גלגלו את זה על הלשון. הילדה של כולנו. זה נחמד, מתוק, נעים. לא מזיק. זה לא מושג שנולד בחטא כמו "הילד של כולנו", אלא משהו אחר. לא חברון, אמריקה.
אין שום דבר רע, לכאורה, בדרישת אבהות על נסיכה הוליוודית, הבת של השכן, אחת מהחבר'ה, הילדה של כולנו. היא שירתה איתך בצבא והייתה מקסימה מקסימה מקסימה. היא עמדה מאחוריך בתור לחבילות בדואר ונתנה לך ספייס. היא חייכה אליך במעבר חציה בראש העין עוד כשהייתה ילדה קטנה.
מגדלי עזריאלי החניפו לה. בתקשורת עקבו אחרי כל גב תפוס, כל כפכף אופנתי, כל שער מגזין נחשב, כל הופעה בלייט נייט – ואנחנו התמוגגנו. איזו אנגלית משובחת, איזה תזמון קומי מדויק. אשת חיל מי ימצא? כולנו נמצא, הנה, בסוף מצאנו.
וונדר וומן בגרסת גל גדות תהיה התחפושת הכי פופולרית של פורים. לרגע אחד היא תוריד מראש המצעד את התחפושת השנתית של 'ארץ נהדרת'. בטעות עוד נחשוב שהקולנוע רושם קאמבק מפואר. רק כשנתעורר מהאשליה של חיבוק הדוב המיוזע, נבין את גודל השבר. ישראל לא הפכה למעצמת קולנוע. עגבניות שרי נמכרות לא רע בחו"ל ואתם לא מקבלים דיבידנדים. ווייז ישלח אתכם בטעות לכבישי אגרה גם באיטליה. ולפני שאתם מתנדבים להיות ההורים של גל גדות, רק תזכרו להעיף מדי פעם מבט קטן לכיוון הילד הביולוגי שלכם. כל הפרצוף שלו מרוח בשוקולד.
–
צילום: אנדרו ליפובסקי, NBC, גטי אימג'ס ישראל
