בתחילת הקיץ, זמן קצר לאחר שהחליט נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להפר את הבטחת הבחירות שלו בנוגע להעברת השגרירות האמריקאית לירושלים, התייצב דיפלומט ערבי בכיר לשיחת תדרוך במכון מחקר בוושינגטון. השיחה הוגדרה לא לפרסום, ונכחו בה בכירים לשעבר בממשלי ברק אובמה וג'ורג' וו' בוש, לצד פרשנים ואנשי אקדמיה. הנוכחים ביקשו לשמוע מהדיפלומט הערבי מדוע, לדעתו, נמנע טראמפ מהעברת השגרירות, דבר שגרם לאכזבה קשה בירושלים ובקרב קהל הבוחרים הנוצרי־אוונגליסטי של הנשיא.
"היו כמה גורמים שהובילו להחלטה הזו", השיב הדיפלומט הערבי. "היו לחצים מצד מדינות ערב, איומים מצד הפלסטינים, וגם מסרים סותרים מצד ישראל. אבל הפקטור החשוב ביותר היה ההתנגדות מתוך המערכת האמריקאית – במחלקת המדינה, בפנטגון ובסוכנויות המודיעין". הקהל ביקש ממנו להסביר בצורה ברורה יותר למה הוא מתכוון. "מבלי להיכנס יותר מדי לפרטים", הצהיר הדיפלומט הערבי, "אני חושב שיש קבוצת אנשים פה בוושינגטון שהצילה את המזרח התיכון מהתפוצצות של חבית חומר נפץ. במובנים מסוימים, הקבוצה הזו מצילה את העולם כמעט מדי יום. אני מדבר כמובן על אנשי ה'דיפ סטייט'. תודה לאל שהם קיימים".
אדם שנכח בשיחה הזו סיפר ל'ליברל' כי האמירה של הדיפלומט הערבי יצרה מבוכה בחדר. המונח שהוא בחר להשתמש בו, Deep State, "מדינת העומק", הוא מונח שמזרחנים וחוקרי מדע המדינה נוהגים להשתמש בו כאשר הם דנים במדינות כמו מצרים ופקיסטן, למשל. מדינות שיש בהן מעין ממשלת צללים של רשויות הביטחון והמודיעין, שפועלת במקביל לממשלה הרשמית; לעיתים גם כזו שנבחרת בקלפי. לדברי אותו פרשן, "אנשים בוושינגטון רגילים להשתמש במונח הזה, 'דיפ סטייט', כאשר הם מדברים על מדינות עולם שלישי. זה היה הזוי לשבת בשיחה עם בכיר ממדינה כזו, ולשמוע אותו משתמש בביטוי הזה כדי לתאר אותנו, את אמריקה".
הקונספירציה הופכת מוחשית
עד 2017 היה נדיר מאוד לשמוע את המונח "דיפ סטייט" מוזכר בהקשר של ארה"ב. אלא שבשנה הראשונה שלו בבית הלבן הצליח דונלד טראמפ להפוך את "מדינת העומק" לביטוי שגור, שנאמניו משתמשים בו ללא הרף.
עם אלה שהשתמשו בביטוי בשנה האחרונה נמנים בנו של טראמפ, דונלד ג'וניור, שהכריז כי "מדינת העומק היא דבר אמיתי באמריקה", וכי זו פועלת נגד אבא שלו; יועצו הבכיר לשעבר של הנשיא, סטיב בנון, שמזהיר בעקביות כי אנשי ה"דיפ סטייט" פועלים לחבל בנשיאות "ההיסטורית" של טראמפ; וגם המגיש האהוב ביותר על טראמפ ברשת פוקס הימנית, שון האניטי, ששאל לאחרונה בפתח אחת התוכניות שלו: "איך יכול להיות שה'דיפ סטייט', חבורת פקידים שאף אחד לא בחר בהם, מקבלת כל כך הרבה כוח ופועלת לחתור תחת הנשיא?".
טראמפ, מצידו, צייץ קישור למונולוג הזועם הזה למיליוני עוקביו בטוויטר.
אילן גולדנברג, בכיר לשעבר בפנטגון ובמחלקת המדינה, כותב בימים אלה ספר על "מדינת העומק". כמי שעבד בתוככי המערכת השלטונית האמריקאית, ומשמש כעת מרצה לענייני ביטחון לאומי באוניברסיטת ג'ורג'טאון, הוא מודה כי הפעם הראשונה בחייו שבה שמע את הביטוי "דיפ סטייט" בהקשר אמריקאי הייתה זמן קצר לאחר ניצחונו של טראמפ בבחירות 2016. לדבריו, "עד לעלייתו של טראמפ, האנשים היחידים באמריקה שדיברו על 'דיפ סטייט' היו אנשי שמאל קיצוני, לרוב בוגרי הסיקסטיז, שמשוכנעים שיש קנוניה אפלה של סוכנויות המודיעין ותאגידי הענק להשתלט על אמריקה. זה ביטוי שהיית יכול לשמוע מאנשים שעישנו יותר מדי סמים באיזשהו פסטיבל ניו אייג', לא מאנשים בחליפות שעובדים בבית הלבן ומשדרים תוכניות בטלוויזיה".
דן שפירו, שגריר ארה"ב בישראל לשעבר, ששירת בבית הלבן תחת ממשלי קלינטון ואובמה, אמר ל'ליברל' שלמיטב ידיעתו, ה"דיפ סטייט" היא תיאוריית קונספירציה בדיונית, שאין לה כל אחיזה במציאות. "אני לא קונה את זה. יש לדרג המקצועי בסוכנויות הממשל השפעה מסוימת על המדיניות – אבל בסופו של יום, רובם המוחלט של הפקידים מבינים שהתפקיד שלהם הוא להוציא לפועל את ההחלטות של הנשיא, וזה נכון גם כאשר לנשיא קוראים דונלד טראמפ. ודאי שאין קונספירציה של פקידים שמנסים להדיח אותו או משהו בסגנון הזה".
סקרים שנערכו בשנה האחרונה מראים כי כמות הולכת וגדלה של אזרחים אמריקאים חושבים אחרת. סקר של ה'וושינגטון פוסט' מחודש אפריל הראה כי לא פחות מ־48% מהאמריקאים סבורים שה"דיפ סטייט" היא דבר ממשי, לעומת 35% בלבד שחושבים, כמו שפירו, כי מדובר בתיאוריית קונספירציה. סקר של אוניברסיטת הרווארד מחודש יוני הראה כי יותר ממחצית האמריקאים סבורים שה"דיפ סטייט" פועלת כדי לפגוע בנשיאותו של טראמפ או להדיח אותו. לא רק אנשי ימין ותומכי טראמפ מאמינים בכך, אלא גם ליברלים רבים, שנאחזים ב"דיפ סטייט" כעוגן של תקווה ושפיות, שיגביל את הנשיא חסר המעצורים. התסריטאי מייקל מאילו סיכם היטב את הגישה החדשה בשמאל האמריקאי, כאשר צייץ לפני כמה שבועות: "אם מדינת העומק באמת קיימת, האם יש חשבון הדסטארט שבו אפשר לתרום להם?".
ג'ורדן שכטל, כתב לענייני ביטחון לאומי ומדיניות חוץ באתר החדשות הימני Conservative Review, משתייך למחצית האוכלוסייה שמאמינה באמת ובתמים שיש בארה"ב "מדינת עומק" שפועלת נגד הנשיא ה־45. שכטל אינו קונספירטור, ובשיחה עם 'ליברל' הוא ביקש לבדל את עצמו מ"אנשים בשולי הימין, שחושבים שה־CIA רצח את קנדי ועכשיו הם הולכים לחסל את טראמפ".
שכטל רואה את ה"דיפ סטייט" באופן הבא: "אלה אנשים שעובדים עבור סוכנויות הממשל והמודיעין בוושינגטון. בניגוד לדרג הנבחר ולמינויים הפוליטיים, שמתחלפים כל ארבע או שמונה שנים, האנשים האלה נמצאים בתוך המערכת 30 ו־40 שנה. הרבה מהם סבורים, בטעות, שהתפקיד שלהם הוא לכוון את המדיניות. לרובם יש דעות שנמצאות משמאל למרכז. הם משתמשים בשני כלים עיקריים – המלצות מקצועיות והדלפות לעיתונות – כדי לקדם את האג'נדה שלהם ובעצם לכפות אותה על הממשל. הם אחראים במידה רבה לכך שטראמפ לא ביטל את ההסכם עם איראן, לא העביר את השגרירות לירושלים, והאריך את השהות האמריקאית באפגניסטן – שלושה צעדים שעומדים בניגוד מוחלט להבטחות הבחירות שלו".
נשיא על הכוונת?
כאשר מנסים לתארך את חדירתו של המונח "דיפ סטייט" לשיח המיינסטרים האמריקאי, אחד הימים החשובים ביותר הוא 10 בינואר 2017. חודשיים אחרי ניצחונו של טראמפ בבחירות, ועשרה ימים בלבד לפני טקס ההשבעה שלו בוושינגטון. ביום הזה הטילה רשת CNN פצצת אטום פוליטית על ראשו של הנשיא הנבחר – זאת כאשר דיווחה כי רשויות המודיעין האמריקאיות חוקרות מסמך שחיבר סוכן לשעבר במודיעין הבריטי, שממנו עולה כי רוסיה מחזיקה במידע מביך במיוחד על טראמפ ומנסה להשתמש בו כדי לסחוט את המנהיג הבא של אמריקה.
זמן קצר לאחר הדיווח ב־CNN פרסם אתר באזפיד את המסמך המלא, שזכה לתהילת עולם בזכות טענה שערורייתית, וככל הנראה שקרית, על חיבתו של טראמפ להטלת נוזלי גוף מוזהבים בחברותא עם זונות צמרת. במגדל טראמפ בניו יורק, שם בילה הנשיא הנבחר את תקופת המעבר שבין ניצחונו בבחירות לבין כניסתו לבית הלבן, פרצה מהומה. טראמפ כינס מסיבת עיתונאים זועמת, שבה תקף במילים חריפות את התקשורת ואת הפוליטיקאים בוושינגטון – כולל סנאטורים רפובליקנים – שהביעו "דאגה" לאור הממצאים. אלא שאת עיקר זעמו כילה הנשיא במי שהיה אחראי, מבחינתו, להדלפת המידע המביך: סוכנויות המודיעין של אמריקה.
"ארגוני המודיעין הדליפו את זה", הכריז טראמפ. "הם לא היו צריכים לעשות את זה. זה הניסיון האחרון שלהם לפגוע בי לפני ההשבעה. איפה אנחנו חיים, בגרמניה הנאצית?". כאשר אחד הכתבים ניסה להבין אם הנשיא הנבחר באמת משווה את ה־CIA ואת שאר גופי המודיעין, שאמורים להגן על ארה"ב, לנאצים, טראמפ לא היסס: "אני חושב שזו בושה שארגוני המודיעין שחררו את המידע השקרי הזה. כן, זה משהו שגרמניה הנאצית הייתה עושה".
טראמפ לא השתמש באותה מסיבת עיתונאים בביטוי "דיפ סטייט", אבל בקרב תומכיו ברשתות החברתיות החל המונח להתפשט כמו אש בשדה קוצים. הנרטיב היה פשוט ומפתה: אנשי "מדינת העומק" הדליפו את המידע המביך על טראמפ בתזמון אסטרטגי, כדי לפגוע בלגיטימיות שלו כנשיא עוד לפני כניסתו לבית הלבן.
בפועל, עד היום לא ברור מי בדיוק הדליף את המסמך הבלתי מאומת לכלי התקשורת. ייתכן שההדלפה יצאה מתוך ארגוני המודיעין, אבל בחודשים שחלפו מאז הפרסום התברר שהמסמך היה בידיהם של כמה מיריביו של טראמפ בתוך המפלגה הרפובליקנית, בהם הסנאטור הוותיק ג'ון מקיין, שנוא נפשו של הנשיא. גם לבית הלבן של אובמה, כמובן, הייתה גישה למידע הנפיץ. "העובדה שטראמפ בחר להאשים באופן אוטומטי את סוכנויות המודיעין, למרות שיש עוד חשודים פוטנציאליים בהדלפה, מלמדת שעוד לפני האירוע הזה הייתה מתיחות בין הצדדים", אומר ל'ליברל' בכיר לשעבר בממשל אובמה.
