מחירות לעבדות // סכנות גלובליות // הטור של ניצן הורוביץ

0

בחודש החגיגי הזה, בין פסח ליום העצמאות, אנחנו מהללים את החירות וחוגגים את השחרור: חירות כעם, שחרור לאומי ועצמאות כמדינה. ומה עם השחרור והעצמאות האישיים שלנו? במדדים העולמיים שמדרגים אושר וסיפוק, גורם החרדה המרכזי של אנשים הוא חוסר ביטחון חברתי וכלכלי. קהילות שיודעות להעניק ביטחון כזה, לפרוש רשת של הגנה חברתית, נחשבות למדינות שהכי טוב לחיות בהן. מדוע בעצם בעידן של קדמה טכנולוגית, תפוקה אדירה של מזון ואנרגיה וזינוק ברפואה, ממשיכה לשרור חרדה כזו? כאשר כל צורכי האדם מצויים בשפע גדול, בוודאי במדינות המערב, היינו אמורים להשתחרר מדאגות הקיום. מדוע אנשים כה רבים חווים דווקא חוסר ביטחון כלכלי? מדוע הם נדרשים לעבוד עוד ועוד?

השפע מתעתע. ככל שהוא גדל, כך הוא נאגר בכיסי מעטים ומתומחר באופן היוצר מחסור ולחץ מתגבר. הטכנולוגיה רק מאיצה את התהליך. זה שברו של חלום גדול. טכנולוגיה עילית מוטמעת בכל תחומי הייצור והשירותים, ואמורה להקל על העבודה במפעל, בשדה או במשרד – אבל הרוב הגדול עובדים שעות ארוכות יותר תמורת גמול יחסי הולך ומצטמק. תוחלת החיים עולה, אך אנשים מוטרדים כיצד יצליחו להתקיים לאחר שיפרשו מהעבודה. דאגות הקיום לא רק שלא נעלמו מחיינו, הן מתעצמות. עולם שלם נתון להתקפי חרדה. לאחר כמה עשורים של הפרטה מואצת וסדר ניאו־ליברלי מוחלט, מגלים גם מעמדות הביניים כי הם נשחקים. המצב המשברי מתברר כתכונתו הבולטת של הקפיטליזם הפרוע שמתקשה לנהל את החברה רק באמצעות השוק והתחרות. כך התרחשה הקריסה הגדולה – משבר ה"סאב־פריים" – בארה"ב לפני עשור, שזעזעה את העולם, ואת פצעיה עדיין מלקקים בכל מקום. ההתפכחות מהאמת המוחלטת של הקפיטליזם, והתפוגגות האמונה העיוורת בצמיחה, הן סיבות העומק להתערערות הביטחון הבינלאומי שמתרחשת עכשיו בכל היבשות.

תהליכים דומים גרמו לקריסת הסדר הדמוקרטי ולעליית הפאשיזם והנאציזם. אחרי מלחמת העולם השנייה קמה הסוציאל־דמוקרטיה עם מדינת הרווחה המודרנית, ששיפרה באופן דרמטי את רמת החיים של כלל האוכלוסייה. אלא שההון הגדול ארב מעבר לפינה ויצא למתקפת נגד. תוך שנים ספורות גדל ריכוז הכסף בידי קבוצה זעירה של אנשים באופן בלתי נתפס: לא עשירון, אפילו לא מאיון – אלפיון, "הצוקרברגים והגייטסים" מחזיקים היום בהון כמו מחצית מתושבי העולם. כל איש כזה שווה 35 מיליון אנשים אחרים. לעיתים הוא שווה יותר ממדינה וגם חזק ממנה. הניאו־ליברליזם הפך לניאו־פיאודליזם.

בדור האחרון נהנית התפיסה הזו משלטון גלובלי, תוך שהיא מפוררת את השירותים החברתיים ומכרסמת בזכויות העובדים. לאן מוליכים מאות מיליוני אנשים את התסכול? איך מגלגלים את האבן שרובצת לכולנו על הלב? באלימות. טירופים דתיים, דחפים לאומניים, גזענות ותוקפנות – ממזרח וממערב. זה המאחד בין טראמפ בארה"ב, פוטין ברוסיה, וגם נתניהו בישראל. כולם חסידי ההון הפרוע וסמוכים אל שולחנו המופקר.

האתגר של השנים הקרובות יהיה להשתמש בטכנולוגיה כדי ליצור סדר חברתי משופר ולקדם את החופש האנושי. ההנחה היא שהמשבר המובנה של הקפיטליזם והצורך בחלוקה מחודשת של המשאבים יביאו, כמו בתנועת מטוטלת, לשובה של תפיסת הרווחה. אלא שההון הגדול מופק היום מטכנולוגיית המידע והוא גדל בקצב חסר תקדים בהיסטוריה, תוך שהוא מעמיק את חדירתו לכל תחום בחיינו והופך אותנו לסוג של עבדים מודרניים. השאלה הגדולה היא מי יקדים את מי: הגופים שאמורים לשמור על האינטרס הציבורי וכבר מבינים את הסיכון של תאגידי הענק, או התאגידים שמשתמשים במידע ובהון העצום שצברו כדי לערער את סמכות המדינות, וליצור סדר עולמי שבו יעשו כרצונם.

.

אהבתם? רוצים לקרוא עוד? לפרטים על מבצע מנויים – גיליון ראשון במתנה – לחצו כאן

.

צילומים: ויקיפדיה, Getty images IL

שתף