fbpx

תרמית הביטוח הלאומי // מאת הלל גרשוני

0

הביטוח הלאומי הוא חברת ביטוח ענקית – חברת הביטוח הגדולה במדינה, המגלגלת סכומי עתק של 138 מיליארד שקל, נכון לשנת 2017. חברת הביטוח הזו גובה מהציבור עשרות מיליארדים ומחלקת לציבור עשרות מיליארדים. בסך הכל מתחלק לציבור סכום בלתי נתפס של 74.2 מיליארד שקל, מהם 38.1% (28.3 מיליארד שקל) לקצבאות אזרח ותיק ושארים, 19.1% (14.2 מיליארד שקל) לקצבת נכות, ו־11.3% (8.4 מיליארד שקל) לקצבאות ילדים.

לכולנו יש ביטוח, כך אנחנו רגילים לחשוב. אנחנו משלמים דמי ביטוח לאומי, ובתמורה, אם אנחנו חולים או מאבדים את העבודה או את כושר העבודה או מזדקנים, אנו מקבלים תשלום. מה זה אם לא ביטוח? ואם זה ביטוח, הרי שהתשלום ממנו "מגיע לנו", כי אנחנו שילמנו עליו, ואנחנו צריכים לקבל את התמורה. אלא שזה לא המצב.

מהי חברת ביטוח? זו חברה המרוויחה משום שהיא מנהלת סיכונים באמצעות גידור. אם תיהרס לי המכונית, אצטרך לשלם סכום גדול שלא בטוח שיש באמתחתי. אם לעומת זאת היא מבוטחת, חברת הביטוח תפסיד את הסכום הזה, אך מבחינתה הוא לא יהיה גדול. שהרי היא מאגדת עוד אלפי מבוטחים כמוני, מקבלת תזרים מזומנים רצוף מכולם, והוא מכסה על התאונות המזדמנות. חברת הביטוח יודעת שיהיו תאונות וגם יודעת, על סמך הניסיון, כמה בערך תהיינה בכל שנה, ועל פי זה קובעת את הפרמיה.

בחברת ביטוח אתה מקבל רק אם אתה משלם. לא שילמת פרמיה – לא קיבלת. שילמת פרמיה גבוהה – קיבלת ביטוח מקיף יותר. בביטוח הלאומי בדרך כלל אין קשר בין התשלום לתקבול. אתה משלם לא לפי הכיסוי שאתה רוצה לקבל, אלא לפי ההכנסות שלך וסוג העבודה שלך. ואתה מקבל לרוב בלי קשר למה ששילמת.

האמת היא שביטוח לאומי אינו אלא תוכנית של מיסים ותשלומי רווחה, דהיינו צדקה ממוסדת. הרעיון לקרוא לזה "ביטוח" הוא הברקת יח"צ של ממציאי הביטוח הלאומי בארה"ב בשנות ה־30, שהבינו שהציבור מעדיף להיות "מבוטח" על פני "ממוסה ומקבל קצבאות". איכשהו לא נשמע נעים לשלם מיסים, וגם לא נעים לקבל כסף מקצבאות. באופן אירוני, חוק הביטוח הלאומי בארה"ב עבר בבית המשפט רק משום שנטען שם במפורש שזה בשום אופן לא ביטוח. אבל השם, והתדמית, נשארו, והתפשטו למדינות נוספות.

ביטוח לאומי אינו ביטוח. הוא פשוט מערכת מיסוי וקצבאות. אבל יותר מכך – זו מערכת קורסת. כיום נמצא הביטוח הלאומי בעודף של מיליארדים. אבל חישוב אקטוארי, הנסמך על כמות מקבלי הקצבאות העולה יחסית למשלמים, מגלה שבתוך כ־27 שנה הביטוח הלאומי יפשוט את הרגל. מכאן, שהביטוח הלאומי כבר דומה פחות לביטוח ויותר לתרמית פונזי, הנסמכת לא על הכנסות בנות קיימא אלא על זרם הפראיירים הנכנסים כל שנה. אבל בסופו של דבר הפראיירים מפסיקים להיכנס, והכל קורס בבת אחת.

המסקנה צריכה להיות אחת – אם אתם באמת דואגים לפנסיה שלכם, קראו לפוליטיקאים לגנוז את תרמית הפונזי ולהחזיר את המיליארדים לציבור, שידאג בעצמו לפנסיה שלו ושיבטח את עצמו בחברות ביטוח לגיטימיות. הטענה השכיחה שהציבור לא יודע לדאוג לעצמו בעצמו לא הוכחה. מה שכן הוכח זה שהממשלה בוודאי לא יודעת לדאוג לו.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook