פייק בחירות? // הטור של טל שלו

0

בימים כתיקונם, הציבור במדינת ישראל נחלק לשניים: אלה שמאוהבים בבנימין נתניהו עד השמיים וחושבים שהוא ואין בלתו, ואלה שלא; שמחכים בכל ליבם ליום שהוא כבר ילך הביתה. עם הקדמת הבחירות החלוקה הזו מקבלת עיצוב מחדש: מצד אחד, "הביביסטים" שמתעוררים ביתר שאת ובטוחים מעל כל צל של ספק שנתניהו ייקח את הבחירות ויישאר בבית בבלפור בעוד שלושה חודשים, ומהצד השני – כאלה שרואים את הסוף, וחושבים שמהפך הוא דווקא בהישג יד.

 

אחרי הטראומה של בחירות 2015, הקבוצה השנייה – שרואה באופק אפשרות כלשהי לשינוי – הרבה יותר קטנה והולכת ומצטמצמת, ונדמה שהיא נזהרת שבעתיים בפיזור תחזיות לעתיד. ההרגשה הכללית והמטעה אז הייתה שזו תחילת הסוף של נתניהו, שיצחק הרצוג וציפי לבני יכולים לעשות את זה, והיא חלחלה לכלי התקשורת ולמיינסטרים הציבורי. הסוף ידוע לכולם: הנישואים של המחנה הציוני לא הצליחו להרוס את אלה של המדינה עם ביבי, והוא חזר מחוזק מאי־פעם, עם 30 מנדטים, ארבע שנים נוספות וקואליציית ימין מובהקת. כל אלה שראו וצפו וחזו נבואות על הסוף נאלצו לבלוע את הכובע, והם הרבה יותר זהירים בסיבוב הזה, מיישמים את הלקח.

 

סקרי הפתיחה של הקמפיין מדברים בעד עצמם: עם ליכוד גדול אחד והרבה מפלגות קטנות מסביב, אין באמת על המפה שום אלטרנטיבה שיכולה לייצר מהפך שלטוני, אז למה להתבזות כמו בפעם הקודמת? עדיף להכריז מראש על הניצחון של נתניהו, ולפחות להיות משוריין לאימת המטרילים הימנים. אבל הדטרמיניזם לא הולם מערכות בחירות, והתחושה הגוברת שמה שהיה הוא מה שיהיה, היא מכת מוות לאמונה בדמוקרטיה. נכון, נתניהו הוא ראש ממשלה כבר כמעט עשר שנים (ברציפות, ו־13 במצטבר) ונהנה מבלעדיות ובלבדיות של רמת פופולריות העולה לאין שיעור על מתחריו. נכון, יש המון־המון מפלגות קטנות מסביב ונראה בלתי אפשרי לאתגר את הדומיננטיות של הליכוד. ובכל זאת, אנחנו רק בתחילת הדרך, ובבחירות, כמו במלחמה, חייבים להאמין שאין דבר כזה שאין דבר כזה ולתת קצת אמון בציבור וביכולת שלו לחשוב, לשקול ולהכריע מי יהיו נציגיו בשלטון – ולא רק במספרים המתעתעים של הסקרים.

 

וייתכן, כפי שמציעות ספקולציות מסוימות, שבחירות 2019 הן רק הבחירות המקדימות למערכת הבחירות האמיתית. מערכת שתיפתח אם וכאשר ראש הממשלה יצטרך לעזוב את תפקידו בגלל כתב אישום מרובה סעיפים, על מערכות היחסים השוחדיות והפרות האמונים לכאורה שלו.

 

כך שלמרות שמוקדם להמר על הסוף של נתניהו, בפועל השחקנים עסוקים לגמרי בתכנון התכניות של הבחירות הבאות. לגבי הבחירות הקרובות – משלימים עם הביבי קינג. אבל באלה שאחרי, שלפי ההערכה הרווחת לא יהיו מאוד־מאוד רחוקות, שם כבר כולם מתחילים לראות את הסוף. בשורה התחתונה, בממלכת הלא־נודע והבלתי אפשרי שקרויה הפוליטיקה, אולי המסקנה הכי טובה היא שעדיף להימנע מנבואות ותחזיות.

 

רוצים לקבל את המגזין המודפס עד הבית? לפרטים ומבצעי מנויים – השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם

צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

שתף