fbpx

מי ידבר, מי יקשיב? | טור עורך

0

אם יש מושג שהתערער באופן מוחלט בעשור האחרון הרי זהו "קשב", אחרי עשור שבו הרשתות החברתיות שינו את השיח והנביטו מציאות פוליטית וציבורית מוזרה. נשיאותו של דונלד טראמפ, הקיטוב באופן החשיבה והביטוי. ההתכנסות והשבטיות בעולם המערבי, שעצם מהותו במשך עשורים הייתה טשטוש גבולות. וגם האופן שבו בנימין נתניהו פורח פוליטית למרות הכל, ומווסת את הווליום הישראלי כרצונו.

הקשב בכל אלה מעוות, לקוי. אינו עונה על שום היגיון שהכרנו. לא במדיה ולא מחוצה לה. הנשיא האמריקאי יכול לנפק ציוצים שערורייתיים בכל יום, ואנו נגיב בפיהוק. לעומתו, שחקנית שולית למדי, פרובוקטורית ידועה, תפלוט בדיחה גזענית, ואמות הסִפים ירעדו. וכאן, אצלנו, יוכל ראש הממשלה לשקר ביודעין, או לשים מגבר על פרסום שגוי כלשהו המשרת את מטרותיו הפוליטיות – ולצאת ללא פגע. הוא שולט בשיח. עוצמת התגובה שלו על כל פיסת ביקורת, מהדהדת מעבר לביקורת עצמה. זוהי הפרת האיזון הכי בלתי צפויה, הכי חמורה, במרחב התקשורתי שלנו. התקשורת (המבקרת) אמורה להיות בעלת קול קולקטיבי גדול יותר מהפוליטיקאי (המבוקר). נתניהו הטה את המאזניים, ונדמה שאיש כמעט אינו מבין היכן הבעיה בכך.

כך יוצא גם שכשבכירים במערכת הציבורית (בהווה ולשעבר) מבקרים באופן כלשהו את שליט השיח, הם חשופים לפגיעה. מעט מאוד גילוי לב סיפק מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך בריאיון לנחמה דואק באירוע של 'ליברל' והמועדון העסקי־אקדמי של אוניברסיטת תל אביב בחודש שעבר. שוב, זה עלה לו בדם ציבורי. מדוע? רק כי ענה על שאלות. וכי עשה כך בכנות. כך קרה גם לתמיר פרדו, בריאיון יוצא הדופן שהעניק לאילנה דיין בסיום העונה של 'עובדה'. ראשית המטיר נתניהו אש ארטילרית כבדה, בניסיון למחוק את החשיפה הענקית באותה תוכנית (הבקשה להאזנות סתר לשותפי סוד, לרבות הבכירים, סביב פרויקט אסטרטגי). לאחר מכן, התפנה לטפל בפרדו עצמו. "המוסד אינו ארגון פשע, אלא ארגון מפואר", עקץ את מי שנתן את כל חייו הבוגרים כמעט לארגון. שהיה שותף לעיצובו ולהצלחותיו. פרדו עצמו נרתע והרתיע בריאיון לדיין מפני המשטמה הפבלובית שהיא מנת חלקו של כל מי שנותן דרור לדעות שאינן מתכתבות עם הלך הרוח של השלטון. כעת הוא יידום כמובן לזמן רב.

בתווך בין סערות אלשיך ופרדו, הגיע הפרסום של 'הארץ' על התקרית בין אשת ראש הממשלה למנכ"ל משרדו אלי גרונר. זה הועשר בפרטים נוספים על ידי גיא פלג ב'אולפן שישי'. ההכחשה הייתה כרגיל גורפת, אלימה כמעט. גרונר סוכר פיו. כנראה יעשה זאת זמן רב. "נתניהו מפעיל את כוח ההרתעה שלו כלפינו כעיתונאים, אבל גם כלפי אנשים שחשוב לנו לשמוע אותם כמרואיינים", אמרה לי אילנה דיין בשיחה לאחר סערת פרדו. התהייה היא מתי יבין הרוב, לא רק העיתונאים, שאם אותם אנשים לא ידברו (והציבור לא יקשיב), ההוויה הדמוקרטית תתרוקן מתוכנה סופית.

 

קריאה נעימה,

רותם דנון

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook