במשחק האסוציאציות התנ"כי, אם היה כזה, מארק צוקרברג לא היה רק גרסה חדשנית של שלמה המלך, החכם באדם, אלא גם תאומו הפואטי של דוד המלך, הרומנטיקן. המסרים של צוקרברג לאורך הדרך יעידו על כך כי במקביל לתפיסתו העצמית כגאון טכנולוגי, הוא מגלם בתוכו את הילד שדיבר אל כוכבים, שהמתיק סודות עם סביונים ושחפים.
צוקרברג היטיב לקרוא את מפת הסנטימנטים האנושית טוב יותר מכל אחד אחר בתקופתו. פעם פרט את הלייק למגוון רחב של רגשות. פעם חגג עם שני חברי נפש שסגרו יחדיו כמה סיבובי שמש סביב כוכב הלכת שהמציא. פעם סיכם את הרגעים היפים של השנה החולפת עבור כל אחד ואחת. בכל פעם מחדש הוא נזכר בימים היחפים, כאשר ביקש לעצמו חום ואהבה בלילות הרווארד הקרים, וכמו מכסה בשמיכת פוך, באקט של בן זוג אוהב, את האנושות שלו השוכבת לצידו.
זה היה יכול להיות רומנטי, אלמלא פרט שולי מראשית ימי הרשת החברתית: צוקרברג לא הותיר את אתר הסטודנטים הצנוע שהקים בין דלתות האוניברסיטה הסגורות של המוסד האקדמי שבו למד, אלא יצר מועדון אקסקלוסיבי של סטודנטים מכל אוניברסיטאות ליגת הקיסוס. במילים אחרות, הכניסה לסטודנטים מקולג'ים או מאוניברסיטאות שאינם מיועדים רק לבני עשירים – אסורה. כלומר, כבר בימים התמימים של פייסבוק החליט צוקרברג כי עשירים יתמנגלו, ישכבו ויתרבו רק עם עשירים. את הסיפורים על רומיאו ויוליה, היפה והחיה, טוני מ"הסילונים" ומריה מ"הכרישים" – תשאירו לשייקספיר ולדיסני. מועדון החברים ננעל, צוקרברג בלע את המפתח.
בסוף הוא התפכח. בשביל לרפד את חשבון הבנק בפאלו אלטו, הבין צוקרברג, אי אפשר להיות סנוב. צריך לגייס את ההמונים. וצריך שהם יהיו בצד שלך, שהם יבינו שאתה רוצה בטובתם ושהם ירגישו שאתה מרגיש אותם. מאז, בכל פעם שצצה נימה ביקורתית על רשעותו של האלגוריתם או על מסחרת הנתונים האישיים, צוקרברג שולף את האנטידוט ודואג להחזיר את האנושות אל ערש התמימות, לכל מה שהיה פה לפני שנשבר האינטרנט, התמלאה תחריר וזויפו החדשות. אנשים אמרו שלום, חבר היה חבר. צוקרברג מדלג בנונשלנטיות על ימי הקיסוס השנויים במחלוקת ומבקש להתמקד בפייסבוק כמקום הנחמד הזה של כולם. בר שכונתי של כמה חבר'ה שחולקים תחומי עניין, אמונות ורעיונות. ספר מחזור שמתעדכן בזמן אמת. טיול שנתי אינסופי למקומות רחוקים. 'יום החברים' – חג שהומצא על ידי צוקרברג לפני שנה – הפך ב־4 בפברואר 2017 למסורת, כמו כל דבר שחוזר על עצמו יותר מפעם אחת. ובאותו רגע זה קרה.
צוקרברג, לראשונה מאז השתלט על העולם, טעה בקריאת מפת הסנטימנטים. זה כבר לא ימי בנימינה, אלא ימי בנימין, כאן בישראל, וימי טראמפ בעולם המערבי. התמימות הלכה לעזאזל. גם האמון הבסיסי – בממשלה, בתקשורת, במושג "חבר". זהו עידן החבר־שהוא־אויב, עידן ה־Frenemy. ביבי ונוני, טראמפ ופוטין – קשה לדעת מתי נגמרת האיבה ואיפה מתחילה ידידות האינטרסים המשותפים. 'יום החברים' של צוקרברג, ברגע שהפך מגימיק חד־פעמי למסורת, הוא בעיקר עדות לתחילת הסוף של פייסבוק – המפלצת החברתית כבר לא מתמזגת עם הלך הרוח הגלובלי ובטח שלא יוצרת אותו. עוד עידן חלף. ומתבקש לחתום אותו בשתי מילים: שלום, חבר.
–
אהבתם? רוצים לקרוא "ליברל"? למבצע מנויים חדש ואטרקטיבי לחצו כאן
