אין סולל ואין בונה // הטור של גרשון הכהן

0

 

בימים שלאחר מלחמת ששת הימים שאל חבר קיבוץ השומר הצעיר את מנהיג מפ"ם מאיר יערי, איך מסתדר ערך אחוות עמים עם הצטרפות התנועה למפעל ההתיישבות בגולן. "שים לב לכתוב בכותרת 'על המשמר'", ענה יערי, "לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים, ובסדר הזה". עם דעיכת מפלגות הפועלים החלוציות, הלך ודעך גם מפעל ההתיישבות. מתוך הדעיכה המתגברת עלה הצורך החוקתי בהדגשת חובתה הערכית של מדינת ישראל להמשך פיתוח מפעל ההתיישבות.

חוק הלאום שאושר בכנסת קובע ש"המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה". כנגד סעיף זה התריסה חברת הכנסת שלי יחימוביץ' בשאלה: "איך נבנו בארץ יישובים יהודיים לתפארת בלי חוק לאום?". כדאי להתעורר, מומנטום ההתיישבות היהודית, במיוחד במדינת ישראל בגבולות הקו הירוק, מצוי זה עשרות שנים תחת דיכוי מוסדי נוהלי. תוכנית המתאר הארצית – תמ"א 35 – היא אחד המכשולים העיקריים.

תהליך אישורה והטמעתה של תמ"א 35, כתוכנית אב ארוכת טווח, שאישרה הממשלה ב־2005, הוא דוגמה למהפכה שקטה מתחת לסף התודעה. היא הוצגה לציבור ולמקבלי ההחלטות כתוכנית שבמוקד הגיונה באה, בין היתר, להגן על המרחב הירוק מפני פיתוח חסר רסן. מי אינו חפץ בשימור שטחים ירוקים? אלא שבתוך כך הפכה התוכנית למעשה ל"ספר הלבן" כנגד המשך פיתוח מפעל התיישבות.

לשם המחשה, בספטמבר 2011 החליטה ממשלת ישראל על הקמת עשרה יישובים חדשים סביב ערד. מאז ההחלטה, הולכת הקמתם ומתעכבת. הממשלה מצאה עצמה תלויה ברשויות התכנון המחוזית והארצית, שכן על פי תמ"א 35 הסוגיה אינה כלל ועיקר בסמכותה הבלעדית של הממשלה. רק בידי רשויות התכנון נתונה הסמכות לאשר הקמתו של יישוב חדש, כמודגש בלשון התוכנית: "תוכנית מתאר מחוזית, שמטרתה הקמת יישוב חדש, תופקד רק אם יתקיימו התנאים הבאים: מוסד תכנון שוכנע בהצדקה להקמתו של היישוב החדש". על משמעותה של קביעה זו עמד מי שהיה באותם ימים עוזר ראש הממשלה להתיישבות, תא"ל מיל' עוזי קרן, איש עין גב, שהדגיש במסמך מפורט עד כמה נכבלו ידיה של הממשלה, שהפכה לתלויה בעניין זה ברצונם הטוב של פקידים "מקצועיים".

מגבלות תמ"א 35 לפיתוח ההתיישבות מתמצות בשני עקרונות ריסון: האחד כרוך בהסתייגות עקרונית מהקמתם של יישובים חדשים במרחב הפתוח, הכרוכה בסד אילוצים נוהלי מורכב. העיקרון השני הציב למרבית היישובים היהודיים, גם בגליל ובנגב, גבול תכנוני סופי למספר בתי האב – בין 300 ל־500, החוסם אפשרות ממשית לגידול וצמיחה. ראוי להתבונן לדוגמה בשני יישובים סמוכים: קיבוץ כפר הנשיא והיישוב הבדואי טובא־זנגריה. ב־1955 מנו שני היישובים כ־200 בתי אב כל אחד. ב־2005 הגיע טובא־זנגריה ל־1,000 בתי אב, ואילו בכפר הנשיא נותרו 200. תוכנית המתאר הארצית מייעדת לטובא־זנגריה צמיחה עד 10,000 בתי אב ולכפר הנשיא 400 בלבד.

למגבלת כמות בתי האב ביישובים היהודיים משמעות קריטית ליכולתם של היישובים להתקיים כיישובים רב־דוריים. ביישוב שהגיע למלוא המכסה התכנונית, דוגמת יודפת, אין מקום פנוי למתיישבים חדשים, גם לא לזוגות צעירים בני המקום. כך חוסמת תוכנית המתאר הארצית את הסיכוי לצמיחת יישובים יהודיים מבוססי קהילה רב־דורית.

באג'נדה הגלויה, תמ"א 35 נועדה להגן על השטחים הירוקים. באג'נדה הסמויה, במודע או שלא במודע, התוכנית פגעה למעשה בתמצית הדינמיקה של ההוויה הציונית ההתיישבותית.

.

רוצים לקבל את המגזין המודפס עד הבית? לפרטים ומבצעי מנויים – השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם

.

צילום: Herman Chanania, לע"מ

שתף