fbpx

זו שלי, זו גם כן // מאת אטילה שומפלבי

תוכניתו של נתניהו לפצל את הימין ואז להשתלט עליו

0

המהומה שפרצה סביב מלכת הכוח של הימין הישראלי, איילת שקד, מסמלת את פריצתה, עלייתה וכניסתה לתודעה של מלחמת העולם המתנהלת זה זמן־מה בתוך הימין הישראלי. אמירתו של יו"ר הקואליציה לשעבר, ח"כ דוד ביטן, בכנס של לשכת עורכי הדין באילת, כי שקד תצליח לכבוש את צמרת הליכוד אם תחפוץ בכך, עוררה סערה פוליטית חסרת תקדים בביצה המקומית – למרות, ואולי דווקא משום שההיתכנות למהלך כזה בעת הזו נמוכה יחסית. שהרי שקד לא תנטוש את בנט ואת הבית היהודי כל עוד בנימין נתניהו יושב בבלפור. ונתניהו לא באמת ייתן לה לבוא כיום לליכוד ולאיים עליו, ויורשי נתניהו, מטעם עצמם, לא ישכיבו עצמם בצורת שטיח אדום לרגלי האיום הפוליטי המפורש שמתקיים בשרת המשפטים. ואם כך, מדוע בעצם סוערת הביצה?

ראשית, לא לברך בא ביטן, אלא לקלל. יחסיו עם שקד אמנם טובים וקיימת חיבה הדדית בין השניים, אולם הדברים החדים של יו"ר הקואליציה לשעבר זרעו בעיקר חשדנות ומתח בין שקד ובין נפתלי בנט, וערערו את הקרקע הלא־יציבה ממילא של הבית היהודי. פרק ומשול, זו שיטתו של נתניהו. בזמנו בחש בקדימה, ופירק את העבודה, ועכשיו זה. מי שמחפש שדה קרב אמיתי, רווי שנאה, יצרים וכוח, כדאי שיביט בהתנגשויות הבלתי פוסקות בימין בין בנט לנתניהו, בין ליברמן לבנט, בין בוגי יעלון לנתניהו, בין ישראל כ"ץ לליברמן ועוד ועוד. ההתנגשויות האלה דרמטיות, והן משפיעות הרבה מעבר לגבולות המחנה.

מאז 2009 מוביל נתניהו את מחנה הימין, ואחריו נוהרים המנדטים בטוב, ברע וגם בחקירה. אבל לנתניהו זה כבר לא מספיק. הוא רוצה הכל: הוא רוצה להבטיח שבסיבוב הבא, בבחירות הקרובות – הוא ינתץ את תקרת 40 המנדטים וישתלט על הימין כולו. זו התוכנית, זה החלום. זו המטרה. באחד מכנסי השטנה שקיים ראש הממשלה נגד המשטרה והתקשורת, הבטיח לקהל תומכיו המשולהב יותר מנדטים ממה שהסקרים נותנים. "יהיו עוד", אמר. "יהיו עוד". באילת חשף ביטן פרט שידוע לכל מי שעוסק בפוליטיקה, אך מעולם לא קיבל אישור רשמי. "אנחנו עושים סקר כל שבוע", אמר אהוב נפשו של נתניהו, "ובסקרים האלה יש לנו יותר מנדטים ממה שיש לנו בסקרים שמתפרסמים בתקשורת". ביטן סירב לפרט, אולם רמז כי הליכוד מתקרב למספר הקסם 40.

וכדי להגיע אל היעד, נתניהו החליט לחסל את הימין הישראלי כפי שהוא כיום. למעשה, את ההחלטה הזו הוא קיבל כבר לפני כמה חודשים, ברגע שהבין שבנט, ליברמן וכחלון לא מתכוונים לשלוח אותו הביתה בגלל המלצות המשטרה בתיקי 1000 ו־2000. שם הוא הבין שהם מ־פ־ח־ד־י־ם, מהססים, לא מנהיגים, למרות ששכב פצוע וחבוט על הקרקע. כעת הוא רוצה להיות השליט הכל־יכול של המחנה. לחסל את כל מי שריחם עליו. הוא רוצה להיות האידיאולוג. המנהיג. הקול היחיד. הוא רוצה לבלוע את אחיו למחנה. המדובר בקניבליזציה לשמה, אבל לא נראה שלראש הממשלה אכפת. מלמולי ה"חייבים לשמור על המחנה כדי שנוכל להרכיב ממשלה", הם מלמולי סרק. עתידם של בנט ושקד לא מעניין את נתניהו. הוא רוצה לראות אותם גמורים. מחוסלים. חוזרים להיי־טק. וגם את כחלון ואת ליברמן הוא רוצה, ומנסה, לשלוח בזחילה אל סף אחוז החסימה. את מי שאפשר, נתניהו מנסה לחסל. או מינימום לגמד. לגרור אותם על הרצפה כמו שגוררים סמרטוט רטוב: בלי סנטימנטים.

