fbpx

כשהצופים כרוכים // מאת רותה קופפר

0

מ'בית קטן בערבה' ועד 'משחקי הכס', כמה מהסדרות המפתיעות שנעשו בעקבות ספרים, והפריחה הגדולה של התחום בתעשיית הטלוויזיה

 

במשך כעשור, בין אמצע שנות ה־80 לאמצע שנות ה־90, עבד ג'ורג' ר"ר מרטין במחלקת הפיתוח של אולפני טלוויזיה. הוא כינה את המקום הזה "גיהינום הפיתוח". "מאחר שהדמיון שלי לא הוגבל לענייני תקציב, הייתי מגיש תסריטים מפורטים וארוכים, ובכל פעם מחדש המפיקים היו אומרים לי: 'ג'ורג', זה ממש נהדר, אבל אנחנו צריכים תקציב גדול פי חמישה כדי לעשות את זה'", סיפר בריאיון לפני שהסדרה על פי סדרת ספריו 'שיר של אש ושל קרח', שעובדה והפכה ל'משחקי הכס', עלתה לשידור.

 

"אחרי שהיו אומרים את זה, הייתי חוזר ולבקשתם מצמצם ומשכתב את הטיוטה הראשונה", סיפר באותו ריאיון. "אחרי חמש טיוטות ההצעה שלי הייתה מתאימה לתקציב, אבל פחות לי. אחרי עשר שנים בתחום נמאס לי מזה", סיפר. "הרי תמיד העדפתי את הטיוטות הראשונות. בשלב זה כבר החלטתי שאני רוצה לעשות משהו עצום, עם נופים מדהימים, קרבות ענק, סערות בלב ים, ללכת לאן שהדמיון רק יוביל אותי".

 

את כל מה שדמיין, העלה על הכתב בסדרת הספרים שלו (את אלה שהספיק לכתוב עד עליית הסדרה). "ידעתי שלעולם לא יעשו מזה סרט או סדרה, אז אין לי מה לדאוג. בסופו של דבר צדקתי, כי לא אני זה שצריך לחשוב על ענייני תקציב", אמר בחיוך על הטעות שלו, כי בכל זאת הפכו את סדרת הספרים לסדרה, ולא סתם סדרה, אלא לסדרה הכי מצליחה בטלוויזיה.

 

כל זה נאמר על ידו עוד בטרם שודרה שנייה אחת מסיפורי ווסטרוז ומאבקי המלוכה שלה. כעת, כאשר בחודש שעבר עלתה לאוויר העונה השמינית והאחרונה של הסדרה המרהיבה, הידועה בנועזותה, באינספור הדמויות שלה ובסיפורים המסתעפים, ברור כי עולם הטלוויזיה השתנה כך שהוא יכול להכיל את כל זה, גם מבלי לבקש מהתסריטאי להתפשר על פחות ופחות. נמצא המקום לעלילות הסבוכות של סדרת הספרים של מרטין, שעד עתה כוללות (באנגלית) 4,228 עמודים (ויבואו עוד, כי הוא טרם סיים את מלאכת הכתיבה).

 

השוני של מקרה ווסטרוז

'משחקי הכס', כך יודעים כל מי שבטעות פצחו בשיחה עם מעריצי סדרת הספרים, מבוססת על המילה הכתובה והכרוכה. ג'ורג' ר"ר מרטין הסכים לתת ליוצרי הסדרה דיוויד בניוף וד"ב ווייס לעבד את היצירה שלו לטלוויזיה, רק אחרי שהשתכנע שהם באמת קראו את ספריו ומבינים לעומק את הנכתב בהם.

 

'משחקי הכס' היא המפורסמת ביותר מבין סדרות הטלוויזיה המבוססות על ספרים, ובכלל; והיא כמובן פרצה את גבולות סוגת הפנטזיה, שאליה משתייכים הספרים של מרטין. לסדרה של HBO יש מעריצים שלא שמעו מעולם על פרודו בגינס, על סאורון או על הפלך מ'שר הטבעות', אבל יודעים היטב על המאבקים בין שבע הממלכות של ווסטרוז.

 

די מפתיע לגלות שהיא ממש לא לבדה. רבות מהסדרות המצליחות העכשוויות התחילו כעיבודים לספרים. לא כולן, כמו 'משחקי הכס', מבוססות על סדרה של ספרים. אלה הן סדרות שבעונתן הראשונה התבססו על ספר בודד, ואחר כך כבר הפליגו למחוזות הדמיון של התסריטאים.

 

זה מפתיע, משום שכמו שאמר ג'ורג' ר"ר מרטין – זאת משימה קשה, שבשל היריעה הקצרה והתקציב המוגבל שעומדים לרשות היוצרים, הרבה מהדמויות, העלילות והעולמות של הספרים נאלצים להישאר בחוץ. 'משחקי הכס', עם התקציב הכמעט דמיוני שלה במונחי טלוויזיה, יכולה לעשות מה שהיא רוצה – כמו לחזור בעונה אחרונה אחרי כמעט שנתיים מסוף העונה הקודמת, ושהיא תהיה מורכבת משישה סרטי קולנוע ולא פרקים של סדרה, ושהם יעלו להפקה כ־15 מיליון דולר לכל פרק.

