על שלושה סעיפים עלה וירד חוק הלאום, כשהחרדים עומדים מהצד ואינם נוקפים אצבע, לא בעד ולא נגד: הגדרת ההתיישבות, שפת העברית ויהודי התפוצות.
#ההתיישבות: לא שלנו
היה זה בעת ביקורו הראשון של האדמו"ר מגור בארץ ישראל ב־1921. רבי אברהם מרדכי אלתר היה ידוע כחובב ציון שביקר בישראל חמש פעמים בין שתי מלחמות העולם. בביקורו זה פגש בנציב העליון הבריטי (והיהודי) הרברט סמואל.
הנציב שאל את הרבי באמצעות מתורגמן לדעתו על הצהרת בלפור, זו שניתנה שלוש שנים לפני הביקור, בנובמבר 1917; הצהרה לפיה תתמוך בריטניה בהקמת בית לאומי ליהודים בישראל. נענה האדמו"ר ואמר: "אלוקים ציווה את ארץ ישראל לאברהם, יצחק ויעקב. בלפור רוצה אף הוא לתת? נו נו!".
הנה כי כן תמצות העמדה החרדית: הארץ היא מתנת הא-ל לבחוריו. אין כל צורך בחוק יסוד שיעגן את זכותנו לחיות כאן.
#העברית: שפות ומחיצות
רבים מקוראי היומון האגודאי 'המודיע' לא הבינו את פשר המודעה ומה עומד מאחוריה. משך כמה ימים בחודש האחרון פורסמה בעמוד השער של העיתון בקשה תמימה: "דרושים בעלי מקצוע בהעברת קורסים לתלמידים ללימוד שפת האידיש, בקורס מזורז".
מתברר כי מאחורי המהלך עומד נגיד חסידי מאנגליה שמבקש לשמר את שפת היידיש. מה יש בה ביידיש שאין בעברית? התשובה היא: שימור החומות. כל עוד יהודים חרדים מדברים בשפה אחרת מזו שמדברים ברחוב, יש לקוות כי ההנהגה הרחובית תאט את בואה אל תוככי המחנה שמבקש לשמור על מבצרו.
שפה אינה רק דיבור, היא גם ובעיקר חיבור. כשאלוקים רצה להעניש את דור ההפלגה – בלבל את שפתם. הם איבדו מהר מאוד אמון זה בזה ונפוצו לכל עבר. כשאתה רוצה לאחד את העם – אתה קובע שפה משותפת. כשחוק הלאום קובע כי עברית היא שפת המדינה, זו עוד סיבה לחרדים לחפש את שפת האם, ולחזור אל היידיש הישנה והטובה.
#התפוצות: מיהו יהודי
ביום בהיר אחד בקיץ 82' התדפק אברך ממושקף צעיר במשרדו של הרב יהודה פלדי, יו"ר 'הוועד למען שלמות העם' שייסד הרבי מליובאוויטש. "הרבי מגור שלח אותי לברר את דעתו של הרבי מחב"ד ולהצטרף למאבקו בתיקון חוק השבות", נאום האברך חדור הלהט.
פלדי, איש ארץ ישראל, מביט בספק־מה באברך הצעיר: איך אמרת קוראים לך? "יענק'לה ליצמן". ומה תפקידך? "עוזר פרלמנטרי של הרב אברמוביץ מאגודת ישראל". הקליק נוצר. הם משלבים ידיים ונערכים למפגן ענק בזעקת "מיהו יהודי". המאבק היה להוסיף לחוק את המילה "כהלכה" אחרי המילים "שנולד לאם יהודייה או נתגייר", מילה שהושמטה בהוראת בג"ץ בשנת 71', שלמעשה הכשיר כל גיור לעניין חוק השבות.
המאבק לא צלח. חוגי הליברלים ואחרים הצביעו נגד כהתרסה וכהתרפסות לרפורמים. התיקון לחוק שלא עבר העניק אור ירוק לרפורמים בכל העולם. מדינת ישראל הכירה אז דה פקטו בגיורים הפיקטיביים, כך שכל אדם יכול לבוא עם תעודה ולומר "התגיירתי". זה הגורם מספר אחת להתבוללות הגדולה בעולם, הנמדדת במיליונים.
מגיע עכשיו השר נפתלי בנט ומתעקש שחוק הלאום יכלול את המילים הבאות: "המדינה תפעל בתפוצות לשימור הזיקה בין המדינה ובין בני העם היהודי; המדינה תפעל לשימור המורשת התרבותית, ההיסטורית והדתית של העם היהודי בקרב יהדות התפוצות".
נו שוין. את הנעשה אין להשיב.
.
רוצים לקבל את המגזין המודפס עד הבית? לפרטים ומבצעי מנויים – השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם
.
תמונה: חרדים בחברון, תחילת המאה ה-20
