fbpx

הכל או כלום // הטור של יעל אפטר

0

מניחה שכבר יצא לכם לשמוע את הביטוי החדש במילון התשובות הישראליות: "הכל טוב". אתם שואלים אדם מה שלומו, והוא עונה "הכל טוב". עד כאן הכל טוב. או לפחות סביר. אבל הביטוי הזה מופיע גם בהקשרים פחות הולמים. למשל, כשאתם בשיאו של דיאלוג ענייני עם חבר על איך לארגן אירוע, מה לעשות בשבת או באיזה סרט לצפות, והנה הגעתם לנקודת מחלוקת מסוימת. קורה, קרה ועוד יקרה. או אז נשלף לפתע ממאגר המילים של בן שיחכם הביטוי "הכל טוב". זה מגיע לרוב עם תחילית המצביעה על אי־שביעות רצון, כמו למשל: "אז לא נלך. הכל טוב".

השומע הערני ודאי יבחין בסתירה בין שני חלקי המשפט. אם לא נלך – אז איך הכל טוב? אבל הביטוי הזה, כמו קלף הטאקי האולטימטיבי, כמו הג'וקר האחרון – מאיין כל אפשרות של ויכוח או של המשך השיחה באופן כללי. אחרי "הכל טוב" עובר קו אדום בלתי אפשרי לחצייה.

כי ה"הכל" הוא כל כך סגור ושלם ומלא בעצמו שאין שם מקום לאף אחד נוסף. ה"הכל" הזה ממלא את כל החלל שבינך לבין הדובר השני, משתלט על השיחה ועל המרחב וטורק כל דלת מטאפורית הנמצאת ביניכם. "אכפת לי כל כך מהכל – עד שלא אכפת לי מכלום", כתב הסופר האמריקאי וויליאם סארויאן, ואיפשר לנו להבין עד כמה הקצוות בין השניים קרובים.

הרי בחיים לא "הכל" טוב. אין דבר כזה. יש רק שני מקומות שבהם הכל טוב: באגדות, בטירות המקושטות של וולט דיסני, או להבדיל – במקום הידוע ביהדות כ"מקום שכולו טוב", שאף אחד מאיתנו לא באמת רוצה להגיע אליו כל כך מהר. ולכן ברי לנו כי בן שיחנו יודע את כל הדברים הללו, ובכל זאת משתמש בביטוי "הכל טוב" כדי לנער אותנו מעליו. מה שמעורר מיד את החשד הלא מאוד סמוי שכנראה "כלום לא טוב", ואם כלום לא טוב – אנחנו בבעיה. כי גם ה"כלום", כמו ה"הכל", לא מותיר דרך הגיונית להתמודד איתו. שניהם גדולים באותה מידה והופכים את בן האנוש המנסה להתמודד איתם לקטן באותה המידה. "הכל או כלום?", כבר שאל ברי סחרוף, וענה את מה שאנו עונים לעצמנו: "כבר אין לי כוח".

יצחק רבין אמר פעם שלתחלואות הישראליות יש שם ושם משפחה: "יהיה בסדר" קוראים להן. דור המילניאלז החליף את ה"יהיה בסדר" הפלמ"חניקי ב"הכל טוב" הלא פחות נורא. שני הביטויים קשים לשומעם: סוגרים אותו בפני עובדה שהוא יודע שאינה נכונה – אך אינו יכול לשנותה. למעשה, הוא לא יכול לעשות כלום – והוא הרי היה רוצה לעשות הכל.

הביטוי הזה גם מזכיר את הברכה הישראלית הידועה "כל טוב", שבדרך כלל מגיעה מהלב של המאחל, שרק רוצה שלבן שיחו יהיה את כל הרע. ברכה שנשלפת כאשר נהג מעיר לך על פרסה לא חוקית שעשית, או כאשר אתה נפרד ממכר רחוק שפגשת באקראי בסופרמרקט ואין לך שום רצון להגיד לו "להתראות" מתוך החשש הגדול שזה עוד עלול להתממש.

אז כן, "הרוצה הכל – מחמיץ הכל", אומר פתגם מזרח תיכוני ישן, ואנחנו רוצים הכל ונאלצים להישאר עם כלום. כי אין כלום, ולא היה.

.

הטור פורסם בגיליון מאי של ליברל. חלק קטן מהכתבות והטורים זמין ברשת.
רוצים לקבל את המגזין המודפס עם הכתבות המלאות וכל הטורים עד הבית? לפרטים ומבצעי מנויים – השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם

.

צילום: קלוגר זולטן.
קיבוץ מפלסים 1949. למצולמים אין קשר לנאמר

איתמר בן גביר

עוצמה של איש אחד // הטור של עופר חדד

עפר חדד / 04/09/2019
ביבי נתניהו בכנס בחירות בהיכל התרבות של העיר באשר שבע

הסדום והעמורה שבדרך // הטור של רונית ורדי

רונית ורדי / 05/09/2019
איור" עמרי כהן לכתבה מאת אליק מרגלית

מסע בין פרשנים // מאת אליק מרגלית

ליברל / 05/09/2019
תמונות נתניהו, ריבלין, גנץ וליברמן למדור מאת רותם דנון

מו"מ נולד // הטור של רותם דנון

רותם דנון / 04/09/2019
סבך הקרבות בימין. מאת רועי לחמנוביץ

סבך הקרבות בימין // הטור של רועי לחמנוביץ'

רועי לחמנוביץ / 05/09/2019

בדד // מאת שרה ליבוביץ־דר

שרה ליבוביץ-דר / 08/09/2019
חקלאים בנחל עוז

יישובי העוטף כבולם זעזועים // הטור של גרשון הכהן

גרשון הכהן / 08/09/2019