נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין פתח את השנה בנבואת זעם על עתיד הדמוקרטיה הישראלית. בנאום שנשא בפתיחת מושב החורף של הכנסת אמר כך: "אין לי לתאר אלא את אשר רואות עיניי, במה שנראה כניסיון מתמשך להחליש את שומרי הסף של הדמוקרטיה הישראלית".
חד וברור, אמיץ ומפחיד, היה הדגל שהרים. אלא שבאותה שעה איש לא שיער עד לאן יגיעו הדברים. כשקמפיינים של הסתה, הפרדה ומשילות יפגעו בלכידות החברה הישראלית. שמבית ראש הממשלה תצאנה ההתקפות החריפות על שומרי הסף. הסתה, סכסוך ואפליה. שיבוא יום וכל שומרי הסף יעלו בזה אחר זה לבית הנשיא. לשתפו בחששותיהם לגורל הדמוקרטיה הישראלית. ראשי מערכת הביטחון, בתי המשפט, הפרקליטות, הייעוץ המשפטי לממשלה, קהילת העסקים וגם אנשי רוח. שרים בהווה ובעבר.
חברי כנסת ופעילים מהקשת הפוליטית כולה הגיעו אל הספה הצנועה בלשכת הנשיא. עדכנו. שיתפו. עד שלרגע היה נדמה כי מדובר ב"קליניקה של המדינה". היו ביניהם, וזאת נדגיש, בכירי הבכירים של הליכוד. וגם השרים איילת שקד, נפתלי בנט, משה כחלון, יעקב ליצמן. גם יאיר לפיד ויצחק הרצוג. כולם־כולם עדכנו את הנשיא כחוק – ולא חסכו מתיאור דאגתם. כך היה האוהד ההיסטורי של בית"ר ירושלים למגינה הגדול של הדמוקרטיה הישראלית מפני כרסומה מימין. מי שהגדיל בשנה האחרונה את אוזנו ופתחה למותקפים ולמקופחים באשר הם. הייתה לו שיטה פשוטה: להקשיב. חשוב שהמדינה תקשיב לאזרחיה. גם אם אינם תומכים בראש ממשלה זה או אחר: חברים מהקהילה הלהט"בית, משפחות גולדין ושאול. ארגוני הנכים. הרפורמים. בני כתות ודתות מכל הסוגים. ולכן זה כל כך טבעי, וברור, מי ומדוע שיגר את "גדודי הזעם" – הגזעניים – לרסק את כבוד הנשיא ברשתות החברתיות.
קחו, למשל, שתי דוגמאות קיצוניות ליחסו להצעות חוק שנדונו בכנסת. העלאת שכר ראש הממשלה תוך צמצום שכר השופטים: ח"כ מיקי זוהר, שניסח את הצעת החוק, ניסה לגייס את תמיכתו באמצעות הבטחה להעלות את שכרו. ריבלין הגיב לזה במהירות: "בית הנשיא מבקש להביע את התנגדותו העקרונית להצעת החוק, אשר מבקשת לעשות שימוש בנשיא המדינה, באופן שיש בו כדי להשפיע על מרכיבי שכרם של גורמים רבים, ובהם שופטים, דיינים, קאדים, ח"כים ועוד".
מנגד, זכורה כמובן סערת חוק הלאום: ריבלין שיגר מכתב פומבי לחברי הכנסת שעסקו בניסוח החוק. מעולם לא נקט נשיא ישראלי צעד כזה. נכנס לקלחת הפוליטית, בראותו שאף קול אחר מנגד אינו יכול להשפיע באמת. מכתבו עסק בסעיף שאיפשר הקמת יישובים על טהרת הקהילה/בני דת אחת/לאום אחד. היועמ"ש אביחי מנדלבליט התנגד לכך בפומבי. פירוש הסעיף, הסביר לכל המיקי־זוהר למיניהם, אפשרות להקמת "יישוב ללא מזרחים, ללא חרדים, יישוב ללא דרוזים, ללא להט"בים. האם זו משמעות החזון הציוני?".
כך היה בית הנשיא מתחם ההגנה המרכזי על הדמוקרטיה הישראלית. השאלה: האם יוכל לעמוד בהתקפות הגוברות עליה ועליו בשנה הקרובה?
.
.
צילום: אמיל סלמן, 'הארץ'
