fbpx

הקדמה מאת ד"ר מיכה גודמן: לצאת מהמלכוד: דרך אחרת להתייחס לסכסוך הישראלי פלסטיני

0

מה מפחיד יותר: שישראל תהפוך למדינה דו לאומית כמו בוסניה ולבנון, או שמרכז הארץ יהיה חשוף לטילים מיהודה ושומרון כמו שקורה בעוטף עזה?

השאלה הזאת איננה שאלה תיאורטית. השאלה הזאת מתעקשת להישאר במרכז סדר היום הישראלי, גם אם נמשיך להתעלם ממנה.

אנחנו לא רוצים להפוך את ישראל לבוסניה וללבנון ולכן חייבים לצאת מהשטחים, אבל גם אסור לנו להפוך את פתח תקווה וכפר סבא לשדרות ולכן אסור לסגת מהשטחים. אז מה עושים? לא עושים. המלכוד הזה מעיק וקשה. הבעיה הזאת כל כך גדולה, שהיא גרמה לרבים מאתנו פשוט להפסיק לחשוב עליה.

המאמר שלפניך הוא הזמנה לחזור ולעסוק בסכסוך הישראלי פלסטיני. הוא מציע דרך אחרת להתייחס לסכסוך ותשובה אחרת לשאלה: איך יוצאים מן המלכוד.

היום החשיבה שלנו נעולה באשליה שישנן שתי אופציות בלבד: אופציה אחת היא ניהול הסכסוך, שמשמעה לנסות ולהשאיר את הדברים כפי שהם עד כמה שרק ניתן, ואופציה שניה היא פתרון הסכסוך, שמשמעה הקמת שתי מדינות לאום שחיות בשלום זו לצד זו. אופציה אחת היא פסיבית, שכן מטרתה להשאיר את הסטטוס קוו, והאופציה השנייה היא אוטופית, שכן מטרתה לשנות את המצב הקיים מן היסוד.

אך האם אלו שתי האופציות היחידות? תארו לכם שתופיע דמות פוליטית במדינה מערבית כלשהי, שתציע פתרון לבעיית הפשע. היא תטען שיש לה שיטה פלאית שתעלים את הפשיעה לחלוטין. לעומתה תעמוד דמות שתטען שאין פתרון קסם לבעיה, ולכן יש להשאיר את הדברים בדיוק כמו שהם. זהו כמובן מצב מגוחך משום שברור שאלו אינן הברירות היחידות.

כשזה מגיע לפשע, אנחנו מחפשים את המדיניות שתצמצם את היקף הפשע, אם אפשר באופן דרמטי, אבל לא את המדיניות שתסיים אותו. אז למה כשזה מגיע לסכסוך, אנחנו עוסקים רק בשתי אפשרויות – סיום הסכסוך לחלוטין או הישארות במצב הקיים? שתי האפשרויות הללו אינן הברירות היחידות. יש דרך שלישית. יש חלופה לפתרון הסכסוך שאיננה הסתפקות בניהול מתמשך שלו. החלופה היא צמצום הסכסוך.

המאמר שבידיך עוסק בכל השאלות הללו: איך נוצרה תבנית המחשבתית הבינארית שאנחנו לכודים בה, איך אפשר לשבור את התבנית המחשבתית הכוזבת שאנחנו נתונים בה, וכיצד – בעזרת סדרה של צעדים קטנים ומצטברים – ניתן לצמצם את הסכסוך ולצאת מן המלכוד.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook