fbpx

שלמה נקדימון: כך זכה שמעון פרס לאהבת הציבור שנמנעה ממנו כל ימיו כפוליטיקאי

0

הייתי "מת" להיות תא במוחו של שמעון פרס, בעת הכבוד שחלקה לו ארצות הברית בביקור הפרידה שלו עם סיום תפקידו כנשיאה התשיעי של מדינת ישראל. אף שמחמאות מפליגות טבועות עמוק בהוויה האמריקאית כולה, הרי שכישראלי הייתי גאה במטר התשבחות שיצקו על ראשו. אני בספק אם היה עוד מדינאי זר כלשהו שזכה להשוואה ל"אב מייסד כמו ג'ורג' וושינגטון" או לגרם אלוהי בנוסח "כוח טבע". אלה הרגעים שבהם הייתי רוצה להיות עד למה שהתחולל במוחו ובלבו של המנהיג בן ה־91. האם העביר לנגד עיניו יותר משישה עשורים של פעילות ציבורית, שבהם אכל יותר מרור מאשר חרוסת? מה חשב על שורה ארוכה של אישים, לעומתיים אבל גם תומכים, שרובם, אולי כולם, הם היום שוכני עפר?

לפני שבע שנים, בהשקת הספר "כעוף החול", שבו שחזר המחבר מיכאל בר־זהר את סיפור חייו של פרס, רשם לי האחרון את ההקדשה הבאה: "לשלמה, שיחד נשמנו אותה היסטוריה ונשארנו ידידים. שמעון". היסטוריה זו, מבחינתי, תחילתה ב־1957, אחרי שחרורי מצה"ל. הלכתי לרפרף באלפי כתבותיי לאורך השנים ב"ידיעות אחרונות", ומצאתי כי פרס היה משתתף הקבע הבולט ביותר בסיקור הפוליטי. המידע עליו, לרוב לא מפיו, אלא מהמערכות להן היה שותף, הביטחונית, המפלגתית, המדינית, מפרוטוקולים חסויים, מהתייעצויות במסגרות מצומצמות, מחילופי פתקים, מניירות שהושלכו לסלי נייר או קומטו לתוך מאפרות.

כל מה שעשה בחייו, באור ובסתר, בתפקיד זוטר ובכהונה בכירה, עשה פרס בגדול. בעצם, מתחילה נשא עיניו אל הפסגה. הוא חש, ואני חושב בצדק, ששם מקומו. אבל ההגעה אל הפסגה הייתה מאוד מפותלת, וגם כאשר ראה אותה מנגד לא תמיד הגיע אליה. ב־1977 נבחר בראשונה לשמש מועמד מפלגת העבודה לראשות הממשלה, אחרי התפטרותו של יצחק רבין בצל פרשת חשבון הדולרים בוושינגטון. אבל בבחירות הובס מול מנחם בגין.

ב־1981 הוביל בסקרים, וזכה למפח נפש בליל הבחירות. שלוש שנים לאחר מכן שוב ניצח בגדול בכל סקר, אבל נאלץ במבחן התוצאה להקים ממשלת רוטציה עם יצחק שמיר. ב־1990 ניסה לייצר מהפך נגדי ("התרגיל המסריח") ולהקים קואליציה לעומתית, אך הוכשל על ידי שותפיו למהלך ב"אגודת ישראל". ב־1992 זכתה אמנם מפלגת העבודה ברוב, אלא שבראשה עמד רבין ולא פרס. בסוף 1995 חזר לכהן כראש ממשלה לאחר רצח רבין, שייט בביטחון לניצחון בבחירות, והובס כנגד כל התחזיות על ידי נתניהו. וגם בהתמודדויות אחרות הוביל לאורך כל הדרך, אך הוכה בתדהמה ברגע האמת, כשנכשל.

הטור המלא פורסם בגיליון המודפס.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook