fbpx

רונית ורדי: נתניהו? זה לא הוא, זה אנחנו

0

בשנה לאחר בחירתו בפעם הראשונה לראשות הממשלה, 1997, פרסמתי את הביוגרפיה הבלתי רשמית של בנימין נתניהו: 'ביבי, מי אתה אדוני ראש הממשלה' (הוצאת כתר). נתניהו של אותם הימים היה איש צעיר שכבש בסערה את ירושלים. ידענו עליו מעט מאוד. חידת ניצחונו, אחרי רצח רבין, העסיקה את כל העיתונאים. למדתי אז על היכרותו עם בעלי הון יהודים אמריקאים שרק החלו לפלס את דרכם בישראל. אנשי עסקים ויזמים שראו בו סוס פוליטי, שיחדירם לליבת הכלכלה הישראלית ולצמרת הפוליטית בוושינגטון. הם הביאו עמם אנשי מקצוע מתוחכמים שסייעו לניהול הקמפיין האישי של נתניהו. ביבי למד אז לעבוד עם סקרי דעת קהל. ידע לשאול את השאלות הנכונות. וידע – וזה אולי הכי חשוב – להשתנות בהתאם לתשובות שקיבל.

אלא שהוא עצמו נבהל מניצחונו. ראש הממשלה נתניהו חגג והסתחרר בצמרת. שכח את "החברים" והסתכסך עם התורמים, העוזרים והיועצים למיניהם. ואז גם יצא למלחמה גדולה ב"אליטות". כטחנות רוח שהתעצמו בחזיונותיו, הוא נשבע לעצמו, לשרה ולתומכיו: "אני אחליף את האליטות". אז מה עשו האליטות? הן ביישו, השפילו וגירשו אותו מירושלים. וכל זאת בצעד מהיר. פשוט. ולא מסובך. ביבי עף מלשכת ראש הממשלה כמו היה עלה יבש, שנישא ברוח.

רוצים לקרוא את הטור המלא? הירשמו לקבלת גליון מתנה עד הבית

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook