חמאס מסכם שנה מוצלחת מאוד מבחינתו. הוא חזר לתודעה ולכותרות, החזיר לעצמו את ההרתעה של ארגון חזק ומטיל אימה לשיטתו. מחוזר על ידי מצרים ומדינות ערביות נוספות, גם על ידי האו"ם, הוא בונה את כוחו הצבאי ורושם הישגים מדיניים וכלכליים שעזה לא ידעה בארבע השנים האחרונות.
מאז החלו בסוף מרץ השנה מה שמכונה על ידי חמאס "צעדות השיבה" – השם שלהם להפגנות ולעימותים בגבול – חמאס מנצל את המומנטום וממנף את העניין לצרכיו. 225 הרוגים לפחות ומעל 20 אלף פצועים זהו מחיר לא יקר מבחינתם, ואותו משלם העם הפלסטיני בעזה. חמאס גם הודף ומכיל את הביקורת בתוך עזה על שימוש באזרחים למטרותיו ומדכא כל ניסיון להרים קול נגדו, ואין הרבה כאלה.
במסווה של "הפגנות עממיות" ובליווי בלוני ועפיפוני תבערה, הצליח חמאס להביא למציאות חדשה בעימות: שריפות בעוטף עזה, המונים שמתפרעים על הגדר ומעסיקים את צה"ל, והתמדה שלא להפסיק את זה אלא עבור תמורות מדיניות וכלכליות.
סבבי הסלמה קצרצרים שכללו שיגור רקטות, שירתו את האינטרסים של חמאס. תדמית של ארגון חזק ותמורות עבור הפסקת אש. אז באו המצרים והציעו את עניין הפסקת העימות וההסדרה. במה מדובר בעצם? על פתיחה והקלות במעברים, על השקעות בפרויקטים כלכליים ברצועה, על מעמד מדיני אזורי לעזה (ולחמאס), על שיפור התשתיות והמצב ההומניטרי. על תשלום משכורות לפקידים, כולל דולרים במזומן מקטאר, ועל הפסקת אש. כל זה תמורת מה? תמורת הפסקת הפגנות בגבול והפרחת עצמים בוערים. בשיחות סגורות וגם גלויות חמאס אומר: תראו מה השגנו. "תראו לאן הגענו בשל כמה בלונים ועפיפונים". חמאס מתעלם מסבל משפחות ההרוגים, מהפצועים קטועי הרגליים הרבים, מפגועי ההלם. מבחינתו זהו מחיר שאפשר לשלם.
גם סבבי ההסלמה הקצרים סיפקו לו את ההילה והתדמית ברחוב הפלסטיני והערבי, של מי שנעמד מול ישראל – ועדיין שולט בעזה. חמאס שיווק את סיום סבבי ההסלמה כניצחון שלו ושל "הפלגים הפלסטיניים". בכלל, חמאס מצייר תמונה של אחדות בעזה: כל הפלגים כאילו מחליטים ופועלים יחדיו. אך בפועל, קובע המדיניות הוא חמאס.
אחרי שיגורי הרקטות והפסקת האש, חמאס קיבל את תמונת הניצחון שלו: נאומי רהב של ראשיו ותמונות של דולרים קטאריים במזומן. גם הקרע בין רמאללה לעזה, בין אבו מאזן לחמאס, משרת אותו. אבו מאזן מצטייר כמי שפועל יחד עם אותם אינטרסים של ישראל נגד עזה, נגד בני עמו שלו; וכאשר חמאס מבין שעידן אבו מאזן יסתיים בקרוב, הוא ממנף ומנצל זאת לטובתו.
ואם חמאס היה צריך אירוע נוסף כדי לעשות בו עוד שיווק תדמיתי כמי שחזר לזירה הערבית והפלסטינית בגדול – הגיעה ההסתבכות של הכוח הצה"לי המיוחד בעומק הרצועה. ההיתקלות בה נהרג סא"ל מ' – למרות שהביאה להרג שבעה מחבלי חמאס – יצרה עבור חמאס הזדמנות נוספת לשווק עצמו. הזרוע הצבאית פרסמה תמונות של מי שהוא טוען שהם חברי הכוח הישראלי המיוחד; ובעצם כמו מפקד משטרת דובאי דאז שחשף את סוכני המוסד – חמאס כאילו חשף גם הוא באותה מידה ישראלים, ויש לו לכאורה יכולות מודיעיניות מול ישראל. בסיכום השנה, הקודקודים בעזה מרוצים ממה שהשיגו. מבחינתם, המדיניות שלהם נחלה הצלחה.
הטור פורסם בגיליון דצמבר 2018 של ליברל.
