זווית אחרת על הפצצה האיראנית | מאת רן אדליסט

איך הייתם מגיבים אם לפתע היה מתחוור לכם שכל האיום הגרעיני האיראני הוא משחק כוחות מדיני, אישי, כלכלי ופוליטי, כזה שאין לו שום קשר לשימוש בפצצה?

בדיוק.

וזה בדיוק מה שאירע מאז הנץ רעיון הפצצה האיראנית, באדיבות ממשלת רבין הראשונה בימי השאה, ועד ימי אחמדינז'אד ונתניהו, ח'אמנאי וזריף. על פי כל קריטריון סביר והבנת היגיון בריא של אירועים וממשלים, איראן אכן רוצה בפצצה. אכן זה עניין לא רצוי עד מסוכן, אלא שמעולם לא התכוונה איראן ואינה מתכוונת להטיל את הפצצה. לא על ישראל, לא על סעודיה ולא על ארצות הברית. הכול חוששים, ובצדק, מכל מדינה מופרעת שיש לה פצצה, אלא שאני ממש לא משוכנע שמשטר האייתוללות הוא שפוי פחות מממשלה דמוקרטית ששותפיה הם ליברמן ובנט, דני דנון ומירי רגב, כאשר שלדון אדלסון (שהציע להשליך פצצה במדבר כדי להרתיע את האיראנים) הוא פטרונו של ראש הממשלה. אילו שאינם סבורים, כמו צ'כוב, שכל אקדח או פצצה בתחילת ההצגה סופם לירות ולהתפוצץ בסופה, טוענים שהמניע לגרעין האיראני הוא טראומת הפלישה העיראקית, בחסות אמריקאית, בתחילת שנות ה־80. האיראנים משוכנעים שאם הייתה להם פצצה אחרי מהפכת חומייני ב-1979, סדאם חוסיין לא היה מעז לתקוף – מה שכנראה נכון. מה שלא נכון הוא הפרשנות של אסטרטגים כמו הנרי קיסינג'ר. אלה טוענים שיש לפצצה מכפיל ומשלש כוח לטובת כוונות איראן לשלוט באזור. שלא לדבר על הטוענים שהפצצה אמורה לתמוך ביצוא המהפכה האסלאמית, ברוח מייסד הרפובליקה של איראן האייתוללה רוחאללה ח'ומייני.

תרגיעו.

מימוש הגרעין האיראני, כמו תקיפה ישראלית של אתרי הגרעין, הם תרגילים בניפוח שרירים ראוותני בתקווה שהעולם יקנה אותו. היכולת הגרעינית האדירה של ישראל (על פי פרסומים וגו') לא הפריעה להתנגדות הערבית בכלל, והפלסטינית בפרט, לנהל מלחמות ולייצר פעילות טרור נגד הכיבוש. איראן אכן מנהלת כיום קמפיין אזורי שמטרתו יצירת אזור השפעה שיעי, והוא חלק מהקטטה השיעית־ סונית. הפצצה לא משנה את דפוסי האלימות והטרור ההדדיים במזרח התיכון. החל בכנופיות האסלאם הרצחני, עבור במדינות שיש להן אינטרס שרידות לאומי, דתי או כלכלי, וכלה בישראל, שמנציחה באלימות את הכיבוש וטוענת שהיא קורבן לרדיפה.

הבעיה היא תעשיית ההפחדות.

האיש המייצג את גישת האפוקליפסה עכשיו ולתמיד הוא בנימין נתניהו. סירנת ההפחדות שלו מיועדת בעיקר פנימה ("מאז היטלר לא קם צורר כמו אחמדינז'אד") לצורכי תחזוק רמה קבועה של חרדה בציבור שלו. נתניהו גם לא חס על האנושות: " איראן גרעינית, שתחזיק את העולם בגרונו, היא איום טרור גרעיני מוחשי מאוד". אבל את הקינוח האפוקליפטי הוא שומר לידידיו בארצות הברית: "איראן מפתחת טילים שיהיו יכולים להגיע לעיר הזו (ניו יורק, ר"א) בעוד שלוש־ארבע שנים". בדומה למימוש חסר התוחלת של האופציה הגרעינית האיראנית, גם תקיפת הנגד הישראלית לא ממש קיימת. מעולם לא הייתה ואין גם כיום אופציה צבאית רצינית לתקיפת אתרי הגרעין באיראן. "בכהונתי", אמר אובמה בראיון לטום פרידמן, "לאיראן לא יהיה נשק גרעיני". הנחת העבודה של אובמה היא שהשעון העולמי יהפוך את הצעירים ואנשי העסקים לכוח הדומיננטי באיראן, והפצצה, אם תהיה, תחליד במחסן. כמו אלו של ישראל. לא שואה שנייה, אלא מזרח תיכון הממשיך לנהוג כהרגלו.