הצמחים בעציצים שמעטרים את גג ביתה של זהבה גלאון בפתח תקווה הולכים וקמלים. בעיה של השקיה. כשזה קורה בדירתה של מי שעד לפני כחצי שנה כיהנה כיושבת ראש מרצ, אפשר אולי לראות בכך סימן לאובדן זוהרו ולהתייבשותו של השמאל. מנהיגת מפלגת השמאל לשעבר אומרת שהגנן בדרך ושהכל יחזור לפרוח בירוק, צבעה של מרצ. כמו רבים ממצביעי המפלגה, היא הייתה שמחה לעבור לגור בתל אביב. בלב הפועם של השמאל, שינקין פינת רוטשילד. לגבי השמאל, עמדתה קצת פחות נחרצת. היא מאמינה בתפקיד השמאל ובעמדות שמרצ מייצגת, אבל בתשובה לשאלה מה דעתה על מחליפתה, יו"ר מרצ ח"כ תמר זנדברג, היא אומרת: "תמר הכריזה שהיא תביא עשרה מנדטים בבחירות הבאות. כעת חובת ההוכחה עליה".
– את נשמעת כועסת.
"לא כועסת. אבל לא היה לי פשוט כשקיבלתי סטירת לחי מהחברים שלי כשהתמודדנו בפריימריז במרצ. רק ניסיתי לפתוח את השורות ולהביא לפריימריז פתוחים, כדי להרחיב את מוטת הכנפיים של מרצ, ובמקום זה חטפתי סטירת לחי. אבל אני מסתכלת קדימה".
– כלומר, להתמודדות אפשרית שלך בכל זאת לכנסת, או אפילו ליו"ר מרצ?
"אין לי כוונה להתמודד לכנסת, למרות שאני עדיין מקבלת פניות בכמויות מהציבור לסיוע. לצד זה גם יש אליי פניות ממפלגות אחרות להצטרף אליהן, כולל התארגנויות שונות, ולכולם אני עונה שאני במרצ. מרצ היא הבית שלי מאז ומעולם".
– מי הפונים? מאילו מפלגות?
"אין לי כוונה לפרט. כמובן, כולם מהמרכז שמאלה".
– לא חשדתי שהתפקדת לליכוד, ובכל זאת, מה טמון באמתחתך?
"אני רוצה להיות אקטיביסטית בחברה האזרחית".
– כלומר, להקים עוד בצלם או הקרן החדשה?
"משהו יותר רחב וגדול, שמטרתו ליצור אקטיביזם בחברה האזרחית בישראל".
– אגב, כשראית את מנכ"ל בצלם משמיץ את ישראל באו"ם, איך הרגשת?
"שהוא לא משמיץ, אלא ממלא את חובתו האזרחית להתריע על מה שנעשה בשמנו ומטעמנו בשטחים. הוא לא בוגד ולא גיבור. אנשים לא מבדילים בין ארגונים פוליטיים לבין ארגונים לזכויות אזרח, שבצלם נמנה עמם. אם לארגוני ימין יש לגיטימציה להסתובב בעולם ולהציג את מרכולתם, מותר גם לבצלם להציג את עמדותיו".
– ברשותך, עדיין לא הבנתי מה את מתכוונת להקים או לעשות.
"אקים ארגון גדול שיעסוק בפוליטיקה ציבורית אבל לא מפלגתית. הארגון הזה יהיה חלק מהאקטיביזם בחברה האזרחית הישראלית".
– את מודעת לזה שתצטרכי לפנות לבעלי ממון ולבקש תרומות. נוח לך עם זה?
"כשזה למען מטרה ציבורית חשובה, אין לי בעיה ואעשה זאת. בעזרת הארגון שאקים אני מתכוונת לסמן כיוון. וכמובן, אמשיך להביע את דעתי ללא כחל וסרק. הרבה פעמים אני מעצבנת, אבל אמשיך ואומר את דעתי, וכעת גם אין לי את המשקלות והאחריות שהיו עליי כיו"ר מרצ. אני גם מלמדת בשתי מכללות, בית ברל ומכללת פרס, וכותבת טור ב'הארץ'. רוב התגובות אליי הן מסוג 'את ממש מדברת מגרוננו', וזה מאוד מעודד".
– עושה רושם שחסרה לך הפוליטיקה.
"בהתחלה היא חסרה לי. כעת כבר לא. ומעבר לכך, בשל הפעילות הציבורית שלי, אני לא מרגישה שאני בקרן זווית. מוזנחת. ולא תאמיני, אני מתלהבת מהציוצים בטוויטר. ממש כמו טראמפ".
– גילית את הטוויטר סוף־סוף?
"ממש ככה. מצייצת בין שניים לשבעה ציוצים ביום. בדרך כלל בבוקר ואחר הצהריים. זה תלוי בעיקר במה שמציק. ומהר מאוד גם התרגלתי לעבוד בלי עוזרים ודוברים. עושה הכל לבד, כשהציבור הרחב הוא העוזר הכי טוב שלי, שמהדהד את ציוציי".
– ועדיין, כמי שעמדה בראש מפלגה והייתה במרכז העניינים וכעת לא, אין חשש שהטלפון יפסיק לצלצל?
"לא חשבתי על זה. זה בהחלט יכול לקרות, אבל כרגע אני מאוד עסוקה ויש לצידי צוות של אזרחים. והכי נעים לי שאני ממציאה את עצמי מחדש. הייתי במערכת החוץ־פרלמנטרית – כמי שהקימה ועמדה בראש בצלם – עברתי למערכת הפרלמנטרית, עזבתי אותה, וכעת אני שבה ומחפשת את הדבר הגדול הבא. סירבתי לפניות שהגיעו אליי מהמגזר הפרטי".
– כלומר, סירבת לעשות לביתך?
"היו אליי פניות מאוד מפתות מהשוק הפרטי, והחלטתי שאני לא יכולה לעבוד אצל מישהו ולרסן את עצמי. אבל, לשאלתך אם הטלפון מצלצל פחות, אני יכולה לומר שסדר היום שלי השתנה. יש לי פתאום זמן לפילאטיס שלוש פעמים בשבוע, יש יותר זמן לזוגיות עם פסח בעלי, יש לי זמן לתרבות ולראות סדרות. אני פריקית של סדרות ומסוגלת להסתגר בבית בסופ"ש ולראות סדרה בבינג'. האחרונה שראיתי ואהבתי הייתה 'בית הנייר'. מה אגיד לך, אני אוהבת את החיים החדשים שלי".
–
לכתבה זו יש המשך. הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס.
