איילת שקד היא אחת הפוליטיקאיות המשפיעות בישראל, והיא כזו דווקא בזכות תכונות שלא מאפיינות פוליטיקאים.
ראשית, שקד מעדיפה תוצאות על רעש. בעוד הפוליטיקאי הממוצע ידברר תוכנית חדשה עוד לפני שסיים לכתוב אותה, שקד תקדם אותה מתחת לרדאר עד שתהפוך לעובדה מוגמרת. כך לדוגמה היה בחקיקה המהפכנית שהעבירה ונועדה למנוע מפלסטינים את האפשרות לעתור לבג"ץ. שקד התנהלה בשקט יחסי ובחרה להבליט את גודל המהפכה רק אחרי שאושרה בקריאה שנייה ושלישית בכנסת. עצם העובדה שהמהלך התנהל רחוק יחסית מהעין הציבורית איפשר לשקד לקדם הליך חקיקה אפקטיבי במיוחד, שיהפוך פסיקות לטובת פלסטינים בסכסוכי קרקעות לכמעט בלתי אפשריות.
מובן ששקד גם מובילה לא מעט מהלכים מתוקשרים, אבל זה בדרך כלל קורה רק אם לחץ ציבורי משרת את המטרה או כשאין ברירה. כך הצליחה שקד לרשום שורה של הישגים ובהם מינוי לעליון של שישה שופטים התואמים את תפיסת עולמה, קידום חוק ההסדרה ומהלך שקט שמחייב להחיל כל חקיקה ממשלתית חדשה על יהודה ושומרון. הצעד האחרון בהחלט לא סקסי, אבל מדובר במהלך דרמטי שפירושו סיפוח זוחל.
שקד לא פועלת לבד. היא חלק ממכונה פוליטית משומנת ומתוחכמת שיש לה קמפיינרים ארסיים וגופים אזרחיים, שמוכנים ללכלך עבורה את הידיים. שקד יודעת איך להוביל מדיניות תוך לקיחת סיכון אישי מינימלי, כשמישהו אחר עושה את הכשרת השטח והלבבות בלי לקחת שבויים.
אפשר לראות זאת בהיבט נוסף: בעוד רוב הפוליטיקאים יעשו הכל כדי לקושש קול או שניים, שקד רואה לנגד עיניה את המטרה הגדולה – שימור ממשלת ימין צרה שתאפשר לה לממש את המדיניות שלה, שבנושאים מסוימים נחשבת קיצונית גם במונחי הממשלה הנוכחית. בעוד ליברמן, בנט ונתניהו מתקוטטים מעת לעת ויורים בתוך הנגמ"ש, ההופעות התקשורתיות של שקד קרות רוח, מנומקות ותמיד באותו הכיוון – נגד השמאל. הטקטיקה הזו הפכה את שקד ליקירת המחנה הימני המורחב, ולמי שלדעת דוד ביטן כבר היום האישה הפופולרית בליכוד ואם תחזור לליכוד ותתמודד, אחרי ביבי כמובן, היא תיבחר למקום הראשון ולראשות הממשלה.
לשקד לא אצה הדרך. היא מכלכלת את צעדיה בתבונה. דווקא כמספר שתיים בבית היהודי היא יכולה לקדם את המדיניות שלה ואת האינטרסים הפוליטיים שלה בו־זמנית. זה לא תמיד יהיה ככה. בעתיד, ואולי הקרוב, היא תצטרך לבחור בין הנאמנות שלה לבנט לבין הרצון להגיע לקצה הפירמידה. זה יקרה כשהלוחות הפוליטיים הטקטוניים, בעידן פוסט־ביבי, יתחילו לזוז. שקד מבינה שקבלות אמיתיות ומינימום אויבים יקנו לה את יתרון יחסי ולא הצהרות חלולות ולוחמניות, ונערכת ליום שיבוא.
–