מנהיג הדמוקרטים בסנאט, צ'אק שומר, שמכיר היטב את טראמפ זה שנים רבות (שׁניהם גדלו וצברו את כוחם בעיר ניו יורק), ניסה להזהיר את טראמפ מפני ההשלכות של מילותיו. "אם יש קבוצת אנשים שלא כדאי להסתבך איתה, זו קהיליית המודיעין האמריקאית", הסביר שומר בריאיון טלוויזיוני, "טראמפ נוהג בטיפשות כאשר הוא תוקף אותם". האמירה הזו נועדה אולי להפיג את המתח, אבל רבים מתומכיו של טראמפ פירשו אותה באופן הפוך לחלוטין. מבחינתם, הדברים רק חיזקו את הרושם שמאחורי החזיתות האפורות של בנייני הממשל בוושינגטון רוחשת קונספירציה זדונית נגד הנשיא, בהובלת "מדינת העומק" הערמומית והמתוחכמת. השד יצא מהבקבוק, ועם כל ציוץ של טראמפ נגד ארגוני המודיעין בימים הבאים, הסיכוי להחזיר אותו פנימה הלך והצטמק.
בצמרת הממשל של טראמפ היו כמה אנשים שהבינו באופן מיידי את גודל הנזק שהנשיא גורם לעצמו ולמערכת האמריקאית. שני הגנרלים לשעבר שטראמפ שיבץ בקבינט שלו, שר ההגנה ג'יימס מאטיס והשר לביטחון פנים ג'ון קלי, יצאו להגנת סוכנויות המודיעין, ואמרו כי יש להם אמון בהן. אבל קרוב יותר לאוזנו של טראמפ, בתוך החדר הסגלגל, ישב גנרל אחר, שבמקום לכבות את השריפה המשיך לשפוך עליה שמן.
מקרה פלין
בגלגול אחר, מייקל פלין כנראה היה נחשב לבשר מבשרה של "מדינת העומק". הוא התגייס למודיעין הצבאי האמריקאי ב־1981, ואחרי שלושה עשורים במדים מונה ב־2012 על ידי הנשיא ברק אובמה לתפקיד ראש הסוכנות למודיעין הגנתי – אחד התפקידים החשובים ביותר בקהיליית המודיעין האמריקאית. לאורך חייו הבוגרים היה פלין חבר המפלגה הדמוקרטית. זהו בדיוק הפרופיל שאנשי הימין בארה"ב מדמיינים כאשר הם מדברים על ה"דיפ סטייט" ששולטת בוושינגטון.
אלא שבמקרה של פלין, משהו השתבש. זמן קצר לאחר שזכה לקידום היוקרתי, התחילו אנשיו של הנשיא אובמה להבין שהמינוי הזה היה טעות איומה. פלין התברר כמי שסובל מהתקפי זעם ונכשל בניהול יחסי אנוש תקינים עם חלק מראשי סוכנויות המודיעין המקבילים אליו. במקביל, הוא החל להביע עמדות אנטי־מוסלמיות קיצוניות בדיונים מקצועיים.
ב־2014 פלין "התפוטר" מתפקידו, בעקבות לחצים שהפעיל הבית הלבן. זמן קצר לאחר מכן נוצר חיבור בינו לבין דונלד טראמפ, בתקופה שבה איש העסקים האקסצנטרי עדיין התלבט אם לרוץ לנשיאות. פלין עודד אותו לעשות זאת. טראמפ, בתמורה, הפך אותו ליועץ הביטחוני הבכיר ביותר שלו בתקופת הקמפיין – ובהמשך, ליועץ לביטחון לאומי שלו בבית הלבן. אחד התפקידים החשובים – והרגישים – בוושינגטון.
פלין נכנס לתפקיד ב־20 בינואר חדור תאוות נקם. "היו אנשים שחשבו שהוא ישים את העבר מאחוריו ויתמקד בשאלה איך להצליח בתפקיד הנוכחי שלו, אבל הוא בחר לפעול אחרת", אמר ל'ליברל' גנרל אמריקאי בדימוס שעבד מול פלין בימי שירותו הצבאי. "ידוע שפלין לא הסתדר עם ה־CIA ועם שאר סוכנויות המודיעין", מסביר ג'ורדן שכטל. "היה לו הרבה כעס על האנשים האלה, והכעס הזה ליווה אותו עם כניסתו של טראמפ לבית הלבן".
בינואר 2017, בימים הדרמטיים שלפני ואחרי השבעתו של טראמפ לנשיאות, ההיסטוריה האישית והמקצועית של פלין התערבבה בתחושת הרדיפה של טראמפ על ההדלפות המביכות נגדו – וכך נוצר קוקטייל מסוכן של זעם וחשדנות בצמרת הממשל.
