עיתונאים מכל כלי התקשורת נהרו בחודש שעבר למשרד הבינוי והשיכון בתל אביב כדי לשמוע את הבשורה החדשה בדיור הציבורי. השר יואב גלנט הכריז על חיזוק אדיר לתחום: בנייה של כ־70 אלף דירות נוספות לנזקקים לאורך העשור הקרוב. על פניו יוזמה מבורכת, אבל כשהגיע זמן השאלות מהקהל התברר שמדובר במילים יפות, ללא כיסוי בינתיים. גלנט ערך במקום חישוב ספונטני של עלות התוכנית והגיע ל־7 מיליארד שקל בשנה, ובאותה נשימה הודה שעדיין אין לו מקור תקציבי למהלך. זמן קצר לאחר מכן פרסמו במשרד האוצר תגובה קצרה שכותרתה: "מברכים כל תוכנית שמטרתה להיטיב עם אזרחי ישראל".
אבל במסדרונות הבניין, ברחוב קפלן בירושלים, נשמעו מילים אחרות. "לא רק שלא ישבו איתנו ובדקו אם יש מאיפה לממן את התוכנית הזאת, הם אפילו לא הודיעו לנו שהם מתכוונים להכריז על תוכנית בתחום ואת פרטיה למדנו מהתקשורת", מספר גורם במשרד האוצר. "זה אבסורד, התקציב כבר סגור עד סוף 2019 וחוק הנומרטור קובע שאי אפשר להביא הצעת מחליטים לממשלה בלי שיש לה מקור מימון, אז כל עוד הם לא יוותרו על דברים באותו שיעור מהתקציב שלהם, אין לזה סיכוי". למשפט האחרון התווסף חיוך ציני, משום שהתקציב השנתי של משרד הבינוי והשיכון כולו עומד על פחות מ־9 מיליארד שקל.
הדברים נשמעו לי מוכרים. בשנה שעברה נשמעו באוצר רחשים דומים כלפי מועמד אחר מרשימת כולנו – שר הכלכלה אלי כהן. כהן מרבה לסייר באזורי תעשייה ברחבי הארץ ולהבטיח כספים לבניית מפעלים נוספים או שדרוג הקיימים, בלי שבאוצר יידעו להצביע על מקור תקציבי לכך. יש מי שתהה אם אותן רשויות מקומיות יראו אי פעם את כספן. כהן, לעומת זאת, טוען בתוקף שכל שקל שהבטיח יגיע ליעדו. הרחשים האלו הגיעו לשיא בתקופה שבה מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד היה בסכסוך עם כהן, שבמהלכו קרא לכהן בהתכתבויות שנחשפו בחדשות 2 "אדם חולה", והוא לא נשאר חייב וכינה אותו "בוחש".
התנגחות בין משרדי הממשלה השונים לאוצר היא שכיחה, למעט חריג אחד: כשהשר העומד בראש המשרד הוא חבר מפלגתו של שר האוצר. אז האחריות להוציא את ההבטחות לבוחרים לפועל אמורה להיות מטרה משותפת. הרי הישג של מי מהם הוא הישג של המפלגה. אבל נראה שמפלגת 'כולנו' היא היוצאת מן הכלל. בעוד כחלון מנהל כבר חודשים קמפיין עם שלטי חוצות שבהם הוא משתמש במותג "נטו", שהצמיד גם לתוכניותיו המקצועיות – יוזמות של חברי מפלגתו האחרים לא פעם מצטיירות במשרדו כנטו בולשיט. סיבה אפשרית לכך עשויה להיות העובדה ששמם של שני השרים הוזכר בעבר כמי שפוזלים לליכוד, ועם זאת לא ניתן להתעלם מהפער בין הקמפיין הנוסק של ראש הרשימה לעובדה שכמעט ולא נותר לו מישהו לרוץ איתו. אבי גבאי נטש מזמן, אלי אלאלוף הודיע גם על פרישה. לאחרונה הודיעה חברת הסיעה רחל עזריה כי תתמודד לראשות עיריית ירושלים, מייקל אורן פוזל לליכוד. אלי כהן גם, על פי גורמים שונים, ויואב גלנט כבר דה־פקטו במפלגה של נתניהו. בקצב הזה נראה שכמו בסיסמת הבחירות, 'כולנו' תהפוך למפלגה שהיא באמת נטו כחלון. ומה עם הזקוקים לקורת גג, המפעלים בפריפריה ושאר הממתינים למימוש ההבטחות של שרי המפלגה? הם כנראה יגלו שאלו דווקא ניתנו על בסיס ברוטו, וכשיורידו את האריזה יישארו עם הבטחה חלקית ורזה.
.
