בבחירות 81' עלתה בית שמש לכותרות, ולא בנסיבות מחמיאות. האינפלציה דהרה והקיפאון המדיני שלט, אבל סדר היום היה שונה לגמרי: העדתיות. הדעה הרווחת בישראל הייתה אז כי המערך מייצג את האליטה האשכנזית ואילו הליכוד הוא ביתם של המזרחים.
ואז הגיע ראש האופוזיציה שמעון פרס לכנס בחירות שנערך בעיר העולים, וזכה לקיתונות של בוז מהאזרחים שלא נתנו לו לנאום. פרס נתקף בעצבנות והחל לשאוג לכיוונם: "אנחנו לא נפחד מכם, לא מהפשיזם, לא מהחומייניזם ולא מהתנועות המזרחיות שלכם. בוז… זה עם תרבותי ותנועות מזרחיות מתווכחים. תתביישו לכם! אל תקלקלו את שם בית שמש! כך נראה העם של בגין, שיכורים… שנאה וריב אחים, שנאה וחוסר תרבות. עם תנועות מזרחיות תנצחו בבחירות?". העצרת פוצצה ופרס הוברח על ידי שוטרים מההמון הזועם דרך דלת אחורית. סוף דבר: המערך הפסיד אז את הבחירות לליכוד על חודו של מנדט אחד.
מאז ומתמיד הייתה בית שמש מוקד רתיחה בין עדות, קהילות וחוגים. נבנתה תחילה ב־1950 כמעברת הר־טוב על ידי עולי בולגריה. אחר כך הצטרפו אליה עולים מאיראן, עיראק, צפון אפריקה ורומניה. בסוף שנות ה־80 לטש עין יזם חרדי על העיר המתפתחת והקים בה שכונה דתית ראשונה.
וזה היה רק הספתח להמשך גלי העלייה מאתיופיה, ברית המועצות וארה"ב. העולים הקימו כאן קהילות ושכונות משלהם, מה שיצר את הרבגוניות של העיר שמעולם לא חוברה יחדיו. העיר הוותיקה בשלה, השכונות החדשות בשלהן, ובתווך הקריה החרדית. אמנם, מיום שגילו אותה אנשי ירושלים הישנה כעיר חרדית הקרובה לבייס, הם השתלטו עליה וחידשו בה את "היישוב הישן". הם הקימו ברמת בית שמש ב' תעתיק מדויק של מאה שערים הירושלמית.
מני אז נקשר שמה של העיר עם כל פרובוקציה מזדמנת. גם אם נעצר עריק חרדי בכביש אילת – ההפגנות יהיו לא רק ליד מגרש הרוסים הירושלמי, אלא גם ברחוב נהר הירדן הבית שמשי. משם נעשה המדרון תלול. יריקה שהייתה או לא הייתה על ילדה קטנה הציתה את השד העדתי למחוזות הזויים. בחירות 2013 יצאו מכלל שליטה: אלי כהן מהצד החילוני מול משה אבוטבול בצד החרדי נאבקו בשם העדתיות. זו הייתה מלחמה נוראה והעיר הייתה על סף פיצוץ. אבוטבול, שזכה בבחירות בשברי אחוזים בודדים, נקרא לבית המשפט שקבע כי יש לקיים בחירות חוזרות בעיר. אריה דרעי, פטרונו של אבוטבול, ירד לעיר ושהה בה משך כשבוע ימים. כל טובי הכוחות התגייסו ואבוטבול צלח את זה, שוב באחוזים בודדים.
במהלך כהונתו קידם אבוטבול בנייה ואכלוס של שכונות נוספות, ומספר החרדים בעיר הלך וגדל. לאיש לא היה ספק שבבחירות הפעם, הוא לוקח את העיר בהליכה. אבל דווקא אכלוס השכונות החדשות תוך תשתית רעועה – יחד עם ויתור על העיר הוותיקה – גרמו לתסכול ולמרמור בין אזרחי העיר. ד"ר עליזה בלוך הגיעה אל המוכן וזכתה מן ההפקר. חרדים רבים ביקשו שינוי והשחילו לראשונה לפי מצפונם – בניגוד לדעת תורה – את שמה של ד"ר בלוך לקלפי, וזאת עוד מבלי לדעת מה היא באמת מסוגלת לחולל. ניתן לה צ'אנס, הם אמרו. וכך, על חודם של מאות קולות בודדים, נכבשה בית שמש על ידי הציבור הכללי מידי החרדים, כשהפעם "השנאה וריב האחים" הגיעו דווקא מבפנים.