 

חוץ מזה, בתור הזהב של הטלוויזיה – שהחל עם סדרות כמו 'אוז' ו'הסופרנוס', המשיך עם 'הסמויה', 'מד מן' ו'שובר שורות' – נדמה שיוצרי הסדרות היו ל"אוטר" הכל־יכול של יצירתם, מי שאחראים לכל מילה שנהגית על ידי הדמויות, מי שכתיבתם כבר אמורה הייתה להחליף את הספרים ושהמבקרים השוו אותה לזו של גדולי הכותבים, כמו שייקספיר ודיקנס.

 

המגבלות – וההזדמנויות

בקולנוע אין הרבה הפתעות. משחר הימים הסינמטי, סרטים התבססו על ספרים. עוד מ'לידתה של אומה' (1915), מעידן הראינוע, שובר הקופות הראשון בהיסטוריה התרבותית. מאז נעשו אלפים רבים. באוסקר עצמו ישנם כל שנה חמישה מועמדים לפרס על תסריט מקורי, לצד חמישה מועמדים על תסריט מעובד (ב־99% מהמקרים – מסֵפר). ההיגיון פשוט: ספר קונה לו הצלחה, עיבודו לתסריט קולנועי בדרך כלל פשוט יותר. תסריט לסרט, כמו ספר, הוא סיפור סגור, עם התחלה, אמצע וסוף, ללא צורך בפיתוח עונתי. אך גם במקרה הקולנועי יש סרטים מפורסמים רבים המבוססים על ספרים מפורסמים פחות, כמו 'מועדון קרב' (שכתב צ'אק פלאניוק) או 'שתיקת הכבשים' (של תומס האריס).

 

לפעמים ריבוי הסדרות המבוססות על ספרים מפתיע משום שהרבה מהיצירות העכשוויות הן רימייקים של סדרות וסרטים מהעבר; מ'נשק קטלני', דרך 'שושלת', 'מכושפת', 'בוורלי הילס 90210', 'רוזאן' (שהפכה בגלל פליטת הפה של הכוכבת והיוצרת, שהועפה, ל'משפחת קונר') ורבות אחרות. כל כך הרבה שחזורים של סדרות וסרטים מפעם, לצד יצירות מקוריות, כך שמי צריך ספרים?

 

עוד סיבה לפליאה על הספרים שמאחורי הסדרות היא שבמקרים רבים רק מעטים שמעו על הספרים עד שהם עובדו לסדרות. מובן שיש מקרים הפוכים, כמו 'הרומנים הנפוליטניים' של אלנה פרנטה, שהראשון בהם 'החברה הגאונה' עובד בשנה שעברה לסדרה שהועלתה ב־HBO, או סדרות מן העבר כמו זו על פי 'גאווה ודעה קדומה' הקאנוני של ג'יין אוסטן, והעיבודים השונים ל'ג'יין אייר' של שרלוט ברונטה. אבל מי יכול היה לנחש ש'גוסיפ גירל', אופרת סבון לנעורים שכאילו נבראה מתוך המסך הקטן, הייתה קודם לכן משהו שנאגד בתוך כריכה; או ש'בית הקלפים', המזוהה כל כך עם עצמה, ומקסימום עם סדרה בריטית קודמת ב־BBC של תחילת שנות ה־90, גם היא החלה כעיבוד לספר?

 

יש לא מעט מגבלות בעיבוד ספרים לסדרות. נתחיל בענייני זמן – לסדרות יש זמן מוגבל להעביר את התכנים בעוד ספרים יכולים להתפתח לאט יותר. סדרות, ובעיקר סרטים, נכנסים למודל מסוים שאינו מאפשר חימום איטי של הנושאים. עוד מגבלה של זמן היא זמן החיים של שחקנים. בארט סימפסון יכול להישאר בכיתה ד' כמעט 30 שנה כי הוא דמות מצוירת. גם לדמויות בדיוניות בספרים קיימת הפריבילגיה הזאת, אבל לשחקנים בשר ודם המגלמים אותם אין. כמו כן ישנו העניין של התקציב והטכנולוגיה. דמות בספר יכולה לנדוד על פני יבשות ולחוות עשרות מקומות ונופים, להתערות במאות דמויות, אפילו להגיע לירח, וזה משכנע מאוד בדמיונו של הקורא. במציאות – כמו שהוכיחה החללית בראשית – צריך הרבה יותר מזה. יש גם בעיה עם הצלחה של סדרת טלוויזיה: אם היא מצליחה מאוד, צריך להיפרד מהספר המקורי ולהמשיך משם. האחרונה היא כמובן צרה שרוב הסופרים רק ייחלו לה.

איור: איה טלשיר

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס. רוצים לקרוא את המשך הכתבה? השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם

שתף