איך נראית מבפנים העבודה של מירי רגב במשרד התרבות והספורט, ומה מצבה בליכוד לאור היריבויות הרבות וההתרחקות היחסית של נתניהו ממנה לאחרונה? תמונת מצב
מירי רגב הייתה עסוקה לאחרונה. היא נזכרה באיגוד השחמט ("החלטתי לקדם את הענף החשוב הזה"), ביקרה במועצה המקומית זרזיר וקיבלה את אות יקיר העדה הבדואית, נפגשה עם חברי חוג 'שורשים' של הליכוד, נאמה בפני חוג 'תדמור' במפלגה, נפגשה עם שרת התרבות הגרמנית, הכריזה שהיא תומכת בענף הספורט לקרוס ואירחה בלשכתה את דורון שפר, כדורסלן עבר. לא בדיוק עיסוקים ברומו של עולם. היא עוד השמיעה קול בעניין האבן שנפלה מהכותל, ועוררה סערה זוטא בחוגי התרבות בעניין חוק הקולנוע, אבל בגדול – מירי רגב שהכרנו הורידה פרופיל.
איפה רגב שהצטרפה לביקור של בנימין נתניהו בלונדון וסיירה עם שרה נתניהו בעיר, רגב שכל המצלמות כוונו אליה בטקס הדלקת המשואות, כשהיא מחליפה הלצות ודברי חנופה, אולי, עם רעיית ראש הממשלה. רגב שקיבלה את תואר ממלאת מקום ראש הממשלה כשנתניהו נעדר מהארץ וכשעבר טיפול רפואי; שהשתתפה בישיבת הקבינט המדיני־ביטחוני שעסקה בביטחון בצפון; שכבר התחילה לדבר על כוונותיה האולטימטיביות – ראשות הממשלה. אותה מירי רגב שרבות דובר בה על ניצחון קל בדרך למקום הראשון בפריימריז הבאים. למוסקבה הזוג נתניהו המריא בלעדיה כדי לצפות במונדיאל כשהיא, שרת הספורט, נשארת בבית. גם הדיון הראשון שעוסק באירוח האירוויזיון התקיים, הפלא ופלא, בלעדיה. והשמיים לא נפלו.
ואם זה לא מספיק, רגב שהתעקשה על קיום משחק הכדורגל של מסי ונבחרת ארגנטינה דווקא בירושלים ולא בחיפה, נאלצת עכשיו לשמוע שמסי וקבוצת ברצלונה ישחקו בחיפה ושהאירוויזיון ייערך כנראה בתל אביב ולא בירושלים. לבקשתו של ראש הממשלה, על פי גורמים פוליטיים, היא שותקת.
האם עבר החתול השחור, זה שתמיד מגיח בהקשר הזה, בינה לבין הזוג נתניהו? האם היא הצטרפה לרשימה אינסופית של מקורבים וחברים שהוגלו מחצר המלכות? כנראה עדיין לא לגמרי. אבל החשדנות שם תמיד. רגב הייתה מקורבת בעבר לגדעון סער. סיבה מספקת כדי להחשיד אותה טוטאלית בבלפור. היא עבדה קשה אצל שרה נתניהו כדי למחוק את החשד. אבל רגב הייתה גם מקורבת שנים רבות, עד הרגע האחרון, לניר חפץ, שהפך עד מדינה נגד נתניהו. היא אף מחתה נגד תנאי כליאתו ("מוחזק בתנאים לא אנושיים"). אחרי שחתם על ההסכם להעיד נגד ראש הממשלה, רגב נדמה. מילות התמיכה מצידה נעלמו, החשד מצד הזוג נתניהו נשאר.
תקרית התמונה בעכו
נתניהו אדיש למדי כלפי רגב, ממש כפי שהוא אינו מתעניין בחברי הכנסת ובשאר שרי הליכוד. בעיניו כולם פיונים במופע הגדול שלו. פיאסקו המשחק של נבחרת ארגנטינה בישראל היה רק התירוץ. לפני כן החלו לרחוש קולות שאינם ספורטיביים, בעיקר בקשר שבין הגברת נתניהו לרגב. קרבתה של רגב לנתניהו עוברת דרך רעייתו. אבל גם שרה, כמו בנימין, חושדת אל מול הפופולריות הגואה של רגב בליכוד, המוחצנות, תשומת הלב הציבורית. רמז דק לעתיד נשלח בחודש אפריל, סמוך לטקס הדלקת המשואות, טקס שבו העניקה רגב לנתניהו את הבמה במלואה. פתאום, משום מקום, שאל ליאור הררי, ליכודניק ידוע המנהל את דף הפייסבוק 'אוהבים את הגברת נתניהו', מדוע לא תדליק הגברת נתניהו משואה ביום העצמאות ("אם רגב באמת אוהבת את שרה נתניהו ואת ראש הממשלה, שתואיל לתת לשרה להדליק משואה").
הררי ביטא את דעתו, אבל יש יסוד סביר לחשוד שדעתה של הגברת אינה מהופכת ממנה ב־180 המעלות. רגב עושה מאמצים תמידיים לחזור אל לב המעגל. בין השאר, היא הציעה למוזיאון ישראל לערוך טקס פתיחה לתערוכת לבוש, בעלות של 1.5 מיליון שקל בכיכובה ובהשתתפות הגברת נתניהו. שתיהן הרי פאשניסטיות ידועות, שכבר צולמו בצוותא בשבוע האופנה. במוזיאון סירבו להצעה הגרנדיוזית ורגב נאלצה לקחת פסק זמן. שלושת שבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, ימי בין המצרים, ממילא אינם זמן טוב לערוך טקסים מפוארים. פסק הזמן מוחלט עד כדי כך שרגב, שבעבר היללה תחת כל עץ רענן את הגברת נתניהו ואת בעלה ("התקבלת בהודו כמו מלך") לא יצאה מיידית להגנת הגברת כשהוגש נגדה כתב אישום. היא גם לא דאגה לדבר במליאת הכנסת בלילה שבו דנו במתן פטור ממס לנתניהו. איוב קרא וגילה גמליאל דווקא היו שם.
