fbpx

(אי אפשר) לברוח מהמציאות // מאת: רותה קופפר

0

מתברר שהשמועות על מותו של הריאליטי, שוב היו מוקדמות מדי

.

באביב האחרון, לרגע קט, היצירה המקורית הישראלית ניצחה את הריאליטי. זה אמנם היה אירוע קטן בקנה מידה מקומי, אבל נדמה היה שהוא מצטרף לתופעה עולמית – סוגת "הביקיני בתככים" מנמיכה עוף.

לעוקבים אחרי פרסומי הרייטינג ומלחמות הברנז'ה, הסיפור ידוע. הוא סובב סביב התוכנית 'האח הגדול', מחוללת אחוזי הצפייה הגדולה של העשור האחרון, ספינת הדגל שהזכייניות של ערוץ 2 ז"ל נלחמו עליה; זו שלבסוף נחטפה מידי קשת לאלה של רשת (בזכות שינוי הבעלות לאחרונה וכניסת המשקיעה אנדמול המחזיקה בזכויות למותג). והיא נוצחה בכמה קרבות.

התוצאות גררו התנהגות תזזיתית – רשת 13, שקיבלה את 'האח הגדול' לידיה והחליפה את 'האח' ב'אחות', הכניסה בה שינויים. העורכת הראשית פוטרה, 'האחות' חזרה להיות אח. רשת הכניסה מתמודדים חדשים ואז הוציאה אותם. ואילו הזכיינית שאיבדה אותה, כמו מאהב שנזנח, עשתה הכל כדי להוכיח שהיא לא צריכה אותה יותר. היא שידרה שני פרקים ברצף של סדרת דרמה חדשה, 'בשבילה גיבורים עפים' – בפרק הראשון אפילו ללא פרסומות. הייתה מוכנה להפסיד כסף כדי להוכיח עליונות, והצליחה בזה. 'האח הגדול' ברשת אמנם שברה שיאי צפייה עם עלייתה (כלומר, מאז הפיצול של ערוץ 2 לקשת ולרשת). אחר כך השיבה לעצמה את הרייטינג הנכסף – יחסית – עם כיבוש צמרת טבלאות הרייטינג, אבל שוב התנדנדה ונחלשה. 'ארץ נהדרת' הוותיקה עקפה שידור שלה, ומעניין מזה, גם ב'בשבילה גיבורים עפים', סדרה רבת־השקעה, העוסקת בין היתר בפוסט־טראומה, צפו בפרקים רבים יותר אנשים מאשר ב'האח' – המותג הטלוויזיוני האחרון שדובר בו כמדורת השבט. בפרק סיום העונה הכפול צפו ב'בשבילה גיבורים' 19.3%, ואילו ב'האח הגדול' רק 16.2% (משקי בית יהודיים).

אחר כך בא הקיץ והמונדיאל, והנתונים השתנו. 'האח הגדול', עם התקרבה לפרק הגמר שלה, התעשתה. אולי הפסידה בכמה קרבות אבל ניצחה במערכה. עם זאת, הקרבות שהפסידה ראויים לציון. אם מצרפים אותם לנתונים מעניינים משוקי הטלוויזיה שמעבר לים, הם מלמדים על מגמה.

 

הצופים בורחים?

אחד האחים הגדולים של 'האח הגדול', זה האמריקאי, עלה לאוויר כשמונה שנים לפני הגרסה הישראלית שעלתה ב־2008 (המקור ההולנדי עלה עוד קודם, ב־1999). 'האח הגדול ארה"ב' מעולם לא היה להיט רייטינג גדול. אבל גם לעומת נתוני הפתיחה, הוא חווה נטישה בשנים האחרונות. העונה החדשה של הריאליטי באמריקה, שעלתה לשידור ביוני, השיגה אחוזי צפייה סבירים, אך פחותים מבשנה הקודמת. התפלגות גילי הצופים מלמדת כי הקהל הנאמן יותר של התוכנית כבר מבוגר יותר. בשכבת הגיל המועדפת על מפרסמים, 18–49, נרשמה ירידה של 19% לעומת השנה שעברה, בעוד שבסך הכולל של הצופים נרשמה ירידה של 5%. מבוגרים נשארים, צעירים נוטשים.

נתון זה הוא המשך ישיר משנה שעברה. באפריל 2017 נכתב באתר 'סיביק סיינס', שבחן צפייה בתוכניות ריאליטי ודוקו־ריאליטי: "לפני כ־20 שנה הכירו הצופים לראשונה תוכניות ריאליטי. במשך השנים האלה חוו סוגים שונים שלהן. היו עונות רבות של תוכניות תחרותיות כמו 'אמריקן איידול', 'מאסטר שף' ו'הישרדות', וכן תוכניות על משפחות 'מעניינות' כמו 'האני בובו', 'דאק דיינסטי' ו'משפחת קרדשיאן'. מה שפעם נחשב לז'אנר משעשע, כבר לא מושך צופים כבעבר. מאז 2013 שאל 'סיביק־סיינס' צרכנים כמה שעות ריאליטי הם צורכים בשבוע, וכבר מאז הרבעון השני של אותה שנה ניכרת ירידה בצפייה".