אחד הביטויים העיקריים של השילוב ההרסני הזה היה הניסיון הראשון, והמגושם להפליא, של ממשל טראמפ להעביר צו נשיאותי שיאסור על כניסתם לארה"ב של אזרחים משבע מדינות בעלות אוכלוסייה מוסלמית משמעותית: סוריה, עיראק, תימן, סומליה, לוב, סודאן ואיראן. הצו היה מימוש מצומצם של הבטחת הבחירות המפורסמת של טראמפ לאסור באופן גורף כניסת מוסלמים לאמריקה.
***
הצו המדובר פורסם ביום שישי, 27 בינואר, והיה אמור להיכנס לתוקף באופן מיידי. זמן קצר לאחר פרסומו התברר שהבית הלבן לא טרח לעדכן את סוכנויות הממשל השונות על כוונתו, ואף נמנע מלהתייעץ עם משרד המשפטים לגבי מידת חוקיותו של הצעד הזה. "הצו המוסלמי היה הניסיון הראשון של פלין, בנון ושאר הקיצוניים שהקיפו את טראמפ מאז הבחירות, להוכיח שהם לא צריכים את המערכת הבירוקרטית בוושינגטון", מסביר אילן גולדנברג. מבחינתם, אסור היה לערב בהחלטה את הדרג המקצועי – אנשים בפנטגון, במחלקת המדינה, בסוכנויות המודיעין ובמשרד המשפטים, או בקיצור, "מדינת העומק". לדברי גולדנברג, "בשורת התוצאה, זה היה גול עצמי, שגרם להם המון נזק".
סוף השבוע שלאחר פרסום הצו הנשיאותי הפך לרצף משפיל של כישלונות עבור טראמפ. בשלב הראשון התברר שהצו אינו מחריג אזרחים מאותן שבע מדינות שעבדו למען כוחות צבא ארה"ב. כתוצאה מכך, העיתונות התמלאה סיפורים קורעי לב על מתורגמנים וסוכני מודיעין ששירתו נאמנה את הצבא האמריקאי בעיראק, וכעת אינם רשאים לחפש מחסה בתחומי ארה"ב. בכירים בפנטגון ובצבא האמריקאי אמרו כי איש לא התייעץ איתם בנושא.
המכה הקשה ביותר שספג הממשל הגיעה בחזית המשפטית. שורה של ארגוני זכויות אזרח הגישו עתירות כנגד הצו, וממלאת מקום התובע הכללי (שר המשפטים), סאלי ייטס, הודיעה כי אינה מתכוונת להגן על הצו בפני בית המשפט, מכיוון שהוא מנוגד לחוקה האמריקאית. הבית הלבן הודיע בתגובה על פיטוריה. כמה ימים לאחר מכן נחסם הצו על ידי בית משפט פדרלי, שנזף בממשל על הניסוח הרשלני שלו.
בו בזמן דלפו לעיתונות ידיעות על כך שסוכנויות המודיעין הזהירו את הממשל בדיעבד כי הצו עשוי לפגוע ביעדים מובילים של מדיניות החוץ האמריקאית, כולל המאבק נגד ארגון הטרור דאעש. ההיגיון מאחורי האזהרות הללו היה שהצו הנשיאותי מצייר את ארה"ב כמי שמפלה לרעה מוסלמים ומחפשת עימות עם האסלאם, ולא רק עם ארגוני טרור אסלאמיים קיצוניים.
גם הפעם, כמו אחרי ההדלפות המביכות בנושא רוסיה, רבים מתומכיו של טראמפ מיהרו להאשים את "מדינת העומק" שהצליחה, כביכול, לחבל בצעד המשמעותי הראשון של הנשיא החדש. דן שפירו סבור שזו טענה מגוחכת. "מה שקרה בנושא של הצו המוסלמי, כמו בהמון נושאים אחרים, זה שהממשל הפגין בורות לגבי איך הדברים עובדים בוושינגטון", הוא מסביר בשיחה עם 'ליברל'. לדבריו, "אי אפשר לנסח צו כל כך מסובך בלי להתייעץ עם אף אחת מסוכנויות הממשל ובלי לעבוד עם יועצים משפטיים". במילים אחרות – מי שהיה אחראי לכישלון המהדהד הזה לא היו פקידי "מדינת העומק", אלא יועציו הבכירים של טראמפ, שהתעקשו לעקוף אותם.
–
צילום: Israel Images Getty, AFP, Boyd Raymond, McNamee Win
–
