fbpx

מדינת חולדאי // שרה ליבוביץ-דר

0

איך נראית תל אביב בחלוף 20 שנות כהונה של רון חולדאי? מה הביא לריצה של אסף זמיר מולו, ומה מספרים האנשים שחיים את המוקד העסקי-תרבותי (וגם החילוני) הגדול והחשוב במדינה? 

 

הפגישה בין ראש עיריית תל אביב רון חולדאי לסגנו, אסף זמיר, הייתה דרמטית. במסעדה תל אביבית, ביום חורף, העלה זמיר הצעה. מדוע שלא נרוץ ביחד בבחירות? חולדאי במקום הראשון, הוא בשני. רשימה כזו תוכל לחולל פלאים בבחירות, אמר זמיר. ראש העיר, נחרץ כהרגלו, פסל מיד את הרעיון. לא מתאים לי, הסביר לזמיר, חברי המועצה שלי הולכים איתי שנים, אני לא מתכוון לבצע מהפך ברשימתי. לרגע השתררה דממה. זמיר קיווה לתגובה אחרת. חשב שאחרי שנים, חולדאי יעביר לו את המקל במרוץ שליחים מסודר. הוא נאלם דום, אבל לא ויתר. הוא שב ושוחח על כך עם סביבת חולדאי והעלה את הרעיון בפני ראש העיר פעם נוספת, יום אחד לפני שהכריז על פתיחת הקמפיין שלו לראשות העירייה. התגובה הייתה זהה. חולדאי לא מעוניין בריצה משותפת. גישתו הבהירה לזמיר שזוהי כנראה העת לא לחכות לירושה, אם כי להתמודד בכוחות עצמו. וכך הוא עושה בשלושת החודשים האחרונים. ראש בראש נגד חולדאי, שתחתיו שירת בעשר השנים האחרונות. 

חמושים בתחושת נקם ובעלבון מזוכך, שני המחנות יצאו לדרך. אפילו חולדאי, שאינו נוהג להחצין את תחושותיו וידוע בניכור שלו, אינו יכול להתאפק ובשיחות פרטיות מביע רמה של עלבון שמכריו ראו אצלו רק לעיתים נדירות, אם בכלל. בשיחה כזו אמר, למשל, שמשרה חדשה נוצרה בעירייה, בבוקר סגן ראש עיר, בערב תוקע סכינים. עד כדי כך. אדם שעבד עם חולדאי ומכיר אותו היטב אומר שראש העיר פתח את לשכתו לפני זמיר, העניק לו כבוד שרק מעטים זוכים לקבל, המתין לו לפני שפתח את ישיבות המועצה, הזכיר אותו בנאומיו, חשף אותו לענייני העיר הנסתרים ביותר, נתן לו ולסיעתו ('רוב העיר') את תיק החינוך ובכך סיפק לו גישה ליותר ממחצית מתושבי העיר, הורים לילדים. זמיר מצידו יצר אצל חולדאי את התחושה שהוא אביו הרוחני, שלא יתמודד נגדו כל עוד הוא בתפקיד. במחנה זמיר מעדיפים לדבר על האשם התורם של חולדאי. אם היה פורש (יש אומרים כמתוכנן) ולא מתעקש להתמודד על קדנציה חמישית, לא היה מקבל את זמיר כמתחרה.  

עזבו לרגע את הפוליטיקה, את הסקרים, שמנבאים לזמיר הישג נאה אך לחולדאי ניצחון, את הוויכוחים על מי עשה מה עבור העיר. חשבו לרגע רק על שני אלה: חולדאי, שראה בזמיר את בן טיפוחיו, וזמיר שמתנגד לתואר הזה, שמספר המשפטים האישיים שהחליף עם חולדאי לא מגיע למניין אצבעות כף יד אחת. בכל אופן, כבר שנים שהם צמודים זה לזה בבניין העירייה, בישיבות מועצה. מחליטים ביחד, לא מדליפים, לא משמיצים. שני פוליטיקאים, חולדאי משוכלל ומיומן, זמיר דינמו צעיר, פעלתן ומבטיח. ופתאום בום, מתחילים לתלות את הכביסה המלוכלכת על החבל בכיכר רבין, שכולם יראו. 

 

רגוע, אבל לא שאנן 

חולדאי מעדיף שיראו כמה שפחות. הקמפיין שלו יתעורר רק החודש, בישורת האחרונה של הבחירות. זר שינחת בתל אביב יתקשה להאמין שהן כה קרובות. עיר ללא הפסקה, אבל קמפיין מנומנם. חולדאי עדיין לא פה. לשלטים של אסף זמיר יש נוכחות מרשימה. פה ושם רואים כאלה של אסף הראל. גם אלה של ציפי ברנד תלויים בכמה מקומות, למרות שהיא רצה בסופו של דבר לצד זמיר. הקמפיין של חולדאי מוכן לבליץ קצר ומהיר. שלטים, מודעות, "אני עם חולדאי", "על תל אביב לא מהמרים", סלוגנים שידגישו את הניסיון רב השנים של הראש. אם אתם אוהבים את תל אביב כפי שהיא – ליברלית, חילונית, פתוחה, תנו לראש העיר להמשיך לעשות את העבודה. זה הכיוון.  

מקורבי חולדאי אומרים שלא היה צורך בקמפיין ממושך, חולדאי מוכר מספיק גם בלי לבזבז כוחות וכסף. בקמפיין הראשון שלו, ב-1998, העיר הוצפה בשלטים, הם נזכרים. היום חולדאי מותג חזק המזוהה עם עירו. כל שדרה מטופחת, כל בית ספר טוב, כל חוף ים נקי, הם הקמפיינרים של ראש העיר. מי צריך יותר מזה. 

אך מתחת לכל זה, השטח רוחש. חולדאי אומר לאנשיו שהוא רגוע, אבל לא שאנן. דמה את יריבך לטוב שבטייסים, נוהג לומר ראש העיר, טייס קרב בעברו, ואז תוכיח שאתה טוב ממנו. חולדאי נרדם רק בתיאוריה. למעשה הוא שם, מסתובב ומתרוצץ כמועמד מתחיל. את הקמפיין השיק כחודש לפני ההשקה של זמיר, באירוע עמוס סלבריטאים, בהם המפיק מוטי רייף, ששובץ ברשימתו 'תל אביב 1'; והנה ראש העיר בשעת ערב בפאב תל אביבי ידוע, מקום מפגש פופולרי של זוגות בדייט ראשון. הצעירים מביטים בו תמהים אך מלאי יראת כבוד. חייכן ומלא מרץ עובר ראש העיר בין השולחנות, מציע לגברים להצטרף לשולחן סמוך של ארבע נשים. עוד דחקה ועוד צחוקים, וחולדאי כבר מפליג החוצה, למכונית הממתינה. איך היה? הנשים הצעירות חושבות שראש העיר "דווקא סבבה", אבל מוטרדות לא מסיכוייו בבחירות, אלא מהעובדה שהצעירים שהציע להם להצטרף לשולחנן התביישו.  

לא במקרה בחר חולדאי בפאב. על פי פילוחים שנעשו בבחירות קודמות, צעירים עד גיל 35 בלב העיר נוטים להצביע למועמדים אלטרנטיביים. הם גרעין קשה של כ-40%, שמתלהב פחות מהממסד העירוני ומראש העיר. כוחו של חולדאי גדול יותר בשכונות הצפוניות ובאזורים המאוכלסים במשפחות עם ילדים עד גיל 17. רבים מבוחריו מגדירים את עצמם אנשי שמאל ואוהבים שראש העיר מתנצח עם ממשלת נתניהו. את זה חולדאי מספק להם בלי בעיה ("השלטון במדינה רע מאוד, בנוי על הסתה, משחית"). 

 

רומן צונן עם מפלגת העבודה 

במטה חולדאי מתעקשים לכנות את הסיורים "פעולות שגרתיות" של ראש העיר. חולדאי אכן מרבה להסתובב בתל אביב ומכיר כל פינה בה, אבל בשבועות האחרונים הוא פעיל במיוחד. יפו, שכונת התקווה, מרכז לילדים מחוננים, סוכה בקריית שלום, כתיבת אות בספר תורה, שוק הכרמל, תיאטרון הקאמרי, שוק ארבעת המינים. היכן שלא זורקים אתרוג מוצאים את ראש העיר, מצטלם, מחייך, משתדל להגיע לכמה שיותר אנשים. בניגוד לזמיר, שמופיע בערך בשלושה חוגי בית מדי ערב, חולדאי מעדיף כנסים רבי-משתתפים. הוא לא הולך לבזבז את הוד חולדאיותו על כמה עשרות אנשים. 

המטה פעיל בבית מעריב הישן. מוקדנים עורכים שיחות טלפון מקדימות, תומכים יוסעו לקלפיות בכל רחבי העיר. ההסכם עם מפלגת העבודה נחתם מבעוד מועד; זו תסייע במימון ותתמוך בראש העיר, שהוא בשר מבשרה. 

בראש המטה עומד חבר המועצה ליאור שפירא, בנו של עו"ד יגאל שפירא, המקורב מספר אחת של חולדאי. משרד הפרסום סוסנסקו-ציפריס אחראי על האסטרטגיה. זהר סוסנסקו עבד בבחירות האחרונות עם משה כחלון וניהל את הניו-מדיה בעיריית תל אביב. רז ציפריס עבד בבחירות האחרונות עם המחנה הציוני. הדובר הוא רון לוין, בעבר עיתונאי ב'מעריב'. בעירייה ממשיך לנהל את העניינים מנחם לייבה, המנכ"ל, ששירת כמו חולדאי בבסיס חצרים של חיל האוויר. חולדאי מוקף בקומץ חברים קרובים שהולכים איתו שנים, בהם הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, אנשי העסקים איזי בורוביץ, יגאל אהובי ודיוויד פדרמן וגם עמוס עוז. עם חלקם הוא רוכב על אופניים או הולך בפארק הירקון. בשבתות אפשר לראות אותו בחוף הצוק ביחד עם בורוביץ. "לא אחת אפשר להבין, מתוך הלך הרוח של ראש העיר, מי מחבריו ייעץ לו בנושא מסוים", אומר אדם שעבד עמו בעבר. "אם כי הוא נזהר מאוד בבחירת חבריו. חולדאי אדם מאוד שקול וחכם, הוא לא ייתן לחברויות אישיות להפיל אותו". 

ברמת קרבה כזו או אחרת אליו אפשר למצוא גם פוליטיקאים כמו גדעון סער, יאיר לפיד, ציפי לבני, משה כחלון ויובל שטייניץ; פחות את בכירי מפלגת העבודה. יחסיו איתה מורכבים. הוא שקל להתמודד בפריימריז על ראשות המפלגה, אך החליט לוותר. לדידו, ראש עיריית תל אביב חזק יותר, משפיע יותר, מאשר ראש מפלגה שעלולה לזכות בבחירות ב-12 מנדטים בלבד. "המפלגה היא זו שצריכה אותו. ראשיה יכולים להתגאות בעובדה שראש העיר הזו הוא משלהם, לו אין הרבה סיבות לגאווה בעצם השתייכותו למפלגה", אומר פעיל ותיק בעבודה. 

לאירועים של המפלגה הוא ממעט להגיע. ותיקי העבודה עוד זוכרים את חולדאי מנגן בחלילית במפגשים כאלה. זיכרונות, זה מה שנשאר. בבחירות 2013 רצו פעילי מפלגה תל אביבים ברשימה עצמאית למועצת העיר. בין יוזמיה היו צעירים, תומכים של שלי יחימוביץ'. הרשימה לא הצליחה להכניס את מועמדה למועצה, אבל גרמה מבוכה לראש העיר. כך גם במקרה של חברת הכנסת סתיו שפיר, שהייתה צפויה לרוץ הפעם מול חולדאי, ובדקה ה-90 עשתה פניית פרסה והחליטה שלא. זה התרחש למרות שחולדאי חתם על הסכם לשיתוף פעולה עם מפלגת העבודה. שפיר אותתה כי המפלגה, או חלקה, איננה מחויבת אליו.  