במאמר ב'גרדיאן' נטען שזה כנראה משום שאין חידושים בז'אנר. לאחרונה הצטרפו עוד הסברים, שיפורטו כאן בהמשך. בינתיים מספר הצופים הולך ומתמעט. הגיוני שבישראל יחלו לחוש בזה רק עכשיו, בגלל הפוֹר שיש לעולם בשידור 'האח הגדול' ושאר התוכניות הגדולות בתחום, וגם כי בישראל ריאליטי תופס מקום מרכזי יותר מדרמה, בעוד שבארה"ב, למשל, המצב הוא הפוך.

 

מציאות יותר מציאותית

בכל כמה שנים קמים בוחניה מבחוץ של תעשיית הטלוויזיה ומכריזים על מותו של הריאליטי. ז'אנר שעדיין נחשב לילד ממזר, גם כשהוא כבר בן 21, בגיר לכל הדעות. המקרה של 'בשבילה גיבורים עפים' שגברה על 'האח הגדול' מעורר תקווה. אולי סוף־סוף גם בישראל צופים בכל אותן סדרות מקור הנחטפות על ידי השווקים הזרים בעולם, ולא נשאבים לפורמטים עשירים שהשתלטו על הנוף הטלוויזיוני ויצרו האחדה מרדימת תודעה גדולה.

"לא הייתי ממהרת להסיק מסקנות ממקרה בודד", אומרת ליסה שילוח־עוזרד, לשעבר שותפה בחברת הפקות ומי שהייתה סמנכ"ל טלוויזיה ב'כאן'. "יותר מאשר להספיד את הריאליטי, צריך לבחון מה יש בסדרה 'בשבילה גיבורים עפים' שהפך אותה לכל כך מצליחה ונגישה לקהל.

"הערוצים המסחריים בארץ נוהגים להשקיע יותר כסף בפרק של תוכנית ריאליטי מאשר בפרק של סדרת דרמה. בארה"ב זה הפוך. הריאליטי הוא ז'אנר זול ביחס לסדרות הפריים של הדרמה, בין השאר בגלל משכורות גבוהות של השחקנים המובילים. אם אפשר לזהות מגמת שינוי בריאליטי היא דווקא הפיכתו ליותר קרוב למציאות, יותר דוקו ופחות מניפולציה הפקתית או יצירת מציאות מדומה", אומרת שילוח־עוזרד.

"עולם הריאליטי הוא רב־שכבות", מצטרף לדבריה עמוס נוימן, סמנכ"ל ארמוזה הפקות, חברת הפצה ופיתוח פורמטים. "ובישראל המוצרים שלו מצליחים יותר. למעט כמה חדי קרן, שהם תוצאה של מהלך של כל מיני גורמים אינטרסנטיים בשוק, שגם היה להם מוצר טוב. אבל זה לא מה שמצביע על מגמה, מגמה שבהחלט קיימת.

"החשודים המיידיים לירידה של הריאליטי ולהצלחה של הדרמה הם כל הנטפליקסים והאמזון למיניהם. וגם זה זמני, כי עכשיו גם שירותי הסטרימינג האלה מחפשים את הסדרות הלא־מתוסרטות, ועוד כאלה שיתאימו למודל חוצה מדינות. לא שהדרמה עומדת לאבד מכוחה".

 

הסימבוליות הכושלת בטקס האמי

לפני עשר שנים, ב־2008, הודות לשביתת התסריטאים בהוליווד, זכה ז'אנר הריאליטי, שכבר היה קיים כמעט כעשור, לתנופה אדירה. בסוף השביתה, בחודש פברואר 2008, חזרו התסריטאים לעבוד כאשר סביבם כ־100 תוכניות לא־מתוסרטות חדשות – מהריאליטי התחרותי, דרך הרומנטי, עבור בדוקו־ריאליטי ועד התוכניות לשיפור ולתיקון סגנון החיים למיניהן.

עדות לכך שנדמה היה שהטלוויזיה מחליפה ידיים מהדרמה הכתובה לריאליטי, הייתה שהפקידו את הנחיית טקס האמי של אותה שנה בידיהם של חמישה מנחים של תוכניות ריאליטי מצליחות: ריאן סיקרסט מ'אמריקן איידול', היידי קלום מ'פרויקט מסלול', האווי מנדל מ'דיל או לא דיל', טום ברז'רון מ'רוקדים עם כוכבים' וג'ף פרובסט, 'הישרדות'.

מדובר בטקס היוקרתי ביותר בתחום הטלוויזיה, ובאותה שנה הוא ציין 60 לקיומו. ההנחיה הייתה כישלון חרוץ. פרובסט עצמו אמר בריאיון ל'וראייטי' ב־2016 כי "על הנייר זה נראה כרעיון טוב – לקחת את חמשת המועמדים לפרס הנחיית תוכנית הריאליטי בטקס ולהציב אותם כמנחים. רעיון טוב על הנייר, רעיון נורא על הבמה. מי יכול היה לנבא שהמנחים הכי טובים בריאליטי יהיו המנחים הכי גרועים של הטקס. אפילו אמא שלי, המעריצה הכי גדולה שלי, תסכים שהיינו המנחים הכי גרועים בהיסטוריה של כל טקס חלוקת פרסים בעולם וביקום".

