המלכה טרם הסירה את כתרה, אבל המלכה החדשה כבר נכנסה לפעולה. השופטת מרים נאור תסיים את כהונתה כנשיאת בית המשפט העליון בחודש הבא (אוקטובר). השפעתה של הנשיאה המיועדת, אסתר (אסתי) חיות, כבר ניכרת. חיות התנגדה למינויו של שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, יוסף אלרון, לכהונה בעליון. היא הצליחה לרתום את השופטים אחריה, אלרון מונה לעליון בניגוד לדעתם. השופטת ענת ברון, לעומת זאת, שהגיעה לעליון לפני שלוש שנים, היא חברתה הטובה של חיות. אמנם חיות לא השתתפה בדיונים על קידומה של ברון, אבל לא הסתירה את החברות הקרובה.
מי שלא רצה את מרים נאור כנשיאת בית המשפט העליון, עשוי לגלות שחיות קורצה מחומרים נוחים הרבה פחות. היא יותר אקטיביסטית מנאור, עשויה לירות לכמה כיוונים נפיצים בו־זמנית. עם זאת, לעיתים קשה לצפות את עמדותיה. כך למשל פסקה לא פעם לטובת המדינה בנושאים רגישים, כמו בדחיית הערעור שהגישו הוריה של פעילת השלום רייצ'ל קורי, שנמחצה על ידי דחפור, ולא קיבלו פיצויים מהמדינה. מהצד השני, הייתה נגד המדינה בפסק הדין המהמם של מתווה הגז. בפסקי הדין שלה היא מצליחה לנקות אמירות פוליטיות. לעיתים היא נראית כאבירת השמאל, לעיתים חביבת הימין. היא התנגדה לחוק האזרחות ולאטימת בתים של פלסטינים, אבל סברה שעל עזמי בשארה לעמוד לדין על התבטאויותיו.
מבחנה האמיתי בתפקיד יהיה מחוץ לאולם הממוזג. לשם תופנה תשומת הלב. שם תתגלה נשיאה שונה מזו שקדמה לה. היכן שנאור מוכנה להתפשר, לפעול מאחורי הקלעים, חיות עשויה לשבור את הכלים. היא נחשבת לאחת השופטות הקשוחות בבית המשפט. מאבטחים, מתמחים וקולגות מכירים היטב את הנחרצות, הבוטות והנטייה לא להתפשר, בניגוד לנאור שכמעט תמיד תעדיף פשרה והבנה שקטה על פני מריבה תקשורתית. נאור שייכת לדור של שופטי רחביה, החבורה שלמדה משפטים באוניברסיטה העברית והתמחתה בבית המשפט העליון ובפרקליטות המדינה, עולם קטן וסגור של משפטנים שבו כולם הכירו את כולם, ועד לשנים האחרונות הורשו רק יחידי סגולה להיכנס בשעריו.
חיות רחוקה מהם מרחק כביש מספר 1 כולו. היא למדה, התמחתה והתחילה את דרכה המשפטית בתל אביב. 26 שנים אחרי שסיימה את לימודי המשפטים והתמנתה לשופטת בפועל בבית המשפט העליון, יצאה מגבולותיו המשפטיים של הכרך העברי הראשון, שם התיקים המגיעים אל בתי המשפט לעולם יהיו יצריים ותאבי בצע באופן ניכר מאלה שבפריפריה. חיות עסקה בעיקר בנושאים אזרחיים ובסכסוכים כלכליים גדולים, היא אינדיבידואלית, עצמאית ותקיפה, ולעולם לא תהיה חלק מהחברה המשפטית הישנה שגדלה בעולם של ממלכתיות מעל לכל, של הבנה פוליטית אם כי מסויגת.
גם נאור וגם חיות אינן אוהבות את העיסוק בפוליטיקה, שתיהן היו מעדיפות לומר את דברן בפסקי הדין שלהן ולא בפגישות עם פוליטיקאים. חיות, סביר להניח, תתמיד בכך גם כנשיאה. את מה ששקד קיבלה עד עכשיו על מגש של כסף, היא תיאלץ החל מחודש אוקטובר להיאבק כדי לקבל. או שלא.
