לכאורה, למצביעי הימין החיים נראים פשוטים יחסית בבחירות הקרובות. על קו הגמר, נכון לעכשיו, ניצבות שלוש מפלגות שמניעות את דגל הימין המכונה "ממלכתי". זה שלכאורה נשען על תורת ז'בוטינסקי, גם אם חלקם מעולם לא קראו את כתביו ההגותיים או הספרותיים ולא תמיד יודעים לומר מהם חמשת המ"מים שהם בבסיס תפיסתו החברתית.
אבל, נכון יהיה להביט על הדברים בצורה מעט אחרת. לנסות לנתח את הפרסונות שעומדות בראש רשימות הצד הימני ולבחון אם שת"פ ביניהם בכלל אפשרי, עד כדי יצירת קואליציה שתשרוד ארבע שנים. אנסה להסביר מדוע זה לא יקרה.
על נתניהו והליכוד אפשר לכתוב אנציקלופדיה עבת כרס. על האיש שהגיע והשתלט על הליכוד בשנת 1993 והביא לזיהוי מוחלט בין האיש למותג, שני רק למנחם בגין – שגם במקרה שלו היה זיהוי חד־חד ערכי בינו לבין תנועת החרות שהקים.
לאורך כל דרכו בפוליטיקה הקפיד נתניהו להטיל צל ענק סביבו, כדי שאף אחד לא יצליח לגדול. ואלו שכן העזו, נאלצו, בסופו של מאבק, נידוי וזריית רפש, לעזוב את הליכוד – כך בשנות ה־90 רוני מילוא, איציק מרדכי, דן מרידור, בני בגין, אביגדור ליברמן. כך בשנות ה־2000 משה כחלון, נפתלי בנט, איילת שקד, גדעון סער, זאב אלקין, והרשימה עוד ארוכה. וכידוע, חלק מאותם דחויים הקימו מפלגות שהתחרו בליכוד ולא חסכו שבטם מנתניהו. אבל עד כה הצליח נתניהו לנער את כולם, כמנער אבק מצווארון מקטורנו.
בבחירות האלה המצב שונה מעט. נתניהו עדיין הקמפיינר הטוב בשכונה. אבל, לשכונה הגיע בחור חדש. גדעון סער, שלא בא כדי לרוץ לזרועות נתניהו ולקבל תפקיד בכיר יותר או פחות בממשלת נתניהו ה־8,000. סער בא, עם סכין בין השניים, עם אמירה ברורה – אל תצביעו לי אם אתם רוצים את נתניהו. בא ואומר לבוחר – תבחרו בין שנינו. כי במקרה הזה, לא נועדנו ללכת ביחד. פיצול ראשון.
בנט מגיע לבחירות הללו עם בטן מלאה על נתניהו. גם על כך שהושאר מחוץ לממשלה, אבל בעיקר על הזלזול שהפגין כלפיו נתניהו על התוכניות שהכין ליציאה ממשבר הקורונה. הוא באמת ישב ונבר ולמד והכין. הופיע. צעק. התחנן. נתניהו לא ספר אותו, עד לרגע שהחליט שאכן נושא הקורונה הוא הנושא להינשא עליו בבחירות הקרובות. כי הרי עד שבנט החל לקבל דיווידנדים מהטיפול בקורונה, נתניהו היה עסוק ב"טיפול" במערכת אכיפת החוק. בנט לא שוכח ולא סולח, על השפלות העבר הרחוק והקרוב. וגם אם כרגע אינו מתחייב בקולו לא לשבת עם נתניהו, הוא עשה מעשה והודיע שהוא מתמודד על ראשות הממשלה. בא ואומר – אני צללתי למעמקי משבר הקורונה. אני מציע מנהיגות אחרת. אם אתם רוצים עוד מאותו הדבר, תקבלו שוב פילוג ושינוי. תצביעו לי ותקבלו טיפול אישי. פיצול שני בימין.
על רקע זה, כשבוחרי הימין יעמדו מול שלושת הפתקים – שאליהם כנראה יצטרפו מפלגה אחת או שתיים מהימין הקיצוני, כולל אפשרות של פיצול בימינה והליכה עצמאית של בצלאל סמוטריץ', וכמובן מפלגתו של אביגדור ליברמן הימני כשלעצמו שגם נחושה לסלק את נתניהו – יקרו שני דברים: אובדן של קולות יקרים שיכולים לעשות את ההבדל ולמנוע, שוב, מנתניהו להגיע לרוב הנכסף. אבל בעיקר, להביא היתכנות לקואליציה מעניינת בלי הליכוד. תפנית היסטורית, עם השלכות מעניינות על עתיד הליכוד – והרסניות לנתניהו עצמו.