התסריטאים חזרו לעבודה מאומצת, הקהל התגעגע לסדרות הקומדיה, הדרמה והאקשן שלו, ומנחי האמי נכשלו. באופן סימבולי, נדמה היה שלמרות הניסיונות, הלפיד נשאר בידי העולם המתוסרט ולא עבר לריאליטי.

 

להתמודד מול שפע הדרמות

עשר שנים חלפו. הז'אנר, שחב את הצלחתו הגדולה למשבר ואף השתלט על כל חלקה טובה וגם שינה את הכללים, מוצא את עצמו כעת מושפע משינוי משמעותי אחר בתעשיית הטלוויזיה. שירותי הסטרימינג כמו אמזון והולו, ובעיקר נטפליקס, השתלטו על הטלוויזיה. אלה מזרימים לווריד פרק אחר פרק של סדרות דרמה וקומדיה. מאז הצלחתן האדירה ניכר שיצירות מתוסרטות, בעיקר מארה"ב אך גם ממקומות שונים בעולם ('פאודה' מישראל היא רק דוגמה בולטת אחת מיני רבות), הן בחזקת הגביע הקדוש. זהו המשך ישיר לתור הזהב הטלוויזיוני, שבו התהדר ערוץ הכבלים האמריקאי הבולט בזמנו בסיסמה: "זה לא טלוויזיה, זה HBO". לא רק שאפשר להשתמש בסיסמה הזאת עם שינוי קטן בנושא שלה, כלומר "זה לא טלוויזיה, זה נטפליקס", אלא שבעידן הטלוויזיה "הטובה" נראה כי נטפליקס דחקה את הטלוויזיה הרגילה, זאת שכללה לא מעט ריאליטי, ואיימה לרגע קט על ההגמוניה של היצירה הטלוויזיונית הכתובה.

יש מי שיתנגד לקביעה כי ריאליטי הוא טלוויזיה "לא טובה". יקי ז'אק, מנהל ערוצי הסדרות של yes, למשל. הוא מזכיר שהריאליטי "פרץ בתחילת שנות האלפיים, כשהטלוויזיה האמריקאית הייתה מאוד סכרינית. הדרמה הכי פופולרית אז הייתה 'מגע של מלאכים' ('Touched by an Angel' – סדרה ששודרה במשך תשע עונות מ־1994 עד 2003 ותיארה כיצד מלאכית בדמות אישה מגיעה לאנשים במשבר ומעבירה להם מסר מאלוהים, ר"ק). הריאליטי לא רק הציג אנשים אחרים, אתניות אחרת, אלא גם מערכות יחסים שהיו יותר ריאליסטיות. גם אם כמו שרואים ב'אנריל' (דרמה המציגה את אחורי הקלעים של תוכנית ריאליטי בסגנון 'הרווק', ר"ק) יש מניפולציות של ההפקה. היה בריאליטי משהו יותר אמיתי ביחסים. בעקבות מה שראו בסדרות הריאליטי, הדרמות יישרו קו והציגו מערכות יחסים דומות. פתאום התייחסו לסדרות כאל יצירת אמנות ולא רק כבמה למכור פרסומות.

"השפע הנוכחי של הדרמות אולי גנב לכמה שנים את הפוקוס מהריאליטי. היה גם תהליך של ברירה טבעית. בתחילת גל הריאליטי היו המון תוכניות סנסציוניות, אבל כל אלה וכל מי שהיו להם פורמט לא בהיר נעלמו. נשארו המותגים הוותיקים השולטים. 'הישרדות' בעונה ה־36 שלה, 'הרווק' בעונה ה־24, 'מאסטר שף' קיים כבר שנים (מ־2005 בבריטניה ומ־2010 בארה"ב, ר"ק). למה לא ממציאים פורמטים חדשים? כי ההמצאה נמצאת במקומות אחרים, בתוכניות של ייעוץ ושיפור יחסים. ברחו מהריאליטי התחרותי, כי הפורמטים האלה שלמים. לא ימצאו משהו שיעקוף את 'הישרדות' בתחום האסטרטגיות, או את 'המרוץ למיליון' בתחום ההרפתקאות. אז הולכים לכיוון אחר.

"כעת יש פריחה של ריאליטי 'פיל גוד', תגובת נגד לתוכניות המרושעות מהעבר. התוכניות שנועדו לשמח הן 'חתונה ממבט ראשון', 'משבר שבע השנים', 'המרוץ לדראג של רופול' – סדרות שבאות לתקן מערכות יחסים".

.

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס. רוצים לקרוא את המשך הכתבה? השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם

.

איור: לי-אור עצמון פרואין

שתף