fbpx

משטרת התנועה // אילן קפרוב על השנה של קרבות התרבות

0

330 שנה אחרי שהופיע לראשונה ב'העקרונות המתמטיים של פילוסופיית הטבע', נדמה שחוק התנועה של ניוטון מעולם לא היה רלוונטי יותר לעולם התרבות. אף שהפיזיקאי הבריטי עסק בכלל במכניקה, ההיגיון הפנימי הפשוט והיעיל שלו משקף היטב את המאבק בין סוכני האנטי־תרבות לבין צרכני התרבות: לכל פעולה יש תגובה נגדית שווה. או במילים אחרות: ככל שהניסיון לחבל ביצירה ולקעקע אותה יהיה מתלהם, מתמשך וגם וולגרי יותר – כך הסיכוי שלה להצליח יהיה גדול יותר.

לא מדובר כמובן באמת חדשה שהתגלתה השנה – תגובת הנגד היא סיפור מוכר בהיסטוריה של התרבות. אבל 2017 סימלה גם סוג של עידן חדש בחלוקה של הצרכנים עצמם, בצל נוכחותן של דמויות כמו מירי רגב ודונלד טראמפ. הקמפיין האלים ואפוף הבורות שניהלה שרת התרבות נגד הסרט 'פוקסטרוט' של שמוליק מעוז, ומטר הציוצים הארסי שהוריד דונלד טראמפ על 'סאטרדיי נייט לייב' בעקבות החיקוי שלו בגילומו של אלק בולדווין, לא רק הובילו למספרי שיא של צופים – אלא הוכיחו שבניגוד לפוליטיקה, בתרבות הרבה יותר קשה למכור שנאת חינם מבלי להתייחס למהות.

אין לזלזל כמובן בכוחם של רגב וטראמפ להשפיע על רבים באמצעות מידע כוזב, אלא שכאן מדובר בקהלים אחרים לחלוטין משלהם. השפע התוכני העצום שמקיף אותנו מייצר צרכנים נבונים וסקרנים יותר מאי פעם, כאלה שיודעים לא לשפוט יצירה על סמך 140 תווים (או 280 כעת). בעולם של נטפליקס, אמזון, הולו ו־HBO כבר מזמן אין עוד שחור ולבן, אין בוגדים ופטריוטים, אפילו גיבורים ונבלים מובחנים וברורים כבר נכחדו כמעט לחלוטין – וכדי לתהות על קנקנם של דמויות וסיפורים, אין מנוס מלהתמודד איתם ולנסות להקשיב.

בעידן של פילוג וקיטוב בלתי פוסקים, מדובר במאבק שמחלק גם את קהילת התרבות לשתי קבוצות עיקריות. הראשונה, מטבע הדברים זו שצורכת את המידע והבידור שלה מקשת ורשת, תתקשה הרבה יותר להשלים עם יצירות מאתגרות וסטייה מהקונצנזוס. השנייה, בדומה למדינת תל אביב בקרבות השבת, תמשיך להתנהל לפי חוקים ונורמות שונים בתכלית, ולא תאפשר לאף אחד להרוס לה את האפשרות לשפוט בעצמה מה ראוי ומה לא. החדשות הטובות באמת? בניגוד לכל יתר התחומים, דווקא כאן הקבוצה של רגב וטראמפ נמצאת בינתיים במיעוט.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook