עבור קהל שוחרי האיכות, 'לוגאן', הסרט שובר הקופות שזוכה גם לביקורות מצוינות, מגיע עם ייחוס בעייתי: כדי ללכת לסרט צריך להתוודע ל־12 סרטים קודמים (סרטי 'אקס־מן' והרפתקאות הסולו של וולברין), בהנחה שאתם בכלל אוהבים את ז'אנר הקומיקס וגיבורי העל. אבל במפתיע, 'לוגאן' מסתמן כסרט הקומיקס שעשוי לפרוץ לתוך הקאנון הרשמי של הוליווד. 'לוגאן' עושה לקומיקס את מה ש'בלתי נסלח' של קלינט איסטווד עשה למערבונים.
הקהל הרחב, בייחוד הצעיר, אוהב סרטי קומיקס וגיבורי־על ומקבל מהם המון מדי שנה. אבל הוליווד הממוסדת, האליטיסטית, המבוגרת והשמרנית מעולם לא הסכימה להפוך את הז'אנר למשהו שהוא מעבר לבידור פופקורן. אף סרט קומיקס או גיבורי־על לא זכה למועמדות בקטגוריית הסרט הטוב ביותר באוסקר. הוליווד, באופן מסורתי, מסרבת לראות בסרטים אלה יצירות מופת.
זה היה נכון לסרטי המדע הבדיוני, עד שהגיעו '2001: אודיסיאה בחלל', 'מפגשים מהסוג השלישי' ו'מלחמת הכוכבים'; ולסרטי האימה, עד שיצאו 'מגרש השדים' ו'שתיקת הכבשים'. 'לוגאן', עושה רושם, בשל להיות סרט הקומיקס הראשון שיהיה מועמד לאוסקר וייכנס לקאנון הרשמי של הוליווד. אם הוא יצליח, הוא יהיה חייב זאת לתשעה סרטים קודמים שניסו לפרוץ את תקרת הזכוכית של הז'אנר.
- 'סופרמן' (1978). אולפני וורנר, שקנו את חברת ההוצאה לאור DC קומיקס באמצע שנות ה־70, שדרגו את מעמדם של גיבורי העל – מדמויות בחוברות קומיקס ובתכניות מצוירות בעיקר לילדים, לדמויות מושקעות על המסך הגדול. מרלון ברנדו קיבל מיליונים בעבור כמה דקות מסך כאביו של סופרמן, ג'ון וויליאמס כתב נעימה בלתי נשכחת וריצ'רד דונר ביים את אחד מסרטי ההרפתקאות הגדולים של הוליווד. מנקודת מבט ישראלית, זהו הסרט ההוליוודי הראשון שהופץ בישראל על ידי האחים משה וליאון אדרי (סינמה סיטי) והפך אותם לאימפריה קולנועית מקומית.
- 'באטמן' (1989). אולפני וורנר, שהמשיכו את מרוץ החימוש הקומיקסאי שלהם, לקחו הימור מעניין כשהחליטו להפקיד את דמותו של באטמן בידיו של במאי בעל חזון מזוהה, טים ברטון, שעשוי להרחיק את הדמות מהמקור שמכירים המעריצים. ג'ק ניקולסון לוהק לתפקיד הג'וקר, פרינס כתב את השירים, והעיר גות'האם הפכה למעין קרקס פריקי, עיר של נשף מסכות.
- 'בלייד' (1998). הסרט, בכיכובו של ווסלי סנייפס, היה לפני הכל אקשן משובח, בי־מובי עשוי היטב. אמנם הוא היה רחוק מהקאנון ומכל מה שמגדיר איכות, אבל בדברי ימי סרטי הקומיקס הוא ייזכר כחלוצי: זהו הסרט הראשון שהופק על ידי אולפני מארוול – בזכות שני אנשי העסקים הישראלים אבי ארד ויצחק פרלמוטר שהשתלטו על המותג – ולמעשה הציל את החברה מפשיטת רגל שאירעה שנתיים לפני כן.
- 'אקס־מן 2' (2003). השלב השני בחזון של אבי ארד להפוך את גיבורי מארוול לדמויות קולנועיות הוביל אותו לעולם של 'אקס־מן'. הוא פנה לבני הזוג לורן שולר וריצ'רד דונר ('סופרמן') שיפיקו את הסרט. על מלאכת הבימוי הופקד בריאן סינגר ('החשוד המיידי'), מתוך כוונה להביא לפרויקט במאי מהשוליים, מהקולנוע העצמאי, בעל חזון ייחודי. אמנם הסרט הראשון התבלגן לו, אבל השני כבר היה עמוק יותר. סינגר, יהודי הומו, עסק בשני הסרטים ביחס אל "השונה" באמצעות מטאפורה לאנטישמיות ולהומופוביה.
- 'הענק' (2003). יש לסרט הזה אופוזיציה לא קטנה מצד המעריצים, אבל במבט לאחור הוא אחד הסרטים המעניינים בפילמוגרפיה של מארוול. אנג לי, אחרי ההצלחה העצומה של 'נמר דרקון', נבחר לביים – עוד הברקת ליהוק של ארד. האקשן לא היה הצד החזק בסרט, אבל הדרמה הייתה משובחת, וכך גם הרעיונות הוויזואליים המעניינים שהפכו את 'הענק' לקנבס עצום של אסתטיקה קולנועית עבור לי. ויש עניין נוסף: אחרי שנים שדיברו על כך, הענק הירוק היה דמות הקומיקס הראשונה שבוצעה כולה באפקטים ממוחשבים. זה עדיין לא נראה מספיק טוב, אבל היווה קפיצת דרך.
- 'ספיידרמן 2' (2004). כולם רצו לעשות סרט עם ספיידרמן, המותג הכי גדול של מארוול. האמביציוזי מכולם היה ג'יימס קמרון, שכמעט הרים גרסה משלו בשנות ה־90, אבל לא הצליח להבין למי שייכות הזכויות משום שמארוול פיזרה אותן בין כמה מפיקים ואולפנים, ביניהם מנחם גולן. למעשה, בשנות ה־80 החזיקו גולן ויורם גלובוס בזכויות הקולנועיות של לא מעט דמויות קומיקס – סופרמן, ספיידרמן, קפטן אמריקה ועוד. הם אף הפיקו סרטים בכיכובם, אבל שלא נדע. למרבה האירוניה, הוליווד של 15 השנים האחרונות היא כמו התגשמות החלום של גולן, שראה לנגד עיניו בדיוק כך את אולפני קאנון, אך לא ניחן בכמות הכסף והכישרון כדי להפוך את הסרטים האלה ליותר מדרג ד'. הראשון שהצליח לבנות סרט סביב ספיידרמן היה סם ריימי – לא קמרון, אבל מספיק מעניין. בדיוק כמו בהשתלשלות העניינים בסרטי 'אקס־מן' ו'באטמן', הסרט הראשון היה בסדר, אבל השני היה הרבה יותר טוב. העובדה שהתסריט ל'ספיידרמן 2' נכתב על ידי אלווין סרג'נט, תסריטאי בן 77 (אז) שזכה באוסקר על כתיבת 'אנשים פשוטים', העידה על כך שסרטי גיבורי־על אינם מיועדים רק לילדים.
- 'האביר האפל' (2008). המותגים של DC קומיקס ואולפני וורנר היו בתרדמת בזמן שמארוול עלתה וצמחה, אבל זה השתנה בשנות האלפיים עם הקמתם לתחייה של סופרמן (בבימויו של בריאן סינגר) ובאטמן (בבימויו של כריסטופר נולאן). אם יש סרט גיבורי־על אחד שכבר נכנס לקאנון ההוליוודי, זהו 'האביר האפל'. אמנם הסרט לא היה מועמד לאוסקר – עניין שעורר זעם גדול (והביא לכך שמאז מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר עד עשרה סרטים, במקום חמישה) – אבל הית' לדג'ר זכה באוסקר על תפקידו בתור הג'וקר. את הפרס הוא קיבל אחרי מותו בגיל 27, כתוצאה משימוש יתר בתרופות מרשם, מה שהפך את הזכייה למיתית. 'האביר האפל' לא היה רק סרט פעולה עצום ממדים, אלא הציג תסריט מבריק ומבט סאטירי על הקלות הבלתי נתפסת של שיתוק מערכות הממשל והמשטר.
