עורך המגזין שאתם קוראים יעיד שהוא הציע לי לגלול את פרשת ההתנצלות של חדשות 10 בפני שלדון אדלסון, מעל דפים אלה, כבר לפני כמה חודשים. רותם דנון הזמין אותי לפגישה, תיאר איך הוא עומד לחדש את ימי התהילה של "מוניטין" באמצעות "ליברל", והציע לי לכתוב את סיפור ההתנצלות וההתפטרות. "כבר התראיינתי", אמרתי, "ארוכות. גם לדוד דרעי בסדרה 'תקוות גדולות', גם לאבנר הופשטיין וגם לאיילת שני. מה עוד אני יכול לחדש?". "תכתוב על זה מנקודת המבט האישית שלך", הוא לא ויתר. "איך עברת את זה, איך התמודדת עם הלחצים ואיך
קיבלת את ההחלטה לשדר ולהתפטר". "תן לי לחשוב קצת", ביקשתי ואחרי כמה ימים, כשהתקשר, אמרתי שהחלטתי שלא. "די, עברו שנתיים וחצי, כולם כבר שמעו הכול, וגם אני צריך להניח את זה מאחור. אכפת לך אם אכתוב טור בנושאי תקשורת?". לא היה לו אכפת, והנה אני כאן בכל זאת מטרחן שוב על ההתנצלות ועל ההתפטרות.
הפעם, בניגוד לאירוע המתוקשר ההוא, זה כל כך קטן ואישי שיכול להיות שהייתי אומר לעצמי: עזוב, כמה פעמים התלוננו באוזניך מושאי סיקור נעלבים וזועמים, ופטרת אותם בכלום. אבל אז חשבתי, בשביל מה יש לי טור במגזין נחשב בתפוצת שכונה אם לא בשביל לסגור חשבונות?
–
לכתבה זו יש המשך. הכתבה המלאה פורסמ הבגיליון המודפס.
