זה מקום נחמד, החינוכית. בניין רחב ומצטנע, שלא תרגיש את הגודל, כמו בתי התרבות בקיבוץ. דשא, רוחות קלילות מנשבות על הגבעה. נוף כמעט טוסקני, שם הרי שומרון, הושט היד וגע בם. ממערב, בצד השני של הכביש, נמצאת האוניברסיטה. אתה נכנס בשער, וישר נרגע. האדם אינו אלא תבנית המקום שבו הוא עובד.
בחדר האוכל, בדיוק כמו בקיבוץ, מרכלים ומקטרים. שמעתם את מי הביאו לנו? הארוחה המסובסדת סבירה. מעטים מחמיצים. עוד מעט גם היא תסתיים, וצריכים לחזור לחדר שבו עובדים. לא נורא, נותרו עוד שעה־שעתיים והביתה, חוץ מאלה שנשארים לשידור של ערב חדש. הלך עוד יום.
מדי פעם היה מגיע למקום הזה אדם מבחוץ. מנהלת נמרצת כמו יפה ויגודצקי, איזה פרוגרמר, בונה לוח תוכניות, שנקרא להציל את הבית, והיה מנסה. כולם רצו לטרוף את החינוכית. רק הנדל"ן המופלא שם שווה מאות מיליונים.
אין לה אבא חזק במיוחד, בסך הכל שר החינוך. והכי גרוע, אין לה מה למכור חוץ מנוסטלגיה. בלי מהפכה על המסך, המוות שלה היה צפוי כמו הקיץ. אנחנו, אמרו האנשים מהחינוכית לאלה שבאו להציל, אנחנו המצאנו את השידור הישיר. 'זהו זה' היה חי. כן, אמרו להם, אבל זה היה מזמן, כשגידי גוב עוד נראה כמו בסרט 'הלהקה'. אז מה, ענו העובדים המופלאים של החינוכית, גם אנחנו כבר לא נראים כמו אז.
האנשים שבאו מבחוץ ניסו להזריק אנרגיה למסך. לעשות כמה דברים שאולי ירחיקו את הגרזן. קשה להרוס משהו חי, אבל קל מאוד לשדוד גווייה. בחדר האוכל לא אהבו את הדברים האלה. 50 שנה זה עובד להם ככה, בלי לעשות יותר מדי, אז עכשיו יתחילו להזיע? למה לשנות. בטח ינסו להביא כל מיני כישרונות מבחוץ, ואז יהיו פה פיטורים. על גופתנו, העובדים הנפלאים של החינוכית אמרו, רק על גופתנו.
האנשים שבאו להציל ניסו לשכנע את הגוססים לקבל את התרופה. יהרגו אתכם אם לא יהיה פה שינוי עצום. יש לכם הזדמנות, זה גוף קטן, אבל זה יתרון, הוא יכול להיות הקטר של השידור הציבורי. תפתחו את הראש. העובדים פתחו את קופת החירום של הוועד והלכו למוטי מורל. למה לדבר סרה במתים, אבל הוא היה מלך הקמפיינים המלוכלכים. מי אלה המצילים שבאו ללמד אותנו טלוויזיה, אמרו הכתבות שמורל היה מפמפם לעיתונים, מי הם הכלומניקים שבאים אל ממציאי 'זהו זה' ומפתחי 'פרפר נחמד' עם רעיונות הבל.
העובדים, כמו בכל 52 השנים, תמיד ניצחו. שרי החינוך התחלפו כל הזמן, המנהלים הנמרצים שנחתו שם לפעמים התייאשו ועזבו, הם באו לעשות טלוויזיה, לא לריב כל היום עם הוועד. האנשים החיצוניים שנקראו להציל פשוט נבעטו. מוטי מורל, אין מה לדבר, ידע את העבודה שלו.
אז כן, היו לחינוכית כמה תוכניות שקיבלו פרסים, אבל מזמן אין לה צופים. היו לה כמה אנשים שידעו ואהבו לעבוד, אבל אלה היו מעטים. רוב הטובים עזבו לפני עידנים לערוצים אחרים. נותרו שם פקידים בנשמה, כאלו שלא מסוגלים לחדש.
על גופתנו, העובדים אמרו, על גופתנו נסכים פה לשינוי. בסדר, אמרו להם בסוף, אם זה מה שאתם רוצים. על גופתכם.
.
