ערב הבחירות 1999. יו"ר מפלגת שינוי יוסף "טומי" לפיד יושב מול המצלמות וקובל: "משפחה חילונית מוציאה מדי שנה אלפי שקלים על חותמות של בד"צים למיניהם, ולא רק על מוצרי מזון". כאיש תקשורת מנוסה מציג לפיד את מרכולתו ומכריז: "מרכך כביסה כשר, תרסיס גיהוץ כשר, מזון לכלבים כשר, נייר טואלט שנוצר במפעל שומר שבת". האנלוגיה ברורה ומביכה: כלבים, טואלט, שבת. או כפי שניסח זאת לפיד בעצמו: "מעניין מה עושים עם זה ביום חול".
ההקפדה על שמירת השבת במרחב הציבורי לא נולדה עם ההכרזה על הניצחון האחרון באירוויזיון – זו שהוציאה מסגן שר הבריאות יעקב ליצמן מכתב כוונות על אודות סכנת חילול שבת בעוד כשנה. גם לא עם הידיעה על עבודות הרכבת בשבת – אלו שכמעט ואיימו למוטט את הממשלה כבר פעמיים בקדנציה הזו. השבת הייתה ועודנה חלק בלתי נפרד מעמידתה האיתנה של המפלגות החרדיות.
הפרשייה הזכורה בספטמבר 99' (ממשלת ברק) של נסיעת המשחן בשבת, הייתה השלישית של זעזוע קואליציוני בחסות השבת. קדמו לה פרשת אל על ב־82' ומטוסי F-15 שנחתו בעיצומה של שבת ב־1976 (המפד"ל וממשלת רבין הראשונה). אז מתי החרדים הולכים עד הסוף עם השבת ומתי ניתן להמשיך לחיות עם זה?
מי שקורא בימים אלו את 'המודיע', ביטאונה הרשמי של 'אגודת ישראל' המזוהה עם הזרם המרכזי, חש בימים אלו כבפלנטה אחרת. מעל גבי העיתון מתנהל מאבק איתנים וחרם על מפעל הזכוכית פניציה. תשאלו: מה לחרדים ולפניציה? מתברר שבקבוקי היין והליקר העולים על שולחן האדמו"ר לא יכולים לחלל את השבת. זה אולי מאבק קטן שלא תשמעו עליו, אבל כמוהו יש מאבקים קטנים בכל עיר ובכל נושא. גן החיות התנ"כי למד חרם ארוך של הציבור החרדי בגין פתיחת שעריו בשבת. כמוהו מאות ואלפי מקומות תיור ועסקים שמפסידים פוטנציאל אדיר ששמו הציבור החרדי שמדיר רגליו ממנו.
מי שחם ליבו בנושא השבת ושנים רבות היא בראש מעייניו, הוא האדמו"ר מגור. הוא מי שגם ביקש בבחירות 99' לצרף לשמה של הסיעה 'יהדות התורה' את המילה 'והשבת'. באותן בחירות הוא גם הכניס את נציגו ומקורבו יעקב ליצמן לכנסת, שיטפל לצד שאר העניינים הבוערים גם בחילולי השבת. המשחן נפל לידיו כפרי בשל.
ליצמן לא לבד: הפוליטיקאי מספר 2 בגור הוא יצחק גולדקנופף. אף הוא כמקורב לאדמו"ר ממונה על מאבקי השבת בישראל. תפקידו הרשמי הוא 'מזכיר ועדת הרבנים למען קדושת השבת'. הרבנים אולי פחות מוכרים, אבל המזכ"ל דומיננטי.
אחד ממאבקיו הגדולים של גולדקנופף היה מול רשת 'שפע שוק', לאחר שקבוצת אלון רכשה את רשת המרכולים AM:PM הפועלת בשבתות. גולדקנופף קידש מלחמה, ובמשך שמונה שנים קרטעה הרשת בציבור החרדי עד לקריסתה. אמנם לא כל הציבור החרדי היה שותף למהלך, אבל המאבק הצליח.
מלחמות השבת היו ועודן בתוככי המגזר. אבל על זה עוד אי אפשר להאשים את הממשלה. כשזה במימון ממשלתי – רכבת ישראל כמשל ואירוויזיון כדוגמה לבאות – אז הממשלה חשה את אחריותה הציבורית וצריכה לתת תשובות למגזר. אמנם לא תמיד החרדים בעמדת כוח לצעדים נמרצים שכאלו, אבל ככל שהדבר תלוי בליצמן ובגולדקנופף הם יאיימו להפיל את הממשלה, ובלבד להוכיח שהשבת יקרה ונעלה יותר מכל תפקיד ציבורי.
.
.
צילום: אוליבייה פיטוסי, הארץ
