לקרוא לתחושותיהם של פוליטיקאים מוכשרים כמו ישראל כ"ץ או גלעד ארדן "תסכול", זה אנדרסטייטמנט מעליב כמעט. אין אנשים שמחכים ומייחלים לירידתו של בנימין נתניהו מהבמה הפוליטית יותר מבכירי הליכוד. גם גדעון סער הוא כזה. לכן לקח פסק זמן ממושך, רק כדי להבין שנתניהו אינו הולך לשום מקום ושמוטב לו, לסער, לשוב ולעלות על הגלגל, לחייך יפה ולטמון את איבתו לשליט עמוק פנימה.
מהי מפלגת שלטון? בדמוקרטיה בריאה, היא כזו שאמורה להצמיח כוחות פוליטיים עולים ולחלק באופן סביר את עוצמתה. גם את עוצמתה הביצועית, גם התקשורתית והתדמיתית. נתניהו הוא עץ שכל הצומח לצידו קמל, המשילו לא פעם את מצב הליכוד ובכיריו בכהונות האחרונות של מנהיג המפלגה הוותיק. זהו אינו רק מנהגו לחמוס קרדיטים. זהו אופי צנטרליסטי, אגואיסטי, עם סממנים של אוטוקרטיה זוחלת. זוחלת ומחלחלת ויוצקת רוב באישיותו. זוחלת ומחלחלת גם לגוף הקיבול השלם הנקרא "פוליטיקה ישראלית".
מי שמכיר אותו טוב מכולם, אביגדור ליברמן, היה "הראשון לזהות" – בהמשלה למונח החביב על נתניהו לגבי עצמו. הוא עזב את הליכוד והקים את ישראל ביתנו כבר בשלהי שנות ה־90. אחר כך באו אחרים. משה כחלון הוא דוגמה מצוינת. מ"תהיו כחלונים", הפרגון הגדול ביותר שהרעיף נתניהו על בכיר במפלגתו אי פעם, הפך מוקצה בבלפור, בשל הפופולריות הגוברת שלו בציבור.
ואלה לא רק בכירי הליכוד שנטשו את המערכת או החליטו להתמודד ולצבור כוח באמצעות פלטפורמות אחרות. גם הדרך פנימה למפלגה הפכה שביל צר שבו הולכים מעטים, בדרך כלל דגי רקק פוליטיים. השם "הנוצץ" האחרון שהצטרף היה משה (בוגי) יעלון, לפני כעשור. כיום, איש בליכוד אינו מצפה לרכש מבטיח. רק יואב גלנט, שהיה מוקצה ציבורית וזכה לשריון ו"ניקוי" מכחלון, רכב על כולנו ככל הנראה בדרכו למפלגת השלטון. נוצץ זה לא, ראוי זה גם לא.
ככל שנוקפות הקדנציות, זה כבר נראה לנו כמצב טבעי. אבל במפלגת שלטון צריכים להיות אנשים חזקים ומשפיעים. דמויות מבטיחות, שמחזיקות מליטרת הכוח הקולקטיבית אצלן. בין אם בזכות המנהיג שנותן להם אשראי ומרחב הפעולה, בין אם בגלל מאזני כוחות מפלגתיים. תחשבו על השר אהוד אולמרט בממשלתו של אריאל שרון. או על שמעון פרס, בייגה שוחט ופואד בן אליעזר בממשלת רבין השנייה.
פעם, הנוהג היה שמפלגת שלטון מחזיקה בידיה את התיקים הבכירים. ביטחון, חוץ, אוצר. בדרך כלל גם משפטים. נתניהו כבר לא נותן ולא ייתן אותם לאנשי הליכוד. בעבר הבטיח את התיקים האלה לחלקם – ולא קיים. בעתיד, אין בכלל על מה לדבר. אם ינצח ויכונן ממשלה חמישית בראשותו, מפתח למשא ומתן הקואליציוני יהיה חלוקת התיקים הבכירים. המתמודדים העתידיים על תיק הביטחון הם אביגדור ליברמן ונפתלי בנט; על האוצר שוב משה כחלון, ולכו תדעו, אולי אורלי לוי־אבקסיס. סער, ארדן, כ"ץ. הם ימשיכו לחשוק שפתיהם ולחכות עד יעבור נתניהו.
.
