fbpx

הרשות נתונה // הטור של מוטי שקלאר

0

יונתן שם־אור, ב'ליברל' האחרון, תקף בשצף־קצף את הרשות השנייה. חמתו כה בוערת, עד שאינו בוחל בירידה לפסים אישיים, גם אם עבר עשור וחצי מאז המכרז האחרון של הערוץ השני. אבל אם נתעלם מההיבט האישי, השאלה העולה ממאמרו ראויה לדיון: האם יש מקום לרגולציה גם בימים אלו? כולם עוסקים השכם והערב בסוגיית מיזוג עשר־רשת, ומתעלמים מדיון עמוק ומורכב בנדון. לשם כך צריך לשאול באומץ: האם כאשר אנו דנים במדיה התקשורתית, אנו עוסקים בענף כלכלי פרופר? האם דין שוק הטלוויזיה כדין שוק המזון? או שאנו רואים במדיום התקשורתי בכלל, ובטלוויזיה בפרט, תחום הנוגע להיבטים התרבותיים והחברתיים שלנו כחברה. לאלו הרואים את פלטפורמות השידור וערוצי הטלוויזיה המרכזיים כענפים כלכליים הנועדים למקסם רווחים – ובשל כך נכון לשדר מדי יום תכניות אוכל למכביר – ניתן אם כן להבין גישתם השוללת מכל וכל קיומה של רגולציה. לא ניתן להבין את האוחזים בחבל משני קצותיו. מחד להזעיק שמיים וארץ ולזעזע את המדינה נגד סגירת ערוץ עשר, בשם חשיבות הפלורליזם, ומאידך לתמוך בסגירתו תחת המיזוג.

 

נשגב מבינתי כיצד ניתן לכנס את כל העולם לטובת קיומם של עיתונים וערוצים הנמצאים תחת סכנת סגירה בשל שיקולים כלכליים ולהתעלם מרגולציה הדורשת ייצוג של כל הגוונים בחברה הישראלית, בהנחה שאכן לבימות התקשורת יש גם משמעות ערכית ותרבותית. בהרצאה ב־1996 הדגיש השופט אהרן ברק שעיתון, למרות היותו תחת בעלות פרטית, ממלא תפקיד ציבורי ומהווה נכס ציבורי. אם זה נכון לעיתונות הפרטית, קל וחומר בנוגע לערוצי הברודקאסט שנוטלים חלק משמעותי מנתח הצפייה.

 

לקראת מכרז ערוץ 2 ערכנו סקר לבדיקת הייצוג של החברה הישראלית בתכניות המרכזיות שקבעו בזמנו את סדר היום (תכניות אירוח ואקטואליה). הממצאים הראו באופן מובהק שקרוב ל־70% מהמשתתפים מאופיינים כאשכנזים חילונים הגרים בגוש דן עם הטיה גברית מובהקת. דרשנו מהמתמודדים במכרז להראות כיצד הם משנים מגמה זו. האם מדובר בדרישה הזויה?! האם היה עדיף להיענות לדרישת האוצר, שהמכרז יתמקד אך רק ב"ביד" כספי, והערוצים ישדרו כאוות נפשם בידור בלבד? על מה אם כן יוצא הקצף? על כך שהמתמודדים במכרז התמודדו על תמהיל נכון של לוח השידורים, הכולל דרמות וסדרות דוקומנטריות שהביאו למסך יצירות משובחות?

 

אכן עולם התקשורת השתנה, ומאז אותו מכרז זרמו הרבה מים בירדן. קמו פלטפורמות שידור רבות המפיקות תכניות למכביר, כולל דרמות משובחות. הרשתות החברתיות מהוות אף הן פקטור במכלול השידורים. אכן יש צורך בראייה כוללת המשקללת בין ההיבט הכלכלי לתוכני. ייתכן שהגיעה שעת הכושר לדון באפשרות לתכלל את גופי הרגולציה, אבל אל לנו לזרוק את התינוק עם המים המזוהמים. בלי רגולציה שקולה שמבינה את הצרכים של בעלי הערוצים אך לא מוותרת על ההיבטים התוכניים, נקבל הרבה מאותו דבר (גם אם התפריט בתכניות האוכל יהיה מגוון).

 

לסיום, הערה קצרה ליונתן. בבית הגידול של הציונות הדתית לימדו אותי שכל מלאכה מכבדת את בעליה. אני מודה באשמה, שבצעירותי מימנתי את לימודיי כנהג אוטובוס. אולי אם עוד אנשי תקשורת היו עובדים בצעירותם בעבודות המאפשרות מפגש בלתי אמצעי עם החברה הישראלית, היינו מקבלים תקשורת פתוחה ומכילה יותר. תחשוב על זה.

 

אהבתם? רוצים לקרוא עוד? לפרטים על מבצע מנויים – גיליון ראשון במתנה – לחצו כאן

.

צילום: עודד קרני

שתף