אולם אפילו רגב לא תיארה לעצמה שהריחוק עלול להיות קבוע. כך סיפור תמונתה באירוע בביתו של ראש עיריית עכו שמעון לנקרי. זה היה אירוע בחירות מקדים, מהסוג שנתניהו עושה מעת לעת עם השטח הליכודי. רגב הושבה רחוק מהזוג המלכותי. גילה גמליאל, שהייתה חשודה עיקרית בבלפור בכל הקשור לנאמנות, קיבלה מקום קרוב יותר. יולי אדלשטיין, שהגיע עד דו־קרב מול רגב ונתניהו סביב בלגן יום העצמאות, הושב בצמוד אליהם לטובת פיוס חגיגי.
רגב ישבה רחוק, עיניה שקועות בסמארטפון. מאחורי הקלעים התנהלה דרמה. המארגנת, אשת מצודת זאב חני בליווייס, מקורבת לשרה נתניהו, היא שדאגה לסדר. היועץ הקרוב של רגב התרתח, צעק ואיים בשיחה עם אנשיו של נתניהו. בקדמת הפריים היו חיוכים, מאחוריו – סערה רבתי. בסופו של דבר, המכבש שהפעילה רגב במהלך האירוע (בשקט) עבד. נתניהו אמר כמה מילות פרגון על שרת התרבות. ואנשיו דאגו להוציא בבהלה תמונה של רגב מתהלכת אנגז'ה עם שרה ברחובות עכו. נתניהו לא מתכוון להסתכסך עם רגב, או עם כל ליכודניק בכיר אחר (לראיה, הפיוס עם אדלשטיין). פניו לבחירות, והוא רוצה את תמיכת כולם מול השמאל והתשקורת וכנופיית שלטון החוק.
ורגב? היא אמנם שגתה (או דווקא עשתה זאת בכוונה) כשהגדישה את הסאה הציבורית סביבה, ולחלופין לא מיהרה לסנגר על רעייתו של נתניהו ברגעים הקשים. אבל היא לא מתכוונת לוותר על הקִרבה לשם. בליכוד יש מי שאומרים שהקשר בין הגברת לרגב חזק יותר מכל ליונל מסי או ניר חפץ. בינתיים רגב שומרת על שתיקה. הודפת עשרות הצעות לראיונות. עם תום מושב הכנסת תכננה לנסוע לחופשה פרטית, לאגור כוחות לקראת הבאות.
כוחה ירד או עלה?
ההערכה בליכוד היא שהבחירות יתקיימו במרץ 2019 והפריימריז בסוף 2018. כולם מתכווננים לתאריכים אלה. יש מי שמעריכים שם שהתחזיות על הצלחה כבירה שלה צריכות כעת להיות מתונות יותר. רוב מביני הדבר במפלגה עדיין יעניקו לה מקום בחמישייה הראשונה. במרכז הליכוד רגב היא המלכה הבלתי מעורערת. מכירה את כולם, קשובה לכולם. מסתחבקת ומתחבקת. דלתה פתוחה לפניותיהם, רצונותיהם, לעיתים דרישותיהם. ראיתי בתדהמה, מדווח קבלן קולות גדול ממרכז הארץ, איך היא התקבלה בחתונת בתו של יהודה מזרחי, פעיל תל אביבי ידוע. זה היה במהלך סערת ארגנטינה, אבל הליכודניקים שהגיעו לאירוע התנפלו על רגב כאילו היא בעצמה ליונל מסי. מהצד השני, יותר ויותר פעילים בולטים – גם כאלה שתמכו או תומכים בה – מדברים עליה בנימה של מבוכה: "היא כזאת, צריך לדעת לקבל אותה". ולעומתם, חוגים אחרים מוקיעים אותה כתופעה. "היא הדבר הכי גרוע שקרה לליכוד, אנחנו רוצים את הממלכתיות בחזרה", אומר אחד הפעילים. רבים מתכווצים במבוכה כאשר את הופעותיה הפוליטיות מלווה שיר שנכתב על ידי רון שלום וברק קיסר: "לכי תספרי לכולם שאת מירי רגב ואת לא דופקת חשבון לאף אחד/ לכי תספרי לכולם שאת מירי רגב וכולם יודעים שאת אחלה בן אדם (…) איך הופעת כמו חלום, ליבנו מלא גאווה/ אם תרבות זה השמאל, הימין כמובן עם סגולה".
"ביבי אמנם פחות מתייחס אליה, הגזרה הזאת עכשיו שקטה", אומר פעיל ליכוד בולט שבביתו מתארחים מעת לעת בכירי התנועה – וגם רגב, "אבל הכל זמני. כשהוא יצטרך אותה הוא יחזור וישים אותה לצידו. גם ראש הממשלה יודע שמירי ניערה את התרבות. היא עשתה את זה ברעש גדול אבל כנראה זו השפה שהם מבינים". פעיל בולט אחר שלדבריו ערך בשבועות האחרונים תחקיר מקיף פנים־מפלגתי על הפופולריות של רגב, אומר שביטול המשחק של ארגנטינה פגע בשרה בצורה קשה. "אנשים מהצפון אמרו שהיא דפקה להם את המשחק. עד שהייתה להם הזדמנות לצפות במסי בחיפה, רגב נאבקה להעביר את המשחק לירושלים. היא גם הגישה ניצחון ל־BDS. כשיצרה לגיטימיות לביטול אירועים. אבל אסור לשכוח את האנרגיות שלה. היא שובת לב, היא מחבקת ושמחה, ההילה הזאת עוברת במפגשים. אני ורבים מחבריי מסתכלים בחלחלה על מה שהיא עושה בתחומים שונים, אבל זה לא יהרוג אותה פוליטית".
