fbpx

אלדד יניב: "את מישה אתה מכיר?"

0

"מה מצב הזיונים?", פתח שר התשתיות אביגדור (איווט) ליברמן עוד שיחה טלפונית בעוד יום. זו הייתה שאלה שהיא בעצם שאלה רטורית, או אפילו ברכה שמחליפה את ה"בוקר טוב", כשהוא מדבר עם מי שהוא תופס כחבר ממש קרוב או לפחות ידיד. יותר משליברמן רצה תשובה, זו הייתה דרכו להסביר מהם סדרי העדיפויות שלו, היכן מרוחה החמאה ומה הכי חשוב לו בחיים. אם אצל אחרים, המידע העסיסי בעניינים שכאלה עלול להיתפס "צהוב", אצל מי שעיקר עיסוקו הוא שירות האומה, זו חובת הידיעה. "תראה אותי עוד שעה? אתה בתל אביב, לא? אז אני אודיע לך עוד מעט איפה אני נמצא. יש כמה עניינים לברר, וגם משהו שאני רוצה להראות. תגיד, בינתיים, שמעת מהחברים שלך העיתונאים היכן עומדת החקירה?".
עם ליברמן לא ידעת אף פעם היכן אתה נפגש בפעם הבאה. רק כשמתקרבת השעה, כשהוא ממש במקום, או קרוב נורא, אתה מקבל יעד ונקודה. יכול להגיע לפה? אם לא אז אתקשר בקרוב, מהכתובת הבאה, כשאדע איפה אני נמצא. עם ליברמן, הפגישה הבאה אף פעם לא התקיימה באותו המקום כמו קודמתה. זו דרישת הזהירות, לא רק הקסם שבהפתעה. התזוזה ממקום למקום חיונית לאנשים רדופים. "אם אתה יכול להגיע ברבע שעה הקרובה לקומה 24 בדיוויד אינטרקונטיננטל, אז אני מחכה. ואם לא, אודיע לך בהמשך היכן אהיה". זה קשה לתפוס את ליברמן לא בתנועה. ההתראה היא מדקה לדקה, וזה מחייב זמינות גדולה, במיוחד כשהמרחק מהמקום שבו אתה נמצא מחייב לעתים הגעה ב"טיסה", כשהעיר פקוקה.

לכתבה זו יש המשך. הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook