צריך עור עבה במיוחד כדי לקחת הביתה שכר של 10 מיליון שקל ממפעל שמפסיד באותה תקופה למעלה מ־100 מיליון. בעיקר אם אתה המנהל של אותו מפעל.
רפי גינת אינו משורר רגיש, זה לא חדש. ועדיין, אני שואל מה עבר בראשו כשהגיעו אליו שני הנציגים של לאודר והציעו לו את תפקיד מנכ"ל ערוץ 10. האם, כמו בסרטי האנימציה לילדים, נשמע קול תקתוק קופה רושמת וסימן של $ הופיע באישוניו? האם הייתה זו אהבת כסף בלבד, או שהוא גם חשב שהוא, גינת, ישבור את הנאחס של הערוץ המוכה, ויהיה הראשון שיעביר אותו מהאזור הפילנתרופי לתחום העסקים הלגיטימיים?
כך או כך, התוצאה של אותו מפגש הייתה שגינת חתם על הסכם לחמש שנים, שמבטיח לו שכר (ניהול) וחוזה הפקה (על "כלבוטק) בסך של כמה עשרות מיליוני שקלים. כל זאת, בערוץ שהפסיד עד רגע כניסתו לתפקיד יותר מ־1.3 מיליארד שקל.
מאז שהתפרסמה בתחילת החודש הידיעה על כך שהוא מסיים את תפקידו, שמעתי מאנשים בתעשייה שאסור לשכוח מי החתים אותו על החוזה השערורייתי. "תזכור את אבי בלשניקוב ומיכל גרייבסקי (נציגיו של רונלד לאודר בערוץ 10) ואת האינטרסים האישיים שהיו להם". אני זוכר. לגמרי. אלה השניים שהסבירו לי למה צריך להתקפל ולהתנצל בפני מר שלדון אדלסון. ממה הם עשויים ומה מדריך אותם, הבנתי כבר אז. אבל בהקשר הזה מעניינת אותי דווקא התודעה הגינתית.
יש מצב שהוא באמת היה בטוח שיביא את הישועה לערוץ האומלל ולכן מגיע לו כל גרוש. מצד שני, גינת הוא איש אינטליגנטי, הוא בטח זכר שהרפתקאות ניהול קודמות שלו לא הסתיימו בהצלחות מסחררות (עריכה וניהול של "העולם הזה" לכשנתיים, כשזמן קצר לאחר מכן נסגר השבועון ששרד עד בואו מעל ל־50 שנה; עורך ראשי ב"ידיעות אחרונות" לתקופה של פחות משנתיים), אז למה שדווקא הוא יצליח איפה שלא הצליחו אושיות ניהול מהענף עם ניסיון רב מאחוריהן? בזכות "כלבוטק"? יכול להיות שהאיש כל כך מלא בעצמו, עד שבאמת ובתמים האמין שאם ייקח את הבסטה הוותיקה שלו מימי רשות השידור ויעביר אותה לערוץ 10 כל הפאזל המסובך הזה יסתדר מעצמו?
–
לכתבה זו יש המשך. הכתבה המלאה פורסמ הבגיליון המודפס.