מכר קרוב של חולדאי אומר ששפיר כנראה רצתה לקבל תשומת לב: "מיותר בכלל לדבר עליה". נראה שהסקרים, שניבאו לה הפסד, הניעו אותה לוותר על היוזמה. פעילים בעבודה אומרים שההרפתקה עלולה לעלות לה בקולות בפריימריז לרשימה לכנסת. 

בעבר היה חולדאי מיודד עם שלי יחימוביץ'. בפריימריז האחרונים בעבודה תמך בסיבוב הראשון ביצחק הרצוג ובשני באבי גבאי. התמיכה הייתה רפה, לא פעילה במיוחד. הקשר בינו ובין גבאי קורקטי. "האיש אומר את האמת שלו בלי איפור", תיאר גבאי את חולדאי אחרי סיור משותף בתל אביב לפני כשנתיים. גבאי גם השתתף באירוע השקת הקמפיין של חולדאי. אין אהבה, אבל בנסיבות הקיימות משתדלים לחיות יחד.  

 

דיקטטור או דמוקרט מכיל? 

עם כל הכבוד ליועצים ולמקורבים, המילה האחרונה היא של חולדאי. הוא ריכוזי להחריד בקמפיין, כמו בעירייה. מחליט על כל פסיק, על העיתוי ועל התזמון. את מה שהוא כבר שכח, כמאמר הקלישאה, הקמפיינר הצעיר והמתוחכם שבסביבתו עוד לא למד. מכר קרוב של חולדאי מתאר אותו כפוליטיקאי ממולח במיוחד. "הוא עד כדי כך מתוחכם, שהוא מצליח להסתיר את יכולותיו הפוליטיות. כולם בטוחים שהוא קיבוצניק שלא מבין שום דבר בפוליטיקה". 

יריביו של חולדאי משווים אותו לנתניהו. גם בכישורים הפוליטיים, גם בריכוזיות וגם במשך הכהונה. טוענים שארבע קדנציות הן די והותר. נקודת ההתייחסות של חולדאי עצמו היא שלמה להט (צ'יץ'), ראש העיר המיתולוגי של תל אביב, לא נתניהו. השנה שבר את שיאו של להט במספר ימי הכהונה. חולדאי הוא ראש העירייה התל אביבי שכהונתו היא הארוכה בהיסטוריה של העיר.  

עוד לפני שנפתחו הקלפיות, חולדאי כבר עסוק בתפירת הקואליציה הבאה. רשימתו למועצה תכלול את החברים הוותיקים, רובם כמעט אנונימיים, כאלה שאינם מאפילים על ראש העיר, בתוספת כמה שמות חדשים. ככה זה תמיד, והתוצאות בהתאם. כמעט בכל מערכת בחירות זוכה 'תל אביב 1' בחמישה מנדטים בלבד, מתוך 31 במועצה.  

30 חברי מועצה חוסים תחת כנפי הקואליציה של חולדאי. אולי זאת הסיבה שיש מי שמכנים אותו דיקטטור. די לצפות בישיבות המועצה כדי להבין את הכוונה. חולדאי מדבר ארוכות בפני אולם ריק למחצה. אף הגה לא נשמע, חברי המועצה בדרך כלל דוממים. משעמם ולא בדיוק תוסס ודמוקרטי. מקורב לחולדאי אומר שזו התגלמות הדמוקרטיה – ראש עיר שמוכן לשתף את כל הרשימות, החל במרצ וכלה בש"ס. למה לכנות אותו דיקטטור אם הוא מוכן להכיל את כולם? "וכל השאר פייק ניוז", לדבריו. 

חברי קואליציה מתארים ראש עיר בטוח בעצמו, כזה שאינו מוכן להקשיב לאחרים. "יש פער עצום בין המיתוג של העיר כליברלית לבין שיטת הניהול של חולדאי", אומרת חברת המועצה ממרצ מיטל להבי. "15 שנים אני במועצה ואני לא זוכרת שם אפילו לא דיון עקרוני אחד. הוא איש צבא ברמ"ח איבריו, וזה ניכר מאוד בדרך ניהולו. תל אביב בעיניי היא עיר קסומה, ליברלית, בירה חילונית, העיר היא ברמה בינלאומית, אז איך זה שבתחומים של חינוך וקהילה רמת הקשב לתושבים נמוכה? לא כל החוכמה אצל חולדאי. אם ישוב וייבחר אני מציעה לו לשחרר, להקשיב לרעיונות חדשים". 

ציפי ברנד מסיעת 'הורים זה לב' הייתה האופוזיציה היחידה. "אישה, אם לארבעה, ועליי הייתה מונחת במשך כל הקדנציה האופוזיציה העירונית, אני זאת שהייתי צריכה לבדוק, לבחון. זה הזוי", היא אומרת. ברנד נקלעה לאופוזיציה במקרה. חודש אחרי הבחירות סירבה לתמוך בהעלאת תשלומי הארנונה. זה הספיק לחולדאי כדי לסמן אותה כאופוזיציה. היא קיבלה את ראשות ועדת הביקורת והפכה לאופוזיציונרית רשמית, בעיקר בנושאי חינוך ובנייה, כמו המאבק נגד בניית המגדלים בכיכר אתרים. 

'רוב העיר' של זמיר היא שותפה בכירה, אבל מקורב לחולדאי טוען שזמיר, ש"בגד בראש העיר", לא יהיה חבר בקואליציה. גם במחנה זמיר רומזים שקואליציה לא תהיה, אם זמיר יפסיד. בינתיים חולדאי בקשר כזה או אחר עם כולם – ממרצ, שם יש לו קשרים טובים עם רוב חברי המועצה מטעמה, כמו למשל איתי פנקס-ארד; דרך יש עתיד, שמתמודדת עם פנים חדשות; ועד החרדים. חולדאי, למשל, לא מניף את דגל התחבורה הציבורית בשבת, כמו זמיר. הקואליציה חשובה יותר. ולמרות זאת, ראש העיר מנסה לטפח את תדמית "מנהיג מדינת החילונים" כמעט בכל מישור אחר.  

גם זמיר מנהל מגעים עם כוחות אחרים. מרצ כמעט התאחדה עם 'רוב העיר'. לבסוף החליטה לרוץ כסיעה עצמאית, מחשש להימחק מהמפה הפוליטית המקומית. ברנד חתמה על הסכם עם זמיר וקיבלה את המקום השני ברשימתו. דב חנין, שהתמודד על ראשות העיר לפני עשר שנים, בוחש באיחודים אפשריים. "מרצ עם שישה מושבים במועצה וזמיר עם ארבעה, ועוד לא דיברנו על אסף הראל ושולה קשת מדרום העיר. כל אלה יכולים להיות תחילתה של קואליציה אחרת שתצליח להביס את חולדאי," הוא אומר. 

במחנה זמיר סבורים שאכן, איחודי כוחות יאפשרו להביס את חולדאי. "אני יותר מתאים מחולדאי לתפקיד, אני רלוונטי יותר, אני יודע את זה וגם הוא יודע את זה", אומר זמיר ל'ליברל'. "גם האדם הנפלא ביותר לא צריך לכהן יותר מ-20 שנה". 

 

לא נוגע באישורי בנייה 

20 שנה הן אכן תקופה לא שגרתית. אבל יש ותיקים מחולדאי. שלמה בוחבוט מכהן במעלות-תרשיחא 42 שנים; עדי אלדר בכרמיאל זה 29 שנים; בני כשריאל במעלה אדומים 26 שנים; חיים צורי בקריית מוצקין ומוטי ששון בחולון 25 שנים; ויש עוד.  

לחולדאי יש תיאוריה בעניין. ראשי ערים נופלים בדרך כלל בקדנציה הראשונה. אז הם חסרי ניסיון ונלהבים יתר על המידה ועלולים למעוד. מי שצלח את השנים הראשונות יוכל להמשיך לעד, הוא נוהג לומר לחברים. אולם הוא התקומם כאשר צוטט, בטעות, כמי שמתכוון לשבת בלשכה בקומה ה-12 בעירייה עד יום מותו.  

בכל מקרה, חולדאי הוא איש של מערכות יחסים ארוכות. לא רק הקדנציות אצלו מתמשכות בלי סוף. מזכירתו צמודה אליו רבע מאה, יועצת התקשורת והמקורבת יעל ביבי כבר כ-20 שנה. כך גם דורון ספיר, ממלא מקום ראש העיר מטעם 'תל אביב 1'. מנכ"ל העירייה איתו 15 שנים. אסף זמיר היה סגנו במשך עשר שנים. מי שדורש שחולדאי ילך הביתה לא מכיר את הדנ"א. בגיל 74 הוא לא הולך לשום מקום, מקסימום לעוד סיבוב פאבים בעיר. התיישנות, אומר אדם ממכריו, "היא עניין סובייקטיבי".  

חולדאי נכנס לבניין העירייה לפני 20 שנה בכל הכוח. הוא ראש עיר דומיננטי, ריכוזי מאוד. אנשים שעבדו איתו מדברים על תחושה שראש העיר לא רק מכיר מקרוב את כל אחד מ-7,000 עובדי העירייה, אלא גם מזהה כל אבן ופינה בעיר. עיתונאי, שחיפש בית פרטי בתל אביב, נתקל במקרה בחולדאי ותהה אם הוא מכיר את הרחוב ששקל לעבור אליו. ראש העיר נשא בפניו הרצאה מפורטת על היתרונות והחסרונות של הרחוב המדובר. העיתונאי המשתאה לא קנה שם בית. 

בעבר נהג להיפגש עם ראשי אגפים בעירייה גם מעל לראשו של המנכ"ל. הכיר את אחרון פקידי העירייה. "למעשה חולדאי תפקד כמנכ"ל העירייה", אומר אדם המכיר אותו היטב. "הוא קבע מדיניות וגם הוציא אותה לפועל". בשנים האחרונות לקח כמה צעדים אחורה. הוא סומך על מנחם לייבה, איש אמונו, ומעורב בעיקר בהחלטות גדולות, אך עדיין משתעשע בפרטים הקטנים. "הוא איש ביצוע בנשמתו", אומר אותו מכר. 

בניסיון להימנע ממכשולים, לא חולדאי מכהן כראש הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, אלא סגנו, דורון ספיר. "זה המהלך הכי חכם שלו", אומר פעיל במפלגת העבודה שעוסק בנדל"ן. "לא אחת ראיתי איך בכינוסים של המפלגה פעילים ניגשים אליו ומבקשים טובות, פה מרפסת, שם הרחבה של בית. הוא מביט במבט אטום ואומר להם בקול אדיש שהוא לא עוסק בזה". 

פיקוח על מספר המגדלים לעשירים הנבנים בעיר, אופייה של התחבורה הציבורית ועוד ועוד – לאלה יש בדרך כלל מענה אחד אצל חולדאי: זו הממשלה, טמבל, זה לא אני. תקדם מיסוי כניסת כלי רכב לעיר? נשאל לאחרונה. "לצערי אין בידי סמכות לפעול בתחום הזה", השיב. את בעיית התחנה המרכזית החדשה, פיל חצי לבן שמיקומו פוגע בתושבים, הוא מכיר; אבל שוב, אינו יכול לעשות דבר. "נמשיך לנסות לשכנע את מי שאמון על כך בממשלה לפעול לשינויה," אמר ל'טיים אאוט'. המצוקה בשכונות דרום תל אביב נגרמה "עקב כך שממשלת ישראל שלחה אליהן לפני כעשור רבבות זרים מבלי לקחת אחריות על התוצאה. ההבטחות שלה שהנה אוטוטו היא מוציאה אותם מהארץ אינן ממומשות".  

 

אולי תקשיב לנו? 

בהקשר הזה, סיפור קטן ממחיש את התנהלותו של חולדאי. לפני זמן מה נסע עם מכר לסיור במוסדות שאינם באחריות העירייה. המכר, שעובד לעיתים עבור העירייה, סבר שעליה להשקיע באותם מוסדות, שנועדו לרווחת התושבים. חולדאי כעס כפי שרק הוא מסוגל לכעוס. עובדיו מכירים את הזעם החולדאי האופייני. הוא מסוגל לומר לעובד, בכיר ככל שיהיה, "עכשיו תשתוק ותן לי לדבר", או "אתה מדבר שטויות"; אבל איכשהו הכל נעשה ברוח טובה, הרוב מתעלמים וממשיכים הלאה. 