- 'איירון מן' (2008). ובינתיים במארוול. אחרי עשר שנים שבהן איפשרו אולפני מארוול למתחרים להשתמש במותגים שלהם, הגיע 'איירון מן', הסרט הראשון תחת מבנה תאגידי חדש שבו מארוול היא קודם כל המממנת של ההפקה ורק אחר כך מחפשת שותף להפצה. ארד, ששכר את ג'ון פאברו לבימוי הסרט, פוטר בעקבות סכסוך פנימי בחברה במהלך העבודה על הסרט. את מקומו ירש קווין פייגי, בן טיפוחיו, המשמש כנשיא ההפקות של מארוול עד היום. אמנם ארד יזם והתניע את הסרט, אבל פייגי – שתמיד הבין לעומק יותר מכל אנשי האולפן את עולם הדמויות של מארוול – הפך את 'איירון מן' לאבן הפינה הקולנועית של החברה בדרך ליצירת הסופר־גרופ 'הנוקמים', שקיבץ לתוכו כמעט את כל הדמויות ביקום המארוולי.
- 'קפטן אמריקה: חייל החורף' (2014). העשור הנוכחי הוא עשור גיבורי העל. טבלת שוברי הקופות נשלטת על ידי עיבודי קומיקס וסרטי אנימציה. זה התפריט שמוגש לקהל. אבל אם בעשור שלפניו נעשו דברים מעניינים, הרי שהעשור הנוכחי כבר גידל כרס והפסיק להתאמץ. אולפני וורנר לא מצליחים להפוך את יקום הגיבורים שלהם למוצלח במיוחד. גם מארוול מתחילה להתקשקש עם יותר מדי סדרות טלוויזיה וסרטים. 'שומרי הגלקסיה'? 'דוקטור סטריינג"? 'אנט מן'? זה נחמד מאוד, אבל לא באמת מבריק, חד־פעמי או חיוני. יוצא הדופן בעשור הזה היה 'קפטן אמריקה: חייל החורף'. שוב – בראש ובראשונה סרט אקשן מעולה. ושוב – הזדמנות ראשונה לבמאים להוכיח את עצמם בקנה מידה כזה. כמו שגילינו את ריצ'רד דונר ב'סופרמן', את כריסטופר נולאן ב'באטמן מתחיל' ואת ג'ון פאברו ב'איירון מן', כך גילינו כאן את האחים רוסו. ובעיקר, כמו ביתר הסרטים הבולטים בז'אנר, הסיפור הדרמטי היה הדבר שכבש את הקהל: הדמות הכי פטריוטית מבין גיבורי העל מגלה כי הממשל מושחת, ואף הופכת מגיבור לנבל שנמלט מפני החוק. גיבורי העל, שהגנו לאורך ההיסטוריה על אמריקה מפני אויבים מבחוץ, מבינים עכשיו שהאויב הכי גדול של האומה הוא השלטון עצמו. הגיבורים הם כבר לא רק מטאפורה או דימוי, אלא משמשים כברומטר.
- 'לוגאן' (2017). יצירת מופת. אולי סרט גיבורי העל המציאותי והעצוב ביותר אי פעם. אבל האם הוא גם יצליח לשנות את מעמד סרטי הז'אנר לנצח? את זה נדע באוסקר הבא.
–
אהבתם? רוצים לקרוא עוד? למבצע מנויים חדש ואטרקטיבי לחצו כאן