פנחס עידן, יו"ר ועד העובדים העוצמתי של רשות שדות התעופה, סבור שרגב עשתה טעויות אבל תצליח להתאושש. פעיל בולט ומקושר מאוד מנתח כך את מצבה: "היא פיצחה את הגנום של מצביע הליכוד הממוצע. הליכודניק מרגיש נרדף ופגוע, והנה באה מישהי שמחזירה לכל מי שפגע בליכודניקים. היא וולגרית, היא חצופה, היא לא שוויונית, אבל היא מחזירה אגרופים בשמו של הליכודניק המצוי. גם אני התלהבתי ממנה בהתחלה עד שהבנתי מיהי והתרחקתי. המחלוקת עם ביבי נתפסת כמריבה בתוך המשפחה, הליכודניק הממוצע לא יביא את זה בחשבון בפריימריז".
המרכז על ראש שמחתה
עם הפנים לפריימריז, רגב לא מניחה שום דבר ליד המקרה. הליכוד על ראש שמחתה בתדירות גבוהה. לרגל יום העצמאות ה־70 קיבלו ממנה אלפי חברי מרכז הליכוד מדבקה לסמארטפון. משה בן זקן, יועץ השרה ומיוזמי הליכודיאדה, הוא בנו של אלי בן זקן, חבר מרכז. אירמה צור, פעילת ציבור בולטת באשדוד, מצאה את מקומה כפרויקטורית במשרד התרבות. חיים חדד, פעיל ליכוד ידוע מבאר שבע, היה יועץ של רגב במשך שנה. יגאל עמדי, מבכירי הליכוד בירושלים, התמנה ליו"ר המועצה לתרבות ולאמנות. אנדריי אוזן, פעיל ליכוד בולט מבאר שבע (וקרוב משפחה של סילבן שלום), התמנה ליו"ר המועצה הלאומית לספורט אחרי שהודח מתפקידו כראש מועצת רמת חובב וגם נעצר בחשד לשחיתות. בני ביטון, ראש עיריית דימונה מטעם הליכוד, הצטרף למסע היקר של השרה להונג קונג וליפן.
יחיאל זוהר, ראש עיריית נתיבות וחבר מרכז, זכה לביקור של השרה בעיר ולתקציבים נדיבים לעירייה. כך גם ראשי רשויות אחרים מהליכוד או מקורבים אליו. מקבלים כסף לטובת פעילויות תרבות, ללא כפייה של המשרד, ומפרשים מה נכון לקדם תרבותית בפריפריה. אפשר להניח לבד במה בוחרים ובמה לא כדי לשמח את התושבים.
חלק נכבד אולי מהחלטות המשרד נראה כמוטה פוליטית. בשבועות האחרונים שבה רגב והתגאתה בהישג: מקום ראשון בטבלת ביצועי המשרדים הממשלתיים עם 94% הצלחה. ובכן, החלטנו לבדוק. מתוך שלוש שנות המעקב דגמנו את השנה וחצי האחרונות, עד אוקטובר 2017. בפרק הזמן הזה נרשמו 166 החלטות ממשלתיות, רק 13 של משרד התרבות והספורט, פחות מ־10%. מתוכן כמחצית, שש החלטות, עוסקות בנושאים מוטי ימין ולא בדיוק לקידום תרבותי. כך ההחלטה להעביר מיליון שקל לציון יום פטירת ז'בוטינסקי, רבע מיליון שקל לטקס לציון 70 שנה למבצע הפריצה לכלא עכו, והקצאת חצי מיליון שקל למועצה האזורית שומרון, לתפעול מיזם תיירותי על שם רחבעם זאבי. לא בדיוק תרבות וספורט.
ההתנחלויות זוכות אצל רגב לתשומת לב מיוחדת. בהיותה מי שדבררה בהתלהבות את תוכנית ההתנתקות, היא אינה אהודה במגזר. היא אמנם זכתה בתואר של יקירת העיר חברון, אבל בחלקים ניכרים מהשטח יש כלפיה חשדנות וטינה. קבלן קולות מוכר בהתנחלויות אומר: "אני מהמר על מקום שביעי בפריימריז. אצלנו היא לא תעלה למקום גבוה יותר". כדי לשפר את מעמדה רגב משקיעה בהתנחלויות מאמצים רבים. בסיור בעוטף עזה היא הודיעה שהדרג המדיני הוא זה שהחליט על ההתנתקות, היא הייתה רק קצינה בצבא. בדיונים ובהחלטות של משרד התרבות העוסקים בפריפריה, הצפון והדרום כרוכים יחד עם יהודה ושומרון. אפילו חוק הקולנוע החדש, לדברי סביבתה, יסייע להתנחלויות. בפרץ של יצירתיות החליטה רגב להעניק למוסדות תרבות תוספת של 10% לתקציב על הופעות בשטחים – וקנס על הימנעות מהופעות שם. בג"ץ בנושא תלוי ועומד. מתוך ששת חברי הוועדה לבדיקת קרנות הקולנוע, שתיים קשורות להתנחלויות, חבר נוסף הוא פעיל ליכוד.
רגב מדברת ישירות אל הבייס ואל השטח הליכודי. היא אינה טורחת לכרות בריתות עם בכירי המפלגה. במקרים מסוימים אף מתקוטטת איתם באופן מושכל. המשטמה בין רגב לבין רבים מהבכירים גלויה והדדית. זה לא רק סגנונה שרבים מהם מתעבים, זה בעיקר האיום שהיא מהווה. גלעד ארדן, ישראל כ"ץ ואחרים, ייאבקו בה בפריימריז בכל הכוח. יש מי שמניחים שרשימות החיסול בבחירות המוקדמות "יאכלו אחד־אחד לרגב את הראש בדילים". גדעון סער, הפטרון לשעבר, צפוי לעמוד בראש החץ הנגדי הפעם. הוא סייע לרגב לזכות במקום גבוה בפריימריז האחרונים. נתניהו פעל מאחורי הקלעים לחיסולה של רגב, סער התעקש לתמוך בה. כשעזב את הכנסת גילה שרגב העיפה מהחלון את חסד הנעורים ועברה אל נתניהו, שנוא נפשו. מאז הם לא בקשר. חיים כץ, שבעבר היה בקשר טוב איתה, יעדיף כפי הנראה את הצד של סער, מקורבו.
