כותב אני אלייך מעומק ליבי, שרת התרבות שלי, בלי האשמות, בלי משקעים ובלי פוליטיקה.
בדיוק כמוך, בן פריפריה אני. אמי מקזבלנקה, אבי מהונגריה. נולדתי באופקים, וגדלתי במושב ישע בנגב המערבי. בדיוק כמוך, אני אדם שמאמין בבורא עולם. סבי, הרב משה אלקבץ, היה חבר קרוב של הרב בוזגלו, גדול פייטני מרוקו, ולימד את ג'ו עמר הפטרה וחזנות.
אני קורא את רעיונותייך בדבר מהפכה תרבותית וחברתית, ומסכים עם כל מילה. אכן, יש לקיים תיקון עמוק, לשנות את סדר העדיפויות התרבותי, לדאוג לאוכלוסיות המרוחקות ולהנגיש להן את היצירה. לבנות, לשקם, ליצור הזדמנויות שוות. אני מאמין בחופש אמנות ויצירה, חופש תרבות ואמירה.
כאשר מעבר לקו הירוק לא הייתה ולו מגמת בגרות אחת בקולנוע, נעניתי לבקשתה של שרה אליאס, מנהלת אולפנה בקדומים, ונסעתי פעמיים בשבוע במשך שלוש שנים ללמד נערות מוכשרות לעשות סרטים, לחנך לחופש ביטוי, להאמין שרק קולות הבאים מדעות שונות יכולים לאפשר דיאלוג מתוך היכרות ולא מתוך בורות.
—
אני יודע שאת מבינה לעומקם של דברים שתרבות איננה רק לחם ושעשועים לאנשים העייפים מעמל יומם, אלא גולת הכותרת, ההמנון והדגל האמיתיים, המטרה שאליה צריכה לשאוף חברה נאורה. מדינה המשקיעה את עוצמתה הכלכלית בתרבות קובעת את יתדה בהיסטוריה. התרבות של עכשיו היא הארכיאולוגיה של העתיד. על בסיס חברתי־תרבותי יציב אפשר לבנות מערכת חינוך בעלת אג'נדה, לשאוף לחברה משכילה, רווית תוכן וידע, שמתרחקת מן הבורות.
אני יודע שאת מסכימה איתי. המילים כאן נכתבות גם בהשראת דברים שאמרת בשנה וחצי האחרונות. "תקציב התרבות שמר במשך שנים על החזקים והבטיח שהחלשים ימשיכו להיות חלשים", אמרת. "זה הולך להשתנות. אני לוקחת מהחזקים ומעבירה לחלשים. בשביל זה צריך אומץ. זה יעורר היסטריה במוסדות התרבות, אבל יחולל היסטוריה".
את הרי יודעת שעולם התרבות הישראלי סובל מבעיות תקציב, שאנשי התרבות חיים באי־ודאות כלכלית, בתל אביב ובכל מקום אחר. תבדקי כמה משתכר רקדן בבאר שבע, מוזיקאי בסימפונית של ראשל"צ או שחקנית בתיאטרון פרינג' בנתניה. תבדקי את ממוצע השכר של שחקנית בהבימה ובקאמרי. תבדקי איך אמנים, סופרים ומשוררים, שהפכו לאייקונים בינלאומיים, מסיימים את חייהם מבוישים ומושפלים, רעבים לחסדי הביטוח הלאומי.
שכחו כאן מזמן מה הוא טעם החיים של חברה. מנסים לשדר לנו שתרבות ואמנות הן פריבילגיה במקום שבו נלחמים על קיום. שכחו שללא אמנות ותרבות לחיים יש טעם תפל. שום מלחמה לא תסעיר נפש כפי שעושה יצירה מוזיקלית אחת, שיר אחד, סיפור אחד, סרט אחד. תאמר נפאר הוא ישראלי מהפריפריה, וכך גם תיאטרון אל־מידאן. מושגים כמו "גרבוזים" או "אורשרים" עושים הכללה של חברה שלמה, של יוצרים שחושבים אחרת ומאמינים בתיקון. הגיע זמן פיוס. אנחנו שבעים ממלחמות ומפלגנות. אנחנו רוצים שלום, גם בתרבות.
—
אני מאמין ברצון שלך לשינוי, למהפכה שעליה את מדברת. יש לך את הכוח לעשות זאת. זה לא ילך אם תנסי לגרוע תקציבים ממקום אחד ולהעבירו לאחר, אלא מחייב שילוש של תקציב התרבות. בזמן כהונתך עלה תקציב התרבות ב־23%, כ־300 מיליון שקל, ועלה תקציב הספורט בכ־125 מיליון שקל, ועכשיו אנו עומדים על מיליארד שקל לתרבות וספורט. בהשוואה למדינות ה־OECD נדרש מיליארד נוסף, פחות מאחוז מכלל תקציב המדינה, כדי לעמוד בקריטריונים ולנסח תוכנית חומש לתרבות שיש בה עתיד ותקווה. זו צריכה להיות המטרה בתקציב המדינה החדש. אני איתך, כולנו מאחורייך.
.
צילום: אימג'בנק
.