למחרת התקשרו מהלשכה של חולדאי והזמינו את המכר לפגישה בעירייה שעסקה בנושא המדובר. הוא היה בטוח שחולדאי מבקש לנזוף בו ואף להודיע לו על הפסקת עבודתו עם העירייה. לתדהמתו הכריז חולדאי בישיבה על שינוי מדיניות, לכיוון ההצעה של אותו מכר. זה היה היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. חולדאי הוא הבוס, רק הוא מחליט, אומר אותו אדם. "כשמנסים להכתיב לו הוא מתבצר בעמדתו. הוא אדם קשה, כל דבר אצלו הופך לעיקרון. הוא לא משחרר. הוא היה יכול לפתור מסלולי התנגשות עם התושבים, אבל הוא לא מפורר כיסי התנגדות אלא יוצר אותם". 

דביר כצמן הוא כיס התנגדות כזה. עורך דין, בעבר חבר מועצת העיר מטעם העבודה, אחיו של היזם חיים כצמן ובנו של יהושע כצמן, שהיה מזכיר מועצת פועלי תל אביב. בנו מתמודד על מקום במועצת העיר. אצולה תל אביבית ותיקה ושורשית. הוא ידוע בעיר כאחד המתנגדים הבולטים לחולדאי. יש עוד כמוהו, למשל מהנדס העיר בעבר ישראל גודוביץ. כצמן: "הוא איש ללא חמלה. יהיר, שחצן, מתנשא, יודע הכל כדרך הטייסים, לא משתף באופן אמיתי את התושבים". 

זו טענה שחוזרת שוב ושוב. הנטייה לא לשתף את התושבים, להחליט בלעדיהם. על רקע זה העיר תוססת ממאבקים, חלקם הצליחו, כמו זה של תושבי רמת אביב הישנה, שהתנגדו להקמת מתנ"ס גדול בשכונתם; או המאבק המתוקשר נגד הריסת בריכת גורדון. "היום יש בבריכה כמה אלפי מנויים", אומרת האדריכלית מאירה מור, שהשתתפה במאבק ההוא. "הוכחנו שאפילו חולדאי יודע לשנות את דעתו". 

רות גוטר, מתרגמת תושבת העיר, נאבקת בארבעת המגדלים שעתידים לקום בכיכר אתרים. "קומץ תושבים, חלקם תושבי חוץ עתירי ממון, ייהנו מהמגדלים הצופים לים; תושבי האזור יסבלו. היום אפשר להגיע לחוף הים בצורה טבעית וחופשית בכמה צעדים; כשבניית המגדלים תושלם נצטרך לחצות כביש גדול בדרכנו לים. המגדלים גם ישנו את המראה של הים הפתוח. שכונת מגורים לעשירים תחצוץ בינינו לבין הים. שלא לדבר על עשר שנות בנייה עם טונות של בטון וכמויות אדירות של אבק. אני רואה איך בעיריית ברצלונה, עיר הדומה לתל אביב, משתפים את התושבים בתוכניות גדולות. סן פרנסיסקו ביטלה תוכנית דומה בעקבות לחץ ציבורי. אבל אלינו מתייחסים בזלזול וביהירות".  

דברים דומים אומרת מיכל ברזל, שעמדה בראש המאבק נגד הפיכת בניין בזק שבמזרח העיר, סמוך לצומת מעריב, לתחנת משטרה גדולה; תושבי האזור שם תבעו גם פארק בשכונה (קריית ספר). שני המאבקים הוכתרו בהצלחה. "משחקים איתנו בהורדת ידיים. צריך פה ראש עיר קשוב יותר לתושבים שמשתף את הציבור. חולדאי לא אוהב ולא מכבד שיתופי ציבור. הוא עשה את העיר יפה יותר, אבל זה לא מספיק לנו. אנחנו זקוקים לשטחים ירוקים, לבתי אבות, למתנ"ס. יש אובדן של אמונה בחולדאי כאן בשכונה". 

"היינו רוצים שהקול שלנו יישמע יותר", אומר ל'ליברל' אהד יחיאלי, יו"ר ועד שכונת הדר יוסף שנאבק נגד בניית שישה מגדלים בשכונה. "התחושה שלנו היא שהמדיניות הכללית של העירייה היא לא לשתף את התושבים". 

 

מרמור מדרום וממזרח 

התקציב של העיר העשירה במדינה מגיע ל-6.17 מיליארד שקל, וכמחצית ממנו הולכת לחינוך, לרווחה ולקהילה. דו"חות החניה תורמים תרומה נאה לתקציב, אם כי פחות מפעם. אינספור המחאות נגדם לא הועילו. ב-2017 גבתה העירייה 185 מיליון שקל מקנסות חניה. בירושלים, לשם השוואה, נגבה פחות משליש. 

מלבד מיזמי הבניה הפרטיים, חולדאי ידוע בעיקר כמי שלא השאיר אבן אחת במקומה. תשתיות, כבישים, שדרות, חופים. הכל שופץ. מכר של חולדאי אומר שכמעט בכל ניסיון לבנות פרויקט גדול יימצאו מי שיתנגדו. ככל שיש יותר התנגדויות, המשמעות היא שיש יותר בנייה. איפה לא התנגדו? הסוחרים מחו נגד שיפוץ רחוב אבן גבירול; הטיילת עוררה מחאות; הריסת היכל הספורט אוסישקין ובנייתו מחדש במקום אחר עוררו גל מחאה שלא שכך עד היום. אוהדי הפועל תל אביב בכדורסל, חלקם פעילי מפלגת העבודה, לא ישכחו ולא יסלחו. חולדאי, בעצמו אוהד הפועל, נהנה לספר למכריו איך לעיתים הוא פוגש ילדים בני שש ששואלים אותו מדוע הרס את אוסישקין. שיתוף ציבור זה נחמד, אבל ראש העיר הוא הפוסק האחרון, אומר אותו מכר. 

