מאז שנאם את נאום השבטים שלו נתפס הנשיא העשירי, ראובן (רובי) ריבלין, כמי שסכנת היעדר האחדות בחברה הישראלית היא משימתו הלאומית. לכן, לא מפתיע שהוא לקח לעצמו חלק אקטיבי למדי בניסיונות למצוא פתרון לדרך ללא מוצא שאליה נקלעה הפוליטיקה הישראלית. אבל הצעתו היצירתית בתחילת הדרך שלאחר הבחירות הלא מוכרעות, שלמעשה תגרום לכך שבה בעת יהיו בישראל שני ראשי ממשלה, אחד בתואר ואחד בפועל, היא צעד אחד רחוק מדי. החוק שהציע נתפר למידותיו של האיש שאינו רוצה לעזוב את בלפור ונאחז בקרנות המזבח תוך שהוא מייצר בתודעה את המחשבה שהוא נמשח לשלטון. שמלבדו, אין ולא יהיה אף אחד ראוי.
מאחר שאין שוררת הידידות, בלשון המעטה, בין ריבלין לבין בנימין נתניהו, הרי שלא ברורה נדיבות הלב של הנשיא כלפיו. וגם אם ההצעה היצירתית נלחשה על אוזנו על ידי אנשים מכחול לבן או מהליכוד, טוב ונכון היה לגנוז אותה. אחרי הכל מדובר בנשיא, שבפתיחת כנס החורף של הכנסת באוקטובר 2017 ביקר בנאומו את אובדן הממלכתיות בישראל. ההצעה הזאת היא הכל מלבד ממלכתית. היא חקיקה פרסונלית לאדם ששלושה כתבי אישום מרחפים מעל ראשו.
אולם, אם נתעלם מהאפיזודה הנוכחית, שבזמן כתיבת שורות אלו סופה טרם ידוע, הרי שהנשיא ריבלין הוא באמת כל מה שמדינת ישראל צריכה בעת הזאת. מבין, רגיש, מכיל, עוטף ומחבק. אהוב כמעט על כל שדרות העם, קשוב למצוקות של השבטים השונים ואינו חושש להביע עמדות גם בנושאים שנויים במחלוקת. לצרתו או לשמחתו, הוא נאלץ להיות גם משפיע קריטי בשדה הפוליטי, ולא רק הממלכתי.
נותרו לו עוד שנתיים בבית הנשיא. כשיגיע זמן סיכום, יירשמו לזכותו מספר דברים מרכזיים – השתתפותו כנשיא ראשון באירוע לזכר הטבח בכפר קאסם. הוא ידוע כמתנגד חריף להתנהגות פוגענית וגזענית, ולכן זמן קצר לאחר שהושבע לנשיא ביטל הופעה של הזמר עמיר בניון במשכנו בגלל מילות שיר פוגעניות כלפי ערבים. הוא התבטא בחריפות בעקבות הצתת בית משפחת דוואבשה בכפר דומא ("בני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש"). מנגד, סירב להכניס לבית הנשיא, לְמפגש עם ראשי רשויות ערביות, את ח"כ ג'מאל זחאלקה בשל תמיכתו בטרור, וביקר את מנהיגי המגזר הערבי כשלא גינו פיגועים. בשנה החולפת אף ספג נאצות מימין בשל התנגדותו לחוק הלאום, ותמונתו בבגדי אס־אס הופצה ברשתות.
לפני חודש ציין ריבלין 80. זה היה יום הולדת עצוב לאחר שביוני האחרון נלקחה מאיתו, ובמידה לא מבוטלת גם מאיתנו, רעייתו ושותפתו רבת־השנים לחיים, נחמה ז"ל.
בחמש שנות כהונתו ניכר שריבלין, שהיו מי שתפסו אותו בתחילת דרכו הפוליטית כסטנדאפיסט מתוסכל, הכין את עצמו היטב לכהונה בבית הנשיא והפך את התפקיד לחשוב ומרכזי. בעוד שבעבר היו קולות שקראו לביטול מוסד הנשיאות, בעוד שנתיים, כשיבואו לבחור נשיא