לצנן את עזה // צבא וביטחון // הטור של אור הלר

0

15 במאי 2011 הוא יום שגדי איזנקוט ואייל זמיר לא ישכחו.

היום הזה הגיע חודשיים לאחר שהחלה מלחמת האזרחים המדממת בסוריה. למשטר אסד היה נוח מאוד להפנות את הפלסטינים ממחנות הפליטים מערבה, לעבר ישראל. צה"ל לא נערך כמו שצריך לאירוע. לא לקח אותו ברצינות. ואז, ביום הנכבה, היום שבו הוקמה מדינת ישראל – ומבחינת הפלסטינים, יום אסונם – באו אלפים אל הגבול. האירוע יצא משליטה. "רוצים לחזור למסגדים בטבריה!", צעקו המפגינים. הם עקרו ללא קושי את גדר הגבול, ומול קומץ חיילי צה"ל שעמדו מולם פשוט רצו פנימה.

התוצאה הייתה מביכה: כ־130 פלסטינים־סורים הצליחו לרוץ פנימה ולחדור לשטח מג'דל שמס שבצפון רמת הגולן. צה"ל ניהל איתם תופסת עכברים, כדי להחזיר אותם לסוריה. פלסטיני־סורי אחד אפילו הצליח להגיע עד יפו. צעדת שיבה של איש אחד. הייתה זו הפעם הראשונה שהפלסטינים נקטו צעד חדש שלצה"ל היה קשה להתמודד איתו: תהלוכה של המונים אל הגדרות. לאלוף פיקוד צפון אז קראו האלוף גדי איזנקוט. למפקד אוגדה 36, עוצבת געש, שהייתה אחראית אז על גבול סוריה, קראו תת־אלוף אייל זמיר. שבע שנים עברו. גדי איזנקוט הפך לרמטכ"ל, וכעת הוא בשנתו האחרונה. אייל זמיר הוא אלוף פיקוד דרום.

את הלקחים ממג'דל שמס 2011 הם יישמו באפריל 2018 מול צעדות הפלסטינים אל גדר הגבול בין ישראל לרצועת עזה.

הלקח המרכזי שיושם היה בהבנה של האירוע. בהבנה של חשיבותו ושל פוטנציאל הנפיצות שלו ככזה שיכול לדרדר בקלות את הרצועה ואת מדינת ישראל לסבב לחימה חדש ומיותר מול חמאס. הרמטכ"ל פיקד בעצמו על הכוחות בצעדה הראשונה, ב'יום האדמה', בערב ליל הסדר. גם את מקום עריכת ליל הסדר שלו הוא שינה ברגע האחרון מחיל הים לאוגדת עזה.

צה"ל פעל היטב. חמאס מבודד, ללא משענת מצרית או סעודית כלשהי. הוא גם התעלם מהדרישות המצריות והסעודיות להפסיק את קמפיין הצעדות. גם להזמנה של המודיעין המצרי לשיחות בקהיר סירב החמאס. בצעדה השנייה, ב'יום שישי של הצמיגים', שרפו חלק מהמפגינים תמונות של מלך סעודיה ושל יורש העצר מוחמד בן סלמן הסעודי. אבל, יש לציין כי החמאס שעומד מאחורי ההפגנות נכשל בניסיון לייצר הישג: לא הרג המוני חסר הבחנה של נשים וילדים, לא הצלחה בפיגוע נגד כוחות צה"ל על הגדר, ולא חדירה המונית לישראל נוסח יום הנכבה 2011 בגבול הסורי. לצד זה, במאזן ההישגים של חמאס אפשר למנות את העובדה שהצליח להישאר בשיח, בעידן שבו מתעניינים בנעשה בסוריה ובסוגיית דאעש, ולא בבעיה הפלסטינית, ואת העובדה שריתק כוחות גדולים של צה"ל אל הגדר.

למרות הטיפול הטוב יחסית של צה"ל באתגר התהלוכות אל הגדר, אסור שאיש ישלה את עצמו: בעיית הכלא בן 2 מיליון האסירים, המכונה רצועת עזה, היא לצערנו הבעיה שלנו. הרקטות שיעופו, בסיבוב הבא, לא יעופו לסעודיה, לקטאר, למצרים ואפילו לא למוקטעה ברמאללה, אלא שוב לאשקלון, לשדרות ולאשדוד. החמאס בעזה שוב הוכיח שאין לו שום בעיה לשרוף את הרצועה בתנאי שגם אנחנו נשאף קצת עשן. דרושה הנהגה ישראלית שתשפוך מים קרים על בעיית עזה.

.

אהבתם? רוצים לקבל את המגזין המודפס עד הבית? לפרטים ומבצעי מנויים – השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם

.

צילום: אין אסייג, הארץ

שתף