מחאה ציבורית, בעיקר ברשתות החברתיות, יוצאת נגד הפיכתה של תל אביב לעיר לעשירים. מגדלי המגורים היוקרתיים בעיר, הנהירה של עשירי המדינה אליה ומצוקת הדיור לצעירים קיבעו את המוניטין של ראש העירייה כמי שמעדיף את תושביו עשירים. חולדאי משליך חלק מהרעות החולות על הממשלה. הוא שב ואומר לכל מי שמוכן לשמוע שאם יזם רוצה לבנות מגדל לעשירים, לו, לראש העיר, אין הרבה מה לומר, ומבקש להדגיש בכל הזדמנות שהמגדלים הם רק 7% מהבנייה בעיר. הוא מדגיש בכל הזדמנות שאזור דרום העיר מקבל מהעירייה תקציבים גדולים יותר מאלו המושקעים בצפון העיר. הדרום, אומרים בעירייה, הוצב בראש סדר העדיפויות, עם תקציב של יותר ממיליארד שקל, פי ארבעה משכונות הצפון. יש בו פרויקטים של חינוך, רווחה, חידוש ושיקום תשתיות, פיתוח גינות ופרויקט הסיור העירוני, שנועד להעניק לתושבים ביטחון. 

סיור מקרי בשכונות הצפון ובשכונות הדרומיות והמזרחיות מגלה שעם כל ההשקעה, חלקים נרחבים מהדרום עדיין נראים רע. פחי אשפה עולים על גדותיהם, המדרכות מלוכלכות, תחושת הזנחה. נחמה גולדווסר, יו"ר ועד שכונת נחלת יצחק, שמתמודדת למועצה ברשימת הגמלאים, אומרת שזו לא תחושה אלא המציאות. "נחלת יצחק מוזנחת, מדרכות שבורות, לכלוך, אין תשתיות, אין שום דבר. זו שכונה שנשכחה, נראית כמו מקום שנלקח מעיר אחרת, לא כחלק מתל אביב העשירה. פניתי לעירייה כמה פעמים וביקשתי שיתחילו להתייחס אלינו. הבטיחו לי שהנושא בבדיקה. יכול להיות שבגלל הבחירות עדיין לא הספיקו להשלים את הבדיקה, אבל היו לחולדאי 20 שנה לתקן את מה שטעון תיקון". בעבר הצביעה לחולדאי; עכשיו היא מתכוונת להצביע לזמיר, "צריך שינוי, להתחדש". 

שולה קשת, פעילה מוכרת משכונת נווה שאנן המתמודדת ברשימתו של אסף הראל, 'אנחנו העיר', אומרת דברים דומים. "יש כאן תוכניות שמיועדות לעשירים, ואם לא נעצור אותן אנחנו צפויים לג'נטריפיקציה, וזה אומר שנגורש משכונות הדרום למען אוכלוסיות עשירות. אנחנו זקוקים לדיור ציבורי ולדיור בר השגה, כדי שתל אביב לא תהיה בעוד עשר שנים עיר עם צבע אחד ורק עם אוכלוסייה עשירה. כרגע אני לא מוצאת תוכניות שרואות אותנו". 

סוזי כהן צמח, שמתמודדת ברשימת 'דרום העיר', אומרת שהיא נתקלת בבעיות רבות שהעיר לא מטפלת בהן: "חינוך, רווחה, הגנים הציבוריים, הניקיון, התשתיות. העירייה שמה דגש על השכונות הצפוניות ועל הזרים. יש פה אוכלוסייה מוחלשת שהעירייה לא רואה. ההזנחה כאן ארוכת שנים, אם כי לאחרונה העירייה דווקא מקשיבה לי. בעבר הפכתי שולחנות, עשיתי המון מלחמות, סגרתי גני ילדים, העפתי מנהלים של בתי ספר. היום אני עובדת עם העירייה בשיתוף פעולה. הם נותנים לי חבל על הזמן". 

 

קבלות שקשה להתווכח איתן 

מדדים אובייקטיביים מציבים את תל אביב, אחרי 20 שנות חולדאי, במקום לא רע. בסביבת ראש העיר מדגישים בין הישגיו את טיפוח שדרות רוטשילד; שיפוץ כיכר הבימה; בניית מגדלי המגורים והמשרדים לאורך דרך נמיר ורחוב יגאל אלון, שמייצרים הכנסות גבוהות לעירייה; פארק מדרון יפו; אירועים כמו 'לילה לבן' או המרתונים; פיתוח אזור עתידים ורמת החייל כאזורי היי-טק; הורדת הטיילת לים; הפחתת הגירעון המצטבר הענקי של העירייה, עד למצב של עודף בקופה; ובעיקר, את הפיכתה של העיר לאטרקטיבית גם בעולם וגם בישראל. כשחולדאי נכנס לבניין העירייה הייתה נהירה של תושבים החוצה; ב-20 שנות כהונתו נוספו לעיר כ-100 אלף תושבים. קשה להתווכח עם השיפור בתשתיות ובמראה העיר; וגם ביעילות עבודת העירייה והשירות לתושבים.  

על פי סקר שנערך עבור 'ידיעות אחרונות', תל אביב נחשבת לעיר השנייה הנקייה ביותר בארץ אחרי ראשון לציון. על פי האתר מדרג, תל אביב ממוקמת במקום הראשון, מבין חמש הערים הגדולות, בתחושת התושבים לגבי התמורה שהם מקבלים מהעירייה.  

בתחום החינוך יש טובות ממנה. בתל אביב, עם 55 אלף תלמידים ב-165 מוסדות לימוד, רק 72.4% מהתלמידים זכאים לתעודת בגרות, לעומת 94.2% בגבעתיים ו-77.1% בחיפה. ברשימת 72 בתי הספר המצטיינים של משרד החינוך רק ארבעה נמצאים בתל אביב. בבאר שבע, למשל, ישנם חמישה. תל אביב איננה בין עשר הערים הראשונות במספר התלמידים שניגשו לבגרות בחמש יחידות במתמטיקה. אך לצד זאת, ההשקעה בחינוך גבוהה יחסית, כ-21 אלף שקל עלות ממוצעת לתלמיד; והצפיפות היא 27.3 תלמידים בכיתה.  

זיהום האוויר גבוה במיוחד בתל אביב. במשרד להגנת הסביבה שבים וטוענים שהעירייה איננה פועלת להפחתתו. בעירייה מאשימים את משרד התחבורה, שמאשים בתגובה את העירייה. 

הסכסוך ארוך השנים בין חולדאי לישראל כ"ץ, שר התחבורה, גובה מחיר. מיטל להבי, שעוסקת בנושאי תחבורה, אומרת שלא אחת היא נאלצת לפעול מחוץ לטווח העירייה ולבקש סיוע ממשרד התחבורה כדי לפתור בעיות עירוניות. "מעבר למסדרון העירוני קל יותר לקדם דברים, כמו נסיעת אופנועים בנתיבי התחבורה הציבורית או אוטובוסים חשמליים. חולדאי מקשיב בעיקר לעצמו ולקבוצה מצומצמת של בכירים בעירייה. בסך הכל תל אביב לא במקום רע, אבל היא יכולה להיות במקום טוב יותר". 

 

ניסיון העבר בבחירות | הצעירים ומרכז העיר מחפשים אלטרנטיבה 

ב-2008 התמודד ח"כ דב חנין (חד"ש) מול חולדאי. ראש העיר זכה ב-51% מהקולות, חנין, למרות הגעתו מהשוליים הפוליטיים, קיבל 34%. "לא היה לי גיבוי כספי", נזכר חנין. "מלבד תרומות קטנות לא היה לי מימון, נכנסתי לזירה רק 89 ימים לפני הבחירות, התנהל נגדי קמפיין אגרסיבי ובכל זאת קיבלנו 34%. לזכות חולדאי עומדת העובדה שהוא ראש עיר ותיק, מנוסה, יש לו תמיכה של המנגנון העירוני, קואליציה רחבה, חיבור לעבודה, ליש עתיד, לליכוד ולחלק מהדתיים. הוא לא מסובך בחקירות פליליות, העירייה פעילה, המערכת המקצועית טובה.  

"צריך להחליף אותו כי הוא ראש העיר של העשירים. למה בתל אביב אין מערכת של דיור חברתי כמו באמסטרדם, ולמעשה ברוב הערים באירופה? למה התחבורה הציבורית תקועה? למה לא מכוונים לבניית דירות קטנות? על זה היה הוויכוח העמוק שלי עם חולדאי. כדי שחולדאי יוחלף צריך להציב מולו אלטרנטיבה, מועמד שיציג אג'נדה אחרת. אין לו יכולות פוליטיות יוצאות דופן, הוא פשוט נבנה על החולשה של אלטרנטיבה ברורה". 

חמש שנים אחר כך, ב-2013, התמודד ניצן הורוביץ מול חולדאי. ראש העיר זכה ב-53% מהקולות, הורוביץ ב-38%. סיעתו של חולדאי קיבלה חמישה מנדטים לעומת מרצ, שבראשה עמד הורוביץ, עם שישה. "קשה להביס ראש עיר מכהן אם הוא לא מודח או מורשע", אומר הורוביץ. "אחוזי ההצבעה בבחירות המקומיות נמוכים ולכן צריך הרבה יותר משאבים, מאמץ וכסף כדי לנצח. תל אביב היא למעשה כמה סוגים של ערים – חילונים, דתיים, עשירים, עניים, יפו, צפון העיר – ומתמודד חייב לעשות קמפיין שייגע בכולם. אל חלק מהשכונות בעבר הירקון קשה להגיע, חולדאי יושב שם חזק, טוב להם, אין להם סיבה מיוחדת להחליף אותו. הפרסום סביב ראש עיר מכהן הוא גדול מעצם תפקידו, ועל כל זה מתמודד צריך להתגבר. אין פה הילה או איזה קסם מסתורי של חולדאי. זו השיטה. ראשי עיר מכהנים כאן במשך תקופות ארוכות, ובשביל להביס אותם צריך הרבה כסף ותמיכה". 

 

צצו, קפצו, נשרו | המתמודדים מול חולדאי 

 

מי לא רצה לקפוץ על העגלה בתל אביב? שמות עלו וירדו כאילו ראשות עיריית תל אביב היא פרס נוצץ. גלעד ארדן, אופיר אקוניס, גדעון סער, אורן חזן, שלי יחימוביץ', נועם תיבון, סתיו שפיר, מיטל להבי, ציפי ברנד, איש העסקים יאיר צברי. חלקם היו שמועות בלבד, חלקם (כמו ארדן), השתעשעו ברעיון לרגע, מזמן, וזנחו אותו. אחרים נשרו אחרי שסקרים הבהירו שסיכוייהם להביס את חולדאי שואפים לאפס. אקוניס, למשל, ניצב באחד הסקרים בפער של יותר מ-30%, לרעתו, מול חולדאי. גם שפיר הייתה ניגפת בגדול כנראה.  

להבי החליטה לבסוף לוותר על התענוג. "בעיר קטנה יכולתי לדפוק על כל דלת ולבקש את תמיכת התושבים. בתל אביב צריך גם רמה גבוהה של מוכרות וגם תקציבים כדי להביס את ראש העיר. המשוואה של ראש עיר מבוסס מאוד שנתמך על ידי מפלגת העבודה, ומולו מתמודדים שאינם מוכרים או עתירי תקציבים, מביאה לכך שהמתמודדים מולו הם בעיקר אלה שאין להם מה לסכן. החלטתי לא לסכן את הסיכוי להגדיל את כוחנו במועצה, למען הרפתקה שהתוצאה שלה ברורה מראש". 

ברנד הודיעה על התמודדות וחתמה לבסוף על הסכם איחוד עם זמיר. צברי הודיע על תמיכה בחולדאי ומתמודד רק על חברות במועצה. 

שלושה מועמדים, מלבד חולדאי, נותרו במרוץ: זמיר, אסף הראל וראש סיעת ש"ס נתן אלנתן. כ-430 אלף בעלי זכות בחירה יכריעו את הכף שנוטה כפי הנראה לכיוון חולדאי. אחוזי הצבעה נמוכים (רק כמחצית מבעלי זכות הבחירה מממשים את זכותם, בדרך כלל), ישחקו לידיו של ראש העיר. 

