפוצות מוכיחה שהדבר אפשרי, וכי המאה ה־21 יכולה להיות דומה לתקופות אחרות בחיי העם היהודי, בהן נעשו פריצות דרך תרבותיות ורוחניות. עם זאת גם בעידן של תחייה תרבותית ורוחנית חלקים משמעותיים מן הדור הצעיר של יהודי העולם יבנו את חייהם עם בני זוג שאינם יהודים.

סוגיה זו אינה רלוונטית אך ורק לתפוצות. בישראל חיים כיום 400 אלף יהודים שאינם מוכרים ככאלה על פי ההגדרות ההלכתיות וחוק השבות. לציבור זה יש להוסיף למעלה מ־2,000 אזרחים ישראלים יהודים הנישאים מדי שנה לבני זוג זרים, שרובם אינם יהודים. ב־20 השנים האחרונות נישואים בין־דתיים הופכים גם למציאות ישראלית. לכך יש להוסיף את העובדה שלאלפי משפחות ישראליות ישנם ילדים ונכדים מעבר לים שרוב הסיכוי כי בעתיד יבנו את חייהם עם בני זוג שאינם יהודים.
סיבה נוספת מדוע סוגיית ”מיהו יהודי“ שייכת במהותה גם למדינת ישראל נעוצה בתפקיד המרכזי שהיא משחקת בחיים היהודיים בכל רחבי העולם, ובהשפעה ההולכת וגוברת שלה על המתרחש בקהילות היהודיות. בין מדינת ישראל ויהדות התפוצות ישנה השפעה הדדית לא מבוטלת. העובדה כי מדינת ישראל מכירה זה 20 שנה בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים בתפוצות לטובת עלייה לישראל העניקה לגיורים אלו לגיטימציה משמעותית בקהילות היהודיות באירופה ובארצות נוספות. מנגד, משבר הגיור וההחמרה המתמשכת בעמדות הממסד הרבני בישראל הביאו למציאות עגומה בה כמעט ולא ניתן להתגייר בקהילות האורתודוקסיות ברחבי העולם היהודי. שאלת הנישואים הבין־דתיים, מדיניות הגיור והגדרת ”מיהו יהודי“ באות לידי ביטוי שונה בקהילות בתפוצות ובמדינת ישראל, אולם במידה רבה כולנו באותה הסירה. כל אחד מהיושבים בה יכול להשפיע על הכיוון בו היא שטה, וגם לטלטל אותה.

בדיוק כמו בימי עזרא ונחמיה ובימי שמאי והלל, מתחולל כיום קרב איתנים בתוך ה“סירה היהודית“. במידה רבה זה הקרב שיכריע את דמותה של היהדות במאה הקרובה. מן העבר האחד אלו שמבקשים לבצר הגדרות ברורות ונוקשות למי רשאי לעלות על הסיפון. ובעבר השני אלו המבינים כי בצד חיזוק הזהות היהודית באמצעות חינוך, חיי קהילה עשירים וטיפוח התרבות היהודית, חובה להיאבק על כל משפחה בה לפחות אחד מן ההורים הוא יהודי. בשלב הנוכחי עדיין קיימת מראית העין המבחינה בין אלו המכירים ביהדותו של אדם גם אם רק אביו יהודי לבין אלו שמחייבים גיור אך מקדמים מדיניות גיור מקלה ומזמינה. בפרספקטיבה היסטורית, אלו גם אלו שייכים לאותו מחנה המודע לכך שבעידן הנוכחי יש להרחיב את גבולותיו של העם היהודי ולאפשר לכמות גדולה ככל הניתן של אנשים בעלי מוצא יהודי לקשור את גורלם באופן פעיל ואמיתי עם הקהילה היהודית ועם מדינת ישראל.

המאבק הרעיוני והפוליטי על אימוצן של הגדרות מרחיבות ומכלילות חשוב כשלעצמו. פרנסי הממסד הרבני מרבים להתריע מפני ”השואה השנייה“ של ההתבוללות, אך באותה נשימה עסוקים בלהדוף מאות אלפי יהודים אם לא מיליונים מחוץ ל“גבולות הלגיטימיים“ של העם היהודי. אולם באותה העת מאבק זה הוא נייר הלקמוס על דמותה הכוללת של היהדות במאה ה־21: מסתגרת, קלריקלית ומצויה בעימות מתמיד עם העולם החיצוני או שמא זהות אישית וקיבוצית דינמית ומכילה המצויה בשיח פורה עם העולם שסביבה. קו הגבול אינו מתוח בין הזרמים השונים ביהדות או בין מדינת ישראל לתפוצות, אלא בין תלמידיו של בית הלל מכל הזרמים והחוגים לבין תלמידיו הקנאים של בית שמאי.

הרב עו"ד גלעד קריב הוא מנכ"ל התנועה הרפורמית

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook