בתקופה האחרונה, האיש בנימין נתניהו השתנה. כולנו מורגלים בשפת הגוף הסמכותית שלו, בהדהוד הבריטון, בהעוויות הפנים המדודות שאמורות להביע זעם, זעף נבואי או נימת השכנוע בין זחיחות לבין ”אני מבקש מכם להאמין לי… אנא! תאמינו לי, זהו בדיוק המצב!“. המסכה הזו נסדקה אחרי קפיצת המדרגה של הרצוג ולבני בסקרים. הידע האישי על תעתועי הבוגדנות של ליברמן הוסיף לחוסר הביטחון וחוסר הידיעה מה יעשו כחלון, לפיד ודרעי; והפרחחות חסרת המעצורים של בנט הוציאה אותו מאיפוס. כאילו מה? כולה יפסיד את הבחירות, ילך לעשות לביתה ולשכשך רגליים בבריכה בקיסריה.
טעות. טעות חמורה.
לא מדובר בפסיכולוגיה בגרוש. בנימין נתניהו מבועת עד מוות, ולא בגלל שאני זה שמתפיח את הכרית עליה הוא מניח בזהירות את בלוריתו המעוצבת. הוא הראשון לזהות איזה מחיר הוא ישלם, אישית, כאשר ינטוש אי“ה (אם ירצה הבוחר) את העמדה המבוצרת באקווריום אל הג‘ונגל הממתין לו בחוץ. בזמנו, שוחחתי עליו לטובת פרויקט ”שאלת ראש הממשלה“ בגיליון הראשון של ’ליברל‘ עם כמה מקורבים לשעבר. למעט הגזמות לטובת הזדוניות המשועשעת, מדובר בפחדן ופניקר תחת לחץ. ויש לו בהחלט ממה להיבעת. כל זמן שהוא משוכפ“ץ על ידי יועץ משפטי לממשלה ומבקר מדינה שהוא מינה והם מחזירים לו בריבית ללא נשך, הוא ייחלץ מן המגרסה המשפטית גם כאשר יתרסק במטחנה הציבורית. ולא מדובר בנסיעה ממלכתית ליפן כדי לשוחח בין השאר, על פי דיווחים שלא אומתו, עם ראש הממשלה היפני על עסקי ההימורים של שלדון. רשויות החוק לא סבורות שיש כאן עבירה על סעיף הפרת אמון – הרי נתניהו מועסק כראש הממשלה, בחוזה על פיו מותר לו להפר אמונים למדינה, לא לגוש אמונים.
לכתבה זו יש המשך. הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס.
–
- ראש בראש: ראש המוסד יוסי כהן והרמטכ"ל אביב כוכבי: האם נראה אותם מתמודדים על ראשות הממשלה?
- בתחבולות תעשה לך | על החיפוש של ראשי המוסד לדורותיהם אחר תהילה אישית | מאת אמיר אורן
- ביון למופת: מספילברג ועד 'טהרן': כך כבש המוסד הישראלי את מסכי הקולנוע והטלוויזיה // מאת רון פוגל
