רון לוין על סבסטיאן לאב ('הממלכה הקטנה'):

"זו דמות קורעת. לא מעניין אותו בכלל מה קורה ברחבי העולם. הכול סובב אותו. הכול מתחיל ונגמר בו. כל בריטניה מתנהלת סביב הגחמות, מצבי הרוח והמיניות שלו. מה שנפלא כאן הוא העובדה שהתעלמות ראש הממשלה ממעשיו של סבסטיאן מעידה יותר מכל על נבחרי הציבור שכל כך רגילים שמשרתים אותם, עד ששום דבר כבר לא נראה להם קיצוני".

על סי־ג'יי קרייג ('הבית הלבן'):

"עניין אותי להתבונן בה מקצועית, להבין איך היא מתפקדת ואיך היא מתנהלת. תמיד אומרים על הישראלים שהם 'וואחשים' – והיא מוכיחה שהדשא של השכן באמת ירוק יותר; בשעה שאצלנו הדוברים הם בדרך כלל רק מעבירי הודעות, לקרייג יש הרבה מאוד מרחב מחיה והיא אוטוריטה עם כוח משלה".

טל אלכסנדרוביץ'־שגב על קתרינה פונסמרק ('הממשלה'):

"קתרינה פונסמרק, יועצת אסטרטגית ובעבר עיתונאית, וראשת הממשלה בירגיטה נייבורג, יוצרות יחד צוות נשי מנצח שהשיח בו מקצועי ועמוק ולא רק בשדה הפוליטי. פונסמרק היא דמות נשית מורכבת, רצינית ומוכשרת, שיודעת גם ברגע האמת לא לחצות את הקו האדום. הדילמה הטבעית בין בית לעבודה קיימת בדמות, אך לא באופן השגרתי ולא דרך הקלישאות החבוטות. היא אשת מקצוע מעולה, וחלק מהצלחתה טמון בטוטאליות של עיסוק במקצוע מרתק ותובעני כל כך במקביל להיותה אם".

על ליז גארבי ('בבילון'):

"הסדרה הבריטית 'בבילון' מובלת על ידי יועצת האסטרטגיה והתקשורת ליז גארבי, שהגיעה מארצות הברית כדי לטפל בתדמית הגרועה של משטרת לונדון. הסדרה חדשנית בנוגע לאתגרי התקשורת בעידן הנוכחי ועוסקת ברשתות חברתיות, בסדרות ריאליטי ועוד. גארבי מתמודדת בצורה יצירתית בסביבה גברית, ומצליחה לייצר שינוי בעזרת חשיבה מחוץ לקופסה, סיבובי תקשורת מרהיבים והרבה חן אישי. משטרת ישראל עדיין מחכה לגארבי שלה".

על איליי גולד ('האישה הטובה'):

"איליי גולד לא רק ערמומי, מנוסה ומוביל את התהליכים, אלא גם מבין את היתרונות והחסרונות של הדמויות שעומדות מולו ומצליח ברוב המקרים לגרום להן ללכת בתוואי הרצוי לו. למרות המעטה הציני והמנוסה, גולד ניחן באינטליגנציה רגשית, הבנה תקשורתית מעולה וקור רוח".

ניסן זאבי על פרנק אנדרווד ('בית הקלפים'):

"התאהבתי בפרנק אנדרווד כי הוא מאשש את כל מה שהציבור רק שומע עליו בחדשות. העיתונים מדווחים על הפרשיות, אבל לא מתעמקים בדמות, כי התקשורת לעולם לא תחשוף את יחסי הגומלין עם הפוליטיקאים, ועל אחת כמה וכמה הפוליטיקאים עצמם לא יחשפו זאת. ב'בית הקלפים' אנחנו מגלים לפתע את קורותיו של הפוליטיקאי מאחורי הקלעים. והוא כמובן צבוע בשחור עז, ללא צדדים חיוביים, מבליט את כל מה שרע בפוליטיקה ובפוליטיקאים. הציבור, שרק חשד שעובדים עליו כל הזמן, רואה את אנדרווד ומבין שהחשש היה מוצדק".

איציק סודרי על סי־ג'יי קרייג ('הבית הלבן'):

"קרייג שותפה לייצור המדיניות של המערכת שהיא הדוברת שלה. כדוברת, יש לה מעמד חזק. המילה שלה משמעותית וההשפעה שלה על המדיניות קריטית. אם היא חושבת שמשהו לא ייראה טוב, או לא אוהבת את האופן שבו מעבירים החלטות – זה פשוט לא יקרה. כשהיא מתדרכת את העיתונאים יש אמון גדול כלפיה. הם יודעים שהיא לעולם לא תשקר להם, כי דובר טוב בחיים לא ישקר, גם לא בשביל הבוס שלו. וזה, מבחינתי, כלל בסיסי. אני מזדהה איתה גם בנושא השיקולים היומיומיים, ניהול המשברים, ועם התכונה שבעיניי היא הטובה ביותר של הדובר – לדעת מתי לשתוק".

יוסי לובטון על בירגיטה נייבורג ('הממשלה'):

"בירגיטה נייבורג, ראשת ממשלת דנמרק בסדרה המצוינת 'הממשלה', גורמת לנו הישראלים לקנאה. קנאה בפוליטיקה אחרת, פוליטיקה מפוכחת שאמנם יש בה מניפולציות, כוחנות ואינטריגות, אבל פוליטיקה שבה הכול נועד למען מטרות אידיאולוגיות אמיתיות, מתוך רצון כן לשנות לטובה את החברה. קנאה בראשת ממשלה אנושית וערכית, המודעת לחולשותיה, ובעיקר צנועה. קנאה באיפוק הדני, שמתעצמת דווקא לנוכח מערכת הבחירות המתלהמת והצעקנית שלנו. קנאה בסצנה אחת קטנה אבל כה סמלית של בירגיטה מגיעה לפרלמנט רכובה על אופניים. כנראה הממלכה הרקובה היא לא ממלכת דנמרק".

15 הדמויות הפוליטיות הכי טובות בטלוויזיה – לכתבה המלאה מאת גואל פינטו >>