 

 הטוען לכתר | אסף זמיר 

 

בוקר מנומנם בין החגים בשכונת נחלת יצחק בעיר. אחדים מעוברי האורח מאחלים לזמיר בהצלחה ומביעים בו תמיכה. אחרים כלל אינם מזהים אותו. זמיר מבין שזה המכשול העיקרי שלו בדרך ללשכת ראש העיר, העובדה שלמרות עשר שנותיו כסגנו של חולדאי הוא פשוט אינו מוכר מספיק. 

השלטים עם תמונתו מתנוססים בכל רחבי העיר. הסלוגן: "הגיע הזמן". המטה שלו בבית ציוני אמריקה עובד במלוא המרץ. קרוב ל-200 הזמנות לחוגי בית נערמו, וזמיר משתדל להיענות לרובן. לעיתים עורך אסיפות במטה שלו. לאורך כל שעות היום הוא מסייר בשכונות, נפגש עם כל מי שהוא משהו. אחרי החגים יעמדו פעילי השטח בצמתים ויחלקו פמפלטים. ברשתות החברתיות הוא עונה לתלונות של גולשים. לאחד מהם הסביר שעשה "המון שינויים ורפורמות, שעל חלקם אפילו לא קיבל קרדיט". לאחרת כתב שההשקעות הגדולות בדרום העיר בתחום החינוך היו בשנים שבהן החזיק בתיק הזה. 

בן 38, עורך דין במקצועו, נשוי למאיה ורטהיימר, נכדתו של סטף ורטהיימר. גם בלעדיה יש לו קשרים משל עצמו. הוא אחיינו של יצחק זמיר, לשעבר שופט בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה. חבר ילדות של אריאל רוטר, בנם של בעלי קסטרו ובעלה של רותם סלע. זמיר נשאל לא אחת אם אין חשש שכראש עיר יעדיף את הכסף הגדול. לדבריו הוא לא גדל בתוך ממון. אביו, מוקי, הוא בעלים של גלריה תל אביבית; אמו, גליה, תכשיטנית. הוא גדל במעגל החברתי של אביו עם אמנים – שלום חנוך, אורי ליפשיץ, דוד טרטקובר. חברו, רוטר, הוא בין יזמי המגדלים בכיכר אתרים. זמיר, יו"ר דירקטוריון כיכר אתרים, לא השתתף בישיבת המועצה שעסקה בנושא. הוא אומר שאין לו כל קשר למגדלים, "זה רק מייצר לי נזק", ומבקש להדגיש שהקשרים שלו שקופים וברורים וכך יוסיפו להיות.  

רבים חוששים שזמיר יהיה שכפול של חולדאי, רק בלי הניסיון של ראש העיר. זמיר משוכנע שעשר שנותיו כסגן יצרו כרטיס כניסה ראוי ללשכת ראש העיר. יש לו תוכניות סדורות. הוא מתכוון להילחם כדי שתהיה בעיר תחבורה ציבורית בשבת, מבטיח לשפר את התחבורה הציבורית, לעודד מגורים של אוכלוסיות נטולות רכב, לפעול לפינוי התחנה המרכזית החדשה ולצמצום הפערים בין הדרום לצפון. 

 

 

המועמד המפתיע | אסף הראל 

איש התקשורת בן ה-46 מגדיר את עצמו המועמד היחיד שמתנייד רק עם אופניים וטוסטוס. הראל מתמודד בתמיכת חד"ש עם סיעת 'אנחנו העיר'. ברשימה שלו חברים בין השאר שולה קשת, אלון גרבוז, עו"ד ארנה לין ואמיר בדראן. הקמפיין הרשמי, בניהולו של ליאור חורב, יתחיל אחרי החגים, המטה יפעל רק בחודש האחרון לפני הבחירות. הראל משקיע לא מעט כסף, שאנו לא יודעים את מקורותיו. יועץ תקשורת מבוקש מספר: "הוא פנה אליי, כמו אל אחרים. שמתי תג מחיר גדול רק כדי לסרב בנימוס. הוא לא נבהל מהתג הזה". בסופו של דבר, הראל והיועץ לא התקשרו. תחת הסיסמה "תל אביב תתקדמי", הראל מבטיח להשקיע משאבים למען תושבי העיר ולא למען התיירים ועשרות אלפי העובדים בעיר שאינם תושביה. הוא מציע הקניית ערכי דמוקרטיה בבתי הספר, דיור בר השגה בכל העיר, דחיית גיל הפרישה על ידי שילוב פנסיונרים במערכת החינוך, בריכות מסובסדות, פינוי שדה דב ועוד. 

הוא מעורר תשומת לב בברנז'ה. לא בכל יום קם יוצר ומגיש טלוויזיה, ללא ניסיון ניהולי, ומכריז שהוא מתאים לנהל עיר. הסקרים אינם מחמיאים. ברובם הוא על אחוזים חד-ספרתיים. רוב מצביעיו, סביר להניח, צעירים וחדשים בעיר.  

 

הדיל הדתי? | נתן אלנתן 

 

איש ש"ס ותיק. סגן ראש העיר ברוטציה ומחזיק תיק הנכסים במועצה. אלנתן בן ה-48 הולך חזק על השבת. הוא, למשל, היה אחראי להתקנת מערכת כריזה, המודיעה על כניסת השבת, בבתי כנסת בדרום העיר. בעקבות בג"ץ שהורה על פתיחת המרכולים בשבת בעיר, פרש מהקואליציה (אך יחזור אליה כנראה, לאחר שלא ייבחר כצפוי לראשות העיר). באתר החרדי כיכר השבת נכתב שמועמדותו היא לא יותר מאשר היענות לבקשתו של חולדאי, החושש שקולות של דתיים יזלגו לזמיר ולמועמדים נוספים. גם חולדאי וגם אלנתן הכחישו.  

תל אביב יכולה להכיל ראש עיר דתי כמו שבלונדון יש ראש עיר מוסלמי, אמר אלנתן לאחרונה. גם לו הסקרים מנבאים אחוזים בודדים.  

 .

אהבתם? רוצים לקרוא עוד? לפרטים על מבצע מנויים – גיליון ראשון במתנה – לחצו כאן

.

איור: דניאל גולדפרב 

שתף