את שבתודעתי

החופש המגלה את השעבוד, אך אינו משחרר מן הכלא

״בכל ארגון, האדם בראש חייב לשאת באחריות״

הוא תמך בנשים ובמיעוטים ובז להם. פרגן למחאות וביקש להפסיק אותן. העריך את בית המשפט ויצא נגדו. היה דמוקרט שהתכתב עם רעיונות דיקטטוריים. התבטא נגד השחיתות, והיה מהמושחתים שבנשיאי ארצות הברית. נשמע מוכר? חזרנו אל ריצ׳רד ניקסון, לריאיון לא שגרתי

מי מפחד מדמוקרטיה? מי מפחד מיהדות?

עיון במקורות שונים, כפי שעשה שופט בית המשפט העליון בארה״ב, מגלה כי את שורשיה של הדמוקרטיה וכמה מערכיה המרכזיים ניתן למצוא ביהדות. כעת הגיע הזמן שגם המחוקקים שלנו יפסיקו לפחד מהמקף בין היהודית לדמוקרטית

התיקון מתחיל מכאן

כשפינדרוס פתח את הארון

האמירות הקשות של הפוליטיקאי החרדי הזניח נגד הקהילה הגאה, יצרו בפעם השנייה בעשורים האחרונים שיח בתוך החברה החרדית, על נושא שהושתק מאז ומתמיד. בפעם שעברה, זה הסתיים בגל יציאה מהארון. אולי גם הפעם יש תקווה, ומתוך שלא לשמה – יצא לשמה

בחירה אחרונה

עבור איתמר בן־גביר, חולשתה של החברה הערבית לקראת הבחירות המוניציפליות הקרובות היא הזדמנות פז: לדחוק את רגליהם, לייצר כאוס. לנו, כולנו, יש את הכלים למנוע זאת ולהתחיל להניע תהליך של תיקון

משחיתים, נמאסתם

משנה: סקר מדד זכויות האדם לחודש יולי מגלה: רוב מכריע בציבור סבור שה״רפורמה״ תגביר את השחיתות, ורוב עצום טוען שהשחיתות פוגעת בדמוקרטיה ובשוויון בין אזרחים

דת, מדינה ומה שביניהן

מצד אחד: העולם הנוצרי והיהודי הפכו לכאורה לחילוניים יותר מאי פעם. מצד שני: הדתות כולן עדיין כאן והמאבקים ביניהן, ובעיקר בינן ובין הליברליזם החילוני, הולכים ומתעצמים. צללנו אל קו השבר הבין־דתי, בכתבה הרביעית בסדרה