ביטן, הקטליזטור שבאמצעות שורת התבטאויותיו באילת עומד מאחורי התזה המלחמתית הנפרשת כאן, הבהיר בדבריו כי כחלון, ליברמן ובנט יקבלו, מראש ובמזומן, ועוד לפני פתיחת הקלפיות וספירת המנדטים, את מה שהם רוצים. כחלון את האוצר, ליברמן את הביטחון, ובנט את החוץ. זה נשמע כמו דיל חלומות עבור השלושה, אולם ברמה המעשית והפסיכולוגית – ביטן הטיל על ראשם פצצת מימן, ופגע אנושות בכל ניסיון להתבדל בתוך מחנה הימין ולייצר כוח פוליטי שאינו תלוי בחסדי נתניהו. תחשבו על מצביע ימין שיתלבט בבחירות הבאות אם לנטוש את המפלגות הקטנות. כנראה יעשה זאת בקלות יחסית. שהרי הם ממילא יהיו בממשלה בתפקידים שנסגרו מראש, בלי קשר לגודל מפלגתם. ביבי הרי הבטיח, אז יותר חשוב להגדיל את כוחו של הליכוד מול כל השמאל. ובינגו! שלום לך התוכנית לחיסול הימין. אגב כך, אל תיפלו מן הכיסא אם בעתיד הלא־רחוק יצוצו דיבורים על אופציות איחוד בתוך הימין.

הלחץ וההיסטריה בימין גדולים בגלל התיאבון המפלצתי שפיתח נתניהו. בנט ממש סובל. הדיבורים על איילת שקד והפופולריות שלה לא נותנים לו מנוח. מעיקים. התוכניות ארוכות הטווח שלו עוברות שינוי. בבחירות 2013 ו־2015 הציב עצמו יו"ר הבית היהודי על שלט אחד עם נתניהו, ושר לו סרנדות בכיכר רבין עם גיטרה ושלל זיופים. אחרי הבחירות האחרונות הודה בנט שטעה, והודיע נחרצות בפורומים שונים כבר לפני כשנתיים שבבחירות הבאות – הוא יתמודד על ראשות הממשלה. "ביבי גמר", אמר למי שאמר. "הוא עייף. לא חד. לא מפוקס. עשה את שלו. אני ארוץ מולו ונגדו". בנט הבטיח להתמרכז, לפתוח את השורות בבית היהודי, להפוך לממלכתי. "טעיתי כשרכבתי על גב הנמר של השנאה בעם", השתפך בשיחות סגורות. הוא שקל להיפטר אפילו מסמוטריץ' ומאורי אריאל. המסע אל לב הקונצנזוס יצא לדרך, בסגנון של צעד קדימה ושניים אחורה. בנט יצא בפומבי נגד רבנים הומופובים, נשא נאומים מלכדים ומאחדים, ואפילו התנצל בפני ח"כ יוסי יונה, שאותו צייר בבחירות האחרונות כטרוריסט. לרגע נדמה היה שכיבוש הקונצנזוס הוא רק עניין של זמן. אלא שבחודש האחרון עשה בנט לא שני צעדים אחורה אלא שבעה, ופתח במשא ומתן אינטנסיבי עם תקומה כדי להבטיח איחוד. להתראות מרכז, שלום מאבק הישרדות על קולות הימין מול נתניהו.

לא רק בנט מפרפר ומחזר אחרי הבייס האלקטורלי. ליברמן לא מצליח למנף את משרד הביטחון למנדטים ושוקל צעדיו. גם כחלון עובר מטמורפוזה מהירה ומפתיעה. ממפלגת מרכז עם נטייה לימין, הפכה כולנו למפלגת מרכז־ימין מובהקת, שמסוגלת לעצום עין אל מול הדריסה הברוטלית של הדמוקרטיה הליברלית הישראלית. לא פלא שלא שמעתם את קולו הרועם בקרב על סעיפיו של חוק הלאום מעורר המחלוקת. או שכחלון הותש מן המשימה שלקח על עצמו, קרי להגן על הדמוקרטיה הישראלית, או שהסקרים ומחקרי העומק שנערכו לאחרונה אותתו לו שאם הוא רוצה לשרוד באופן עצמאי בראשות כולנו, עליו לקרוץ לימין בטרם יהפוך לעוד שמאלן בתוך מחנה הימין – אם יישאר כזה בכלל.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook