הרבה לפני ששדולת הנשים דנה בבית המשפט על המחיצות באירועי "משיח בכיכר" של חב"ד, והרבה לפני שאהרן ברק נשא נאום בהפרדה במרכז האקדמי קריית אונו, ישב באותו מקום יאיר לפיד וחשף – בהפרדה מלאה, כמובן – את האמת שלו בפני החרדים.
היה זה בספטמבר 2011, ארבעה חודשים לפני הכרזת כניסתו לפוליטיקה, הוא עמד שם וקרא: "אתם ניצחתם. אנחנו הפסדנו, אתם ניצחתם". מאז הוא הספיק להסתכסך עם הציבור הזה, אבל את הנאום הזה קשה לשכוח. "אנחנו חשבנו עליכם שאתם זן נדיר שצריך לשמור עליו כדי שאפשר יהיה להביא את הנכדים ולהראות להם 'אתם רואים ילדים, כך נראה יהודי', אבל אתם ניצחתם. אולם לניצחון יש מחיר – הוא מטיל עליכם אחריות, כי אתם כבר לא שבט, אתם מדינת ישראל בדיוק כמוני, ואתם משפיעים על החוויה הישראלית בדיוק כמוני, אם לא יותר".
תקופה לאחר מכן שוכח לפיד את נאומו ולוחם באותם מנצחים. הוא רץ לבחירות תחת הסתה ואג'נדה של שנאת החרדים. וזה עובד: הוא נכנס לכנסת ולממשלה ודוחק את רגלי החרדים החוצה בברית האחים עם נפתלי בנט.
ב־2 במרץ 2014 יצאו כמיליון איש לרחובות ירושלים למחות על מדיניות לפיד בגיוס בני הישיבות. חבר מועצת גדולי התורה, הרב ברוך מרדכי אזרחי, קורא ברמקול "ברוך חכם הרזים", הברכה שמברכים בהתאספות של 600 אלף איש ("שישים ריבוא"). כשסיים, תהה בקול: מעניין איזו זכות עמדה לו ליאיר לפיד שבגינו זכינו לברכה חשובה ונדירה זו?!
בשלוש השנים האחרונות הנמיך לפיד את גובה הלהבות. ממקומו באופוזיציה הוא מחזר אחרי החרדים וטוען שאין לו דבר נגדם. הוא מבקר בכותל כשכיפה על ראשו ומתוודה בריאיון: "אני מסתכל אחורה ואומר לעצמי שכשלתי". אבל דומה כי בימים האחרונים חזר אל סורו. "הממשלה החליטה להוסיף למפלגות החרדיות 550 מיליון שקל, ולמשרד לשירותי דת עוד 200 מיליון שקל", מאשים לפיד החדש־ישן. "אני כבר לא פונה לראש הממשלה נתניהו. אין טעם. הוא נכנע בכל דבר למפלגות החרדיות".
אז מי הוא בעצם לפיד? אויב מושבע או טוען לניצחוננו? "הרשע לפיד", כדברי מנהיג הליטאים הרב אהרן לייב שטינמן זצ"ל, או "אדם מאמין" כעדות לפיד על עצמו?
יאיר לפיד הגיע משום מקום אל שום מקום. הוא לא ימין ולא שמאל. במאמר שפרסם ב'מקור ראשון' הוא טען בלהט כי המרכז הוא זרם בפוליטיקה ולא קשור לימין ושמאל. לפיד רכב עד היום על אנשי הקולות הצפים. אלו אנשים שבכל בחירות מחפשים אג'נדה חדשה כדי להיתפס בה. פעם הם הצביעו לגמלאים ופעם ללפיד האב, פעם לכחלון ופעם למפלגת המרכז. לפיד מכוון לשם. אבל גם לטרנד יש טרנד וכושר תפוגה.
בתקופה האחרונה החל לפיד להגחיך את עצמו לדעת. כדי לצאת טוב עם כולם, החל לסתור עצמו בהבדל של שעות ולפעמים אף פחות. כך הוא בו־זמנית בעד, נגד ובעד ביטול הסכם הגרעין עם איראן; כך גם שינה את דעתו מיום ליום, אם יש או אין או דווקא יש "הדתה" בבתי הספר החילוניים; וכך גם מדבר בימים אלו על כן־לא־כן שוויון בנטל וחוק גיוס לכולם. שבשבת ברוח.
מתברר שגם הקולות הצפים הבינו עם מי יש להם עסק. וכפי שהיטיבה להקשות איילה חסון: "אם סקר מנדטים מפחיד אותך, איך תתמודד עם איומים אמיתיים כמו נסראללה, איראן ואבטלה?".
.
רוצים לקבל את המגזין המודפס עד הבית? לפרטים ומבצעי מנויים – השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם
.
צילום: אוליביה פיטוסי, הארץ
