אנחנו והם והשואה הבאה // מאת רן אדליסט

0

לקחים אחרי יום השואה, ומדוע האנושות שהרבה אחרי היטלר תמיד נמצאת פסע לפני רוע צרוף

.

פרק מתוך הכתבה המלאה המפורסמת בגיליון המודפס:

.

החוק הבינלאומי כמשל. סוף דבר

את השואה מדרגים כיום כגדולה שבזוועות. אלא שאין זוועה קטנה וזוועה גדולה. זוועה היא זוועה היא זוועה. הרייטינג של זוועה זו או אחרת לא אמור להפחית במאום את הצורך בשימוש בלקח השואה כדי למנוע זוועות בעתיד. כך גם בלקח זוועות הקולוניאליזם באפריקה, זוועות דאעש במזרח התיכון ושאר זוועות גדולות כקטנות. בהנחה שהאדם הסביר בימינו מתייחס לאדם השחור באפריקה כאל אדם שחור באפריקה, הרי מה שעשו המעצמות הקולוניאליות לילידים שם הוא זוועה לא פחותה.

ועדיין. הצורך להפוך את זיכרון השואה לסנה גיהינומי שבוער תמיד והזמן אינו מאכל אותו, הוא כיום המכשיר הנכון למלחמה ברוע הממוסד. מדינת ישראל אמורה להיות אותו סנה בוער, והשאלה היא אם ניתן גם לנהל את המאבק הזה בכל העולם וגם לנהל משטר אפרטהייד בישראל גופא. אין בישראל חוק דומה לחוקי נירנברג – כמו למשל מיהו אזרח גרמני ("רק בעלי דם גרמני או קרוב לו") – שקושר את מיהו יהודי עם מיהו אזרח. זה רק הניחוח הדק של לאומנות גסה, שאופף בישראל את תהליכי קבלת האחר. "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו", אמרה מירי רגב. גבלס לא היה מבטא זאת בצורה גרפית ומדויקת יותר. 'החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני' באמנת נירנברג נומק בכך ש"טוהר הדם הגרמני חיוני להמשך קיומו של העם הגרמני", ואסר על יהודים להתחתן ולקיים יחסי מין עם ארים, באופן שמתכתב ברהיטות עם ההלכה היהודית. שרת המשפטים איילת שקד קבעה כי "המשפט העברי ישמש מקור השראה למחוקקים ולשופטים בישראל". אשר לחוק הבינלאומי אמרה שקד כי "הציונות לא תמשיך לכופף את ראשה בפני מערכת זכויות פרט המפורשת באופן אוניברסלי", וכי "המדינה תוגדר ראשית כל כמדינה יהודית, וחוק היסוד וכן כל חוק אחר יפורשו בהתאם לכך".

כשאתה מחליף את המילה "יהודית" ב"גרמנית", הריח מכה בך מיד כאילו הרמת מכסה של בור ביוב מצחין. "המונח דמוקרטיה יוכפף להיותה של המדינה מדינה יהודית ויהיה משני לו בחשיבותו ואף יפורש על פיו", אומרת שקד, והיא לא לבד. היינריך פון טרייצ'קה, בספרו 'פוליטיקה', כתב כבר אז: "החוק הבינלאומי נהפך לביטוי ריק מתוכן (…) אם מחילים את עקרונותיו גם על עמים ברבריים. (…) אם הרייך הגרמני יחיל את החוק הבינלאומי, הדבר לא ייעשה מתוך אנושיות או חוש צדק, אלא מתוך חולשה מבישה".

ואכן בישראל קמו ארגונים שאינם מוכנים להיכנע לחולשות הדמוקרטיה. 'להב"ה' (למניעת התבוללות בארץ הקודש) הוא ארגון שולי לכאורה, אבל תמצאו מרכיבים בקואליציית נתניהו שדוגלים בדרכו. אנשי הארגון מכים ערבים (במטרה מוצהרת לגרש אותם ממרכז ירושלים), מנהלים מצוד אלים אחרי זוגות מעורבים (למנוע התבוללות), ממפים חנויות המעסיקות ערבים ולקינוח מנהלים קמפיין שנאה אלים נגד להט"בים (כנאמר בתורתנו הקדושה), בלא הבדל גזע, מין או לאום. כך על פי מיטב המסורת של תורות גזע, מהנאציזם עד הקו קלוקס קלאן.

נגד להב"ה הוגשו עשרות תלונות על אלימות שאיכשהו התפוגגו. בין מגיני דרכה הקולניים בכנסת ישנו אחד, בצלאל סמוטריץ', שהחל דרכו כאחרון פרחחי להב"ה. כיום הוא מכהן כסגן יושב ראש הכנסת. בדומה לתהליך שעובר על דמוקרטיות מתפוררות בעולם כולו, מפלגתו של סמוטריץ', הבית היהודי, היא חלק מתהליך חלחול אוסמוטי של נציגי האספסוף למערכות השלטון.

***************

מה שהפך את הנאציזם למוקצה מעבר לכל זוועה הוא הכוונה הרשמית, שנוסחה בכתב כמדיניות לאומית, לחסל עם אחר. לציווי התנ"כי להרוג, לאבד ולהשמיד אין עדיין תוקף רשמי, ומדינת ישראל, עדיין, חזקה מכדי שארגונים כמו להב"ה יבעירו את מערכות החוק והצדק שלה. מילת המפתח היא "עדיין", כאשר המערכת הולכת ומידרדרת.

שאלת המפתח היא האם החברה החילונית־דמוקרטית בישראל מסוגלת להתמודד עם הגל העכור הזה. התשובה תלויה אך ורק בתוצאות הקרב על התודעה. השלב הראשון הוא זיהוי הפרצוף האמיתי של חלק מהימין והשפעתו על ניהול המדינה. זיהוי מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד הזדחל תחילה בהיסוס, אחר נתקל בהזדעזעות רבתי ואיכשהו על הדרך התנחל בשיח השמאלני בלא שאי מי יתרגש ממנו.

אחריו צפה בשיח השמאלני המילה "פאשיזם", וגם היא ספגה תחילה מנת יתר של זעם צדקני ואט־אט הפכה שגרה. פה ושם זרק מישהו מנהמת ליבו "נאציזם". "נזכרתי בבעתה", כותב אחד דן מרגלית ב'הארץ' על אחד מחוקי נתניהו, "בשיעוריו של הפרופסור יהודה באואר באוניברסיטה העברית, כיצד נחקק חוק אישי על ידי הגרועים שבממשלים". באואר, תודה ששאלתם, מלמד כיצד פעל המנגנון המשפטי של הנאציזם, ו"כך בונים מדינה שיש בה מפלגה אחת, מנהיג אחד ועם אחד, שנדרש למחוא כפיים לשלטון".

יום השואה 2018 כבר עבר. אבל גם לאחריו, רצוי ללמוד את לקחיה במלואם, גם אם אנחנו לא נאצים ומדינת ישראל איננה מתכננת ולא מבצעת השמדת עם אחר. סתם כובשת ומדכאת.

.

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס. רוצים לקבל את המגזין עד הבית? השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם

.

צילום: michael nagle, janek sharzynsk, AFP, Getty images IL

שתף