טינה חסרת תקדים
על הסכסוך עם יולי אדלשטיין כבר נכתב ודובר רבות. יו"ר הכנסת הושפל על ידי רגב הדורסנית בואכה טקס המשואות ובתוכו. לכן היא גם לקחה קשה כל כך את אותו אירוע בביתו של ראש עיריית עכו. אדלשטיין החזיר לרגב כאשר סגר את הדיונים בוועדות הכנסת, בין השאר את דיוני הוועדה שדנה בחוק הקולנוע, ומנע את חקיקתו לפני פגרת הכנסת. "רגב מסתובבת בשעה האחרונה בכנסת וצורחת בטלפון על כל מי שקשור בעיניה בהפלת חוק הקולנוע", צייץ בטוויטר עקיבא נוביק, כתב ערוץ 10. "בינתיים האשימה את אדלשטיין ויעקב מרגי בחבירה לשמאל האנטי־ציוני ועוד קונספירציות. בעוד אדלשטיין מתעלם מההסלמה, מרגי הודיע לה ש'אני לא עובד אצלך, תביני את זה טוב־טוב'". על ח"כ יואב קיש צעקה באותה הזדמנות ש"אין לך מושג עם מי הסתבכת. פתחת חזית". והם לא היחידים בקו האש. גילה גמליאל, למשל, היא אויבת ותיקה. רגב נטרפה כנראה כשגמליאל זכתה במקום הראשון בפריימריז בליכודיאדה, כשכולם הימרו מסביב דווקא עליה. גמליאל הסבירה שהליכודניקים מחפשים ממלכתיות ועשייה. מרמזת על מגרעותיה של הקולגה בעיניה, כנראה.
היחסים של רגב עם הנשיא ראובן ריבלין כה גרועים, עד שריבלין לא הניח לרגב לעלות על מגרש הכדורגל לפני פתיחת משחק הגמר בגביע המדינה בכדורגל. חיים ביבס, יו"ר מרכז השלטון המקומי שסייע לרגב בפריימריז האחרונים, יתמודד כנראה בעצמו על מקום ברשימה לכנסת. ויהיו שם שחקנים חדשים־ישנים על פי ההערכות. דני דנון, יואב גלנט וניר ברקת, למשל.
לרגב תומכים בולטים ורבים. אהדה אדירה חוצת ערים וסניפים. אבל לא מחנה מובהק משל עצמה. כך תיאלץ להיאבק על הקולות החופשיים, שם מתנהלת מלחמה עזה. פעיליה אמנם פרושים בכל הארץ, אבל היא תזדקק ליותר מזה.
אמנם הפוליטיקה בעיני רגב היא חזות הכל, אבל מתנגדיה מגיעים מכל תחום. שלוש שנים אחרי כניסתה למשרד התרבות והספורט, העוינות והטינה כלפיה מרקיעות שחקים. "דיבורים, דיבורים, דיבורים, דיבורים, ברברת, ברברת, זו מירי רגב", אומר איש תרבות ותיק. אלה אגב, חוששים כבר להזדהות, עקב נקמנותה הידועה בקרבם.
ההישגים, אכן, הרבה פחות מרשימים מהסערות המתוקשרות. בניגוד להצהרותיה, הפריפריה לא חוגגת. בתרבות אין הצלחות גדולות על שמה. רוב הענף מתגעגע לשרה הקודמת לימור לבנת. וגם בספורט אין יותר מדי עם מה לבוא הביתה. רגב מכוונת כלפי מצביעיה וכלפי גורמי השטח בליכוד. ועל הדרך משלחת הצהרות בומבסטיות כמו: "הבאתי בשורות גדולות מאוד לציבור במדינת ישראל".
הפריפריה
תנו לרגב הזדמנות והיא מיד פוצחת בנאום נרגש על מפעלותיה למען הפריפריה ועל תיקון עוולות ("המשרד מיישם מדיניות של צדק תרבותי וחברתי גם בפריפריה ובמגזרים השונים שהודרו במשך שנים רבות"). התדמית של לוחמת שנאבקת למען מוחלשי הפריפריה ובכלל, נסדקת כשמתברר שהשרה החברתית מעדיפה לא אחת את הגדולים, את החזקים. בחוק הקולנוע הציע המשרד תמיכה מיוחדת בסרטים מצליחים; מנגד טענו שזו דרכה של רגב להעביר תקציבים למפיק משה אדרי, מכרה הקרוב. ביטול חוק הספרים מעניק יתרון להוצאות הספרים הגדולות. במאבק הכדורסלנים הישראלים בזרים, רגב תומכת בזרים, עמדה התואמת את זו של בעלי הקבוצות.
בהכרזות רגב חזקה. בכל הזדמנות היא משתלחת בתל אביב ("יש מלחמה באליטה בתל אביב שחושבת שהכל מגיע לה") ומבהירה שהיא השרה של הארץ כולה. עד כדי כך דואגת רגב לפריפריה שהיא נזפה בדיון בכנסת בסופר מאיר שלו, על שאינו כותב על החלוצים של מגדל העמק ומתמקד באלה מנהלל ("לא ראית את העולים ממגדל העמק ומעפולה?"). צוות מיוחד אף הוקם למציאת חלופה עדכנית למילה "פריפריה".
אלא שהפריפריה, אם להשתמש במונח הישן, אולי לא תמיד בראש מעייניה של השרה. בדיון בוועדת החינוך בכנסת התגאתה רגב במאות גופי תרבות חדשים בפריפריה ("לקחנו מקומות עם שממה תרבותית ושם יהיו עוגני תרבות"), אבל אירועי שבוע הספר בפריפריה בוטלו בשנה שעברה, פסטיבל 'כתר המזרח' עבר מהפריפריה לתל אביב, תקציבו של תיאטרון באר שבע הופחת – לטענת המשרד בשל ירידה בקריטריונים שאינה קשורה למיקומו. רגב במלחמה נגד פסטיבל קולנוע דרום אחרי שבתחילת הקדנציה שלה זכתה שם לקריאות בוז. הנה מה שיש לאיזי שרצקי, בעלי קבוצת הכדורגל עירוני קריית שמונה ותומך בתיאטרון 'מראה' בעיר, לומר על השרה: "בדיבורים היא טובה, היא ישבה איתי והבטיחה תקציבים. לא ראיתי מזה הרבה, לא בתיאטרון ולא בקבוצת הכדורגל. אהוד אולמרט באמת עזר לי, רגב ונתניהו לא. לא מעניין אותם קריית שמונה, רק דיבורים".
במכרז להפצת שירותי תרבות לפריפריה זכתה לפני כשנתיים חברת 'פמי פרימיום', שהחליפה את 'תרבות לישראל', גוף ללא מטרות רווח מייסוד ההסתדרות הציונית. פמי פרמיום עוסקת בניהול פרויקטים ולא בדיוק מזוהה עם תחום התרבות. זכייתה במכרז עוררה תדהמה. ההפרטה לא חוללה שינויים עמוקים. על פי נתוני המשרד שהועברו לקראת דיון בכנסת, ההשקעה בפריפריה בשנה האחרונה לא נסקה לאותם גבהים שרגב מדברת עליהם. פרויקט 'היכל התהילה' הנועד לחזק את היצירה התרבותית בפריפריה מתעכב, פרויקט 'אמן מורה' נערך רק ב־12 יישובים ב־2016, וכך גם ב־2017. בכל הארץ עלה ב־200 אלף בלבד מספר הצופים בפעילות תרבותית הנתמכת על ידי המשרד, רובם בערים הגדולות, פחות ממחצית בפריפריה.
'תרבות לישראל' ערכה פרויקטים נרחבים בפריפריה בעבר. קונצרטים, הצגות, שיתופי פעולה עם תיאטראות. טיפוח פעילות מקומית. כעת נראה שהכיוון הזה משתנה. כמו כן, המועצה לתרבות דאגה לספק הופעות בשכר לאמנים ותיקים ומוערכים בפריפריה, כאלה שהפלייליסט של גלגלצ כבר לא בדיוק מספק להם פרנסה. כעת הם יכולים בעיקר להתגעגע לימים ההם. מנגד, תקנה חדשה במשרד התרבות מאפשרת לתת כסף ישירות לראשי העיר. שהם יחליטו אילו הופעות רוצים התושבים, ובעיקר מה ישרת אותם פוליטית.
קולנוע
רגב ניצחה את יוצרי הקולנוע. עדיין לא ברור אם הרפורמה של השרה תצלח, אבל היא את שלה כבר עשתה. את חוק הקולנוע החדש עוד לא העבירה, אבל ראש הממשלה עצמו חייך והבטיח לשרה שיבוא אפילו בפגרה להצביע למען החוק שלה. החוק הוא שחקן משנה בהצגה הגדולה שנועדה להחזיר את רגב לקדמת הבמה.
שבוע לפני כן הטילה רגב את הפצצה. אמנם בתחילת הקדנציה שלה אמרה ש"רוב הסרטים שראיתי הם לא ישראליים", אבל מי כמוה יודעת לאן צריך להוביל את עולם הקולנוע הישראלי. במסיבת עיתונאים בעקבות מסקנות ועדה שבדקה את קרנות הקולנוע, רגב הכריזה על רפורמה שעיקריה פיקוח על מינוי הלקטורים, המחליטים מי יזכה במימון. כהרגלה החלה בנאום חוצב על הדרה. "קרנות הקולנוע קליקה סגורה, יד רוחצת יד, חבר מביא חבר, היעדר ייצוג הולם לחרדים, ערבים, תושבי יהודה ושומרון, תושבי הפריפריה, הנגב והגליל, להט"בים, עולים מאתיופיה, כל אלה הודרו בידי הלקטורים". הפתרון: מאגר לקטורים שיורכב על ידי מועצה שמורכבת על ידי השרה. בתשובה לשאלה השיבה ש"זה לא פוליטי, זה ענייני", והבטיחה שזו רק תחילת הדרך, בחודש נובמבר היא תטפל בסוגיית "הנאמנות בתרבות".
למחרת התנהל בוועדת החינוך בכנסת הדיון הראשון בחוק. יוסי שרעבי, מנכ"ל המשרד, דיבר כמו השרה על גיוון. "אנשים בטוחים שהחוק בא לשרת אג'נדה פוליטית", הטיח בו מאיר כהן מיש עתיד. מיקי רוזנטל היה נחרץ יותר: "באמצעות החוק היא מבקשת להשיג שליטה על תוכני הקולנוע. ראוי שהשלטון לא ידחוף את ידיו לשם". רוזנטל אף יצא נגד הסעיף המבטיח תמיכה ממשלתית לסרט מצליח שלא קיבל תמיכה בראשית דרכו. "זה חסר היגיון. למה המדינה צריכה לתמוך באייל גולן ולא בזמר מתחיל? תיקח מישהו שגרף קופה ותיתן לו כסף?". אלה, כאמור, לצד ההטבה לכאורה למשה אדרי.
האקדח שהונח על השולחן במערכה הראשונה הוסיף לירות בימים הבאים. יוצרים וחברי כנסת, מנהלי קרנות ומפיקים זרמו אל הוועדה שדנה במאות ההסתייגויות לחוק. הם תבעו להאט את קצב החקיקה, דיברו על רצונה של רגב להפוך לקומיסרית ועל התניה בחופש הדיבור, מילים כדורבנות שאולי רק הגבירו את כוחה של רגב בליכוד.
רגב הבינה את הפוטנציאל. כבר בימיה הראשונים כשרת תרבות הפנתה אש אל הקולנוענים. העוינות שלהם כלפיה שווה את משקלה הפוליטי בזהב. חצי שנה אחרי שמונתה לשרה הודיעה שהיא שוקלת לשלול תמיכה מסינמטק תל אביב, בגלל פסטיבל סרטי הנכבה. אחר כך עשתה את הפסטיבל הגדול: מלחמה בסרט 'פוקסטרוט', זוכה פרס הסרט הטוב של השנה. כזכור, היא בכלל לא צפתה בו אבל הייתה נחרצת ("מצטרף למסע דה־לגיטימציה שקרי נגד מדינת ישראל"). היא לא הוזמנה לטקס חלוקת פרסי אופיר, אחרי ששנה קודם לכן יצאה מהאולם בהפגנתיות בעת הקראת שיר של דרוויש ועימות קולני עם הנוכחים. ואלה מעבר לדיון הפוליטי־סמנטי, כמו למשל על שמלת ירושלים שאיתה הגיעה לפסטיבל קאן. היא ידעה היכן ללחוץ. הרעש והמהומה שירתו אותה. גם בקרנות התחילו להפנים מי כאן הבוסית. קרן רבינוביץ שבראשה עומד גיורא עיני, שבעבר זוהה עם מפלגת העבודה, הוסיפה לחוזי התמיכה סעיף התובע מהגופים הנתמכים להימנע מביזוי המדינה (רגב: "זו הדרך הראויה להתייחס לכסף ציבורי").
בינתיים, מי שם לב להידרדרות. בפסטיבל קאן האחרון לא היה אף סרט ישראלי באורך מלא. ב־2014, לשם השוואה, הוקרנו שם שישה כאלה. מועצת הקולנוע התפזרה. רק חבר אחד, במקרה ליכודניק, נשאר במועצה החדשה. חלוקת תקציב הקולנוע בסכום של 80 מיליון שקל התעכבה.
"השאלה הגדולה היא מה תפקידה של שרת תרבות, לפתח או לקעקע את התחום", אומר ל'ליברל' הבמאי עמוס גיתאי. "ויש עוד שאלה: האם עושים רפורמה מתוך תהליך לא מתלהם או שזה מסע נקמה שאף אחד לא יודע מה סופו. מה שמפתיע הוא שבאופן בסיסי מירי רגב לא כל כך אידיאולוגית. אני עשיתי סרט על ההתנתקות, היא הייתה אז דוברת צה"ל והיו לנו שיחות ענייניות. אני לא מבין מאין האידיאולוגיה הגיעה, מלבד אינטרסים פוליטיים. הבעיה שבמאים צעירים יתחילו לפחד לדבר על נושאים שאנחנו זקוקים שהם ידברו עליהם. הם יעשו צנזורה עצמית כדי שיוכלו לממן את עבודותיהם. זה יוצר דור של קונפורמיסטים".
ספרות
בתחילת הקדנציה שלה הסבירה רגב מהי ספרות טובה בעיניה, לא ספרות של חמוצים, כזאת שגורמת לדיכאון, אלא ספרים שעושים מצב רוח טוב. הציטוט איננו מדויק, זו רוח הדברים. רגב, שלקראת טקס המשואות ביום העצמאות "פיצחה את השואה", עשתה דבר דומה לספרות מיד בתחילת כהונתה. הפיצוח לא רק שלא עלה יפה אלא הוקדח, לטענת התאחדות הוצאות הספרים, כשהחליטה לא להאריך את תוקף הסעיפים בחוק הספרים, המעניקים שוויון בתצוגת הספרים ואוסרים על תגמול מוכרים עבור המלצות. בעתירה לבג"ץ טענה התאחדות הספרים שביטול חוק הספרים יעניק עדיפות מוחלטת בשטחי התצוגה להוצאות הגדולות, מודן, ידיעות אחרונות, וכנרת־זמורה־ביתן, "ובכך לא יאפשרו לכל יתר הוצאות הספרים לקבל ייצוג הולם וראוי". השרה והמשרד טענו שביטול החוק יגביר את התחרותיות בענף ויוריד את מחיר הספרים. העתירה נדחתה.
ביני טריואקס מהוצאת מטר, יו"ר התאחדות הוצאות הספרים, מכנה את ההחלטה "שואה ספרותית. תוך שנים ספורות כמה מוציאים לאור חזקים ישתלטו על השוק, השיקולים בהוצאה לאור של ספרים יהיו רק כלכליים ולא ספרותיים. זה סוג של מכת מוות לתחום". טריואקס, שניסה להתעמת עם רגב בדיון בוועדת החינוך, כינה את הניסיון להשתיקו בוועדה "משטר עריצות".
ובאשר להעדפות הספרותיות של השרה ולציפייתה לנאמנות בתרבות, השיב לה הסופר דויד גרוסמן באירוע בניו יורק: "אמנים נאמנים לתרבות ולמורשת של העם שלהם (…) בלי איומים, בלי מגבלות. לאפשר לנו לעשות מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב".
תיאטרון
"אני מירי סיבוני רגב מקריית גת, מעולם לא קראתי צ'כוב, לא הלכתי כמעט להצגות בילדותי, האזנתי לג'ו עמר ולשירים ספרדיים, ואני לא פחות תרבותית מכל צרכני התרבות המערבית", הכריזה רגב בריאיון חודשים ספורים אחרי שנכנסה למשרד התרבות שנכפה עליה. היא העדיפה את משרד הרווחה או השיכון. ההצהרה הייתה סימן דרך. מספיק עם כל הצ'כוב הזה, מעכשיו אני קובעת את סדרי העדיפויות. "קיבלנו 30 מנדטים ואתם בסך הכל 20", הסבירה לשחקני תיאטרון בשיחות סגורות. מי שלא הבין את הכיוון, קיבל את זה בכל הכוח. רגב ביקשה מהמפכ"ל שיבדוק חשד להסתה בתיאטרון יפו, ביקשה לשלול תמיכה מתיאטרון 'תמונע' שערך אירוע תחת הכותרת "צאו מעזה", תקציב תיאטרון אלמידאן הוקפא, הוקמה ועדה לבדיקת מעמדו של תיאטרון הבימה ורגב הסבירה שהתיאטרון ישוקם תקציבית אם יעשה רפורמה בתכניו. היא אף החלה לבדוק את קציבת כהונתם של מנהלי התיאטראות. בהבימה, אגב, למדה המנכ"לית אודליה פרידמן לאן נושבת הרוח, והתקרבה ככל הנראה לשרה.
המסר נקלט. אמנם איש ממנהלי התיאטראות והמוסדות התרבותיים המובילים כמעט לא עזב את תפקידו, אבל רוח המפקדת החלה לחלחל. הבימה, למשל, הופיע בקריית ארבע. ההנהלה הסבירה כי הם דוחים בשאט נפש קריאות להדרה. רגב קיבלה זאת בסיפוק והזכירה מי נלחמה פה מראשית דרכה בתפקיד למען "צדק תרבותי". הקאמרי צפוי להעלות מחזמר המשלב את שירי אייל גולן. רגב בירכה ("צעד ענק להגשמת חזון הצדק התרבותי").
כדורסל
זה היה רגע מביך. בטקס מסוים פגשה רגב את שון דאוסון, כדורסלן מכבי ראשון לציון ושחקן בנבחרת ישראל. דאוסון נולד בישראל, אמו ישראלית, אביו אמריקאי־ישראלי. רגב הניחה שבשל צבע עורו השחום הוא שחקן זר. "רגע, אתה יודע גם עברית", אמרה בהתרגשות מעושה כששמעה אותו. דאוסון לא הבין מה היא רוצה. בטח, נולדתי פה, גדלתי פה, הסביר לשרה שנקלעה לתקרית עם ניחוח גזעני.
דאוסון אולי הספיק לסלוח לרגב, אבל בענף הכדורסל מתקשים להתאושש ממנה. אמנם רגב תמכה באליפות היורובסקט בארץ, נבחרת העתודה מחוללת פלאים על המגרש, ומנגד הכריזה שכוכבי ה־NBA יבקרו בישראל לרגל שנת ה־70 למדינה. עד היום הם לא הגיעו. היא הקימה ועדה לבדיקת איכות שופטי הכדורסל, שזכתה לגינויים באיגוד הכדורסל. היא תומכת במצבת השחקנים הזרים כפי שהיא כיום, בין חמישה לשישה בכל קבוצה, לעומת דרישה של השחקנים הישראלים להגביל את מספרם כדי לתת הזדמנות למקומיים. בועז ינאי, כדורסלן עבר המכיר היטב את התחום, אומר שהכל עניין של כסף. "כל התחום הזה מקולקל בארץ לחלוטין. שר אמור להתוות מדיניות, התחושה היא שרגב חושבת על השם שלה בכותרות. ובינתיים השטח נשלט בידי החזקים. בעלי הקבוצות מעדיפים שחקנים זרים. המיסוי על השחקנים הישראלים גבוה, מה שמייקר אותם. טובת הכדורסל היא שיהיו פה כמה שיותר שחקנים ישראלים. אנחנו פחות מצליחים בעולם מפני שאין לנו שחקנים ישראלים טובים מספיק".
הפעם האחרונה שמכבי תל אביב, מועדון הדגל הישראלי, זכתה ביורוליג, הייתה לפני ארבע שנים. מאז היא עברה בעיקר משברים. אבל שמעון מזרחי, יו"ר הקבוצה המיתולוגי, מזכיר לטובה את רגב ואת מנכ"ל משרדה, יוסי שרעבי. "הם מגלים מעורבות ויש למי לפנות".
| השאלה אם השרה משפיעה לטובה על הכדורסל הישראלי.
"יש עם מי לדבר ויש מעורבות. זה העניין. יש לך אוזן קשבת".
מצבו של הענף הנשי קשה הרבה יותר. במהלך הקדנציה של רגב השביתו הכדורסלניות את הליגה במחאה על כך שהכסף שהובטח להן לא הגיע לקבוצות, וטענו שרגב אינה מעצימה את הנשים אלא בדיוק להפך.
איריס שטרק, יושבת ראש מינהלת כדורסל הנשים, מקורבת לפוליטיקאים, על פי מקורבים. רגב רואה בה אולי יריבה. היא ניסתה לגרום להדחתה, ומשלא הצליחה שלחה חיצים לעבר שטרק וסביבתה. רגב סירבה להעניק את צלחת האליפות למכבי אשדוד כל עוד חברת הכנסת איילת נחמיאס־ורבין נמצאת באולם. נחמיאס־ורבין מקורבת לשטרק. שטרק מגדירה את היחסים בינה לבין רגב כ"ענייניים".
אורנה אוסטפלד, מאמנת א.ס. רמת השרון ומייסדת הקבוצה, בטוחה שאני צוחקת כשאני שואלת אותה מה תרומתה של רגב לכדורסל הנשי. "אני דווקא האמנתי שיקרה משהו. נפגשנו איתה בתחילת הקדנציה שלה וקיווינו שהיא תבין אותנו. אבל התבדיתי. היא מדברת על קידום נשים בספורט אבל לא עושה הרבה. אנשים פוחדים לדבר, אף אחד לא רוצה להסתכסך איתה, אז שותקים. בעוד שבעולם נשים ספורטאיות התקדמו רחוק, כאן ספורטאיות נאלצות להילחם על כל דבר. כף רגלה של נערה או אישה לא דורכת במתקני הספורט הגדולים. בכל הארץ יש אולמות ספורט מפוארים, אבל הנשים מתאמנות בחורים נידחים. אחת הקבוצות מליגת העל מתאמנת באולם של מתנ"ס, למשל". המדינה, אגב, הודיעה במהלך דיון בבג"ץ שתקציב כדורסל הנשים יוגדל ב־50%. אוסטפלד מגיבה בביטול: "התקציב חזר לרמתו מלפני כמה שנים, לא מעבר לזה".
כדורגל
שתי ועדות לבדיקת מצבו של הכדורגל בארץ הוקמו בשלוש השנים מאז שרגב נכנסה לתפקיד. האחרונה עדיין לא הגישה את מסקנותיה. רגב ניסתה להעלות את הרמה על ידי הבאת יועץ זר, פרננדו היירו, קפטן ריאל מדריד ונבחרת ספרד לשעבר. רבים התנגדו, היירו נשאר בבית בשל בעיות תקציביות. עופר עיני, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, הוא יועץ לעת מצוא, היחסים שלו עם רגב סבירים. לעיתים היא יורה לעברו פנדלים. כך היה כשהכריזה על הקמת הוועדה השנייה במסיבת עיתונאים מול עיניו המשתאות של עיני, שלא ידע על ההחלטה. מי שמודאג ממסקנות הוועדה יכול להירגע. בנובמבר 2017 הודיעה רגב שעד יוני 2018 הוועדה תגיש את מסקנותיה. חודש יוני עבר זה מכבר ומסקנות עדיין אין. רק באפריל האחרון הוועדה החלה בעבודתה. לא ברור מתי תסיים.
בכירים בהתאחדות לכדורגל סבורים שהמסקנות נמצאות על השולחן, ידועות לכל. על פי מרכז המחקר של הכנסת, מחצית מתקציב הכדורגל עובר לקבוצות בשתי הליגות הבכירות. באיחוד האירופי, לשם השוואה, רוב התקציב עובר לספורט העממי. גם הקבוצות בליגות העל לא נהנות משפע. "כדי להעלות את הרמה אנחנו זקוקים למתקני ספורט. הדיבור היה שיוקמו 170 מתקנים חדשים, עד היום הוקמו רק 30 לכל היותר", אומר בכיר בהתאחדות. "נכון שהוקמו מרכזי מצוינות, אבל חסרים כאן מאמנים לגילים הצעירים, לדור העתיד של הכדורגלנים. השכר של המאמנים נמוך מאוד, אין הרבה קופצים על הג'ובים האלה. ולכן אין כאן ספורטאים צעירים. בוויילס יש 3.5 מיליון תושבים ו־350 אלף ילדים משחקים כדורגל. אצלנו משחקים רק 40 אלף ילדים".
בחוק ההסדרים יזמה רגב "הלאמה" של תקציב הטוטו. זה הגיע בעבר למועצה הלאומית לספורט, שבה יש נציגות של אנשי מקצוע שמחליטה איך וכמה ולמי להעביר. המטרה החדשה: להעביר את הכסף דרך הפוליטיקאים והפקידים, שפחות מבינים בספורט, מן הסתם. עוד כסף שווה עוד כוח.
המונדיאל הוא כמובן רק משדר טלוויזיה עבור הישראלים. קרואטיה, עם 4.1 מיליון תושבים, עלתה לגמר שלו. ישראל, עם מספר תושבים כפול, רחוקה משם שנות אור. רגב צפתה במונדיאל במשרדה ומיהרה לשתף צילום בפייסבוק. בכירי הענף הביטו בקנאה בנבחרת הצרפתית. כמה מהשחקנים הבולטים גדלו באקדמיה הלאומית לכדורגל קליירפונטיין. אקדמיות דומות, חממות כדורגל לספורטאים צעירים, הוקמו במדינות רבות. בישראל? הבטחות ללא כיסוי, בעיקר. "המשרד הזה לא משרד מדבר אלא עושה, עושה ועושה", הכריזה בוועדת החינוך בחודש יולי. "את השינוי הגדול רואים כבר היום".
הכיבוש הניו יורקי. סוף דבר
בעוד מירי רגב צועקת בטיימס סקוור בניו יורק "כבשנו את מנהטן, צבענו את הטיימס סקוור בכחול־לבן", ניסה יוסי סוקולסקי, שחקן ומדריך טיולים המתגורר בניו יורק, למצוא את ההתנחלות הישראלית החדשה בלב מנהטן. רגב הבטיחה חגיגה ישראלית גדולה בניו יורק לרגל שנת ה־70 למדינה, עם אלפי ישראלים, זמרים ושחקנים. גם ח"כ יהודה גליק הגיע והפך לבדיחה ברשת, כשצילום של רגב המונעת ממנו לדבר במיקרופון הופץ לכל עבר. סוקולסקי היה סקרן. "שוטטתי שם עם ידידה, התקשינו למצוא את האירוע", הוא אומר ל'ליברל'. "בטיימס סקוור יש בסופי שבוע עשרות אלפי תיירים ומאות מסכים. כמעט כל אחד יכול לשכור מסך ולהקרין עליו את מה שהוא רוצה. נכנסנו מרחוב 42, האירוע היה בפינת רחוב 47. אחרי הרבה מאמצים מצאנו את המתחם. כנראה שמטעמי ביטחון הוא היה תחום ביריעת בד, היו שם לא יותר מאלף משתתפים להערכתי, רובם ישראלים. על שני מסכים הוקרנו תמונות ישראליות. וזה הכל. רחוק מאוד מהכיבוש של טיימס סקוור. כשהבנתי שהיא דיברה על כיבוש צחקתי. פינה אחת קטנה בתוך ים של עשרות אלפים. מה כיבוש, מי כיבוש, על מה היא מדברת".
–
- ליברלית או וולגרית – מי את באמת, מירי רגב? פרופיל מאת רונית ורדי
- מירי רגב // רעש לבן
- מירי רגב והציר הפרודי־היסטורי // הטור של שי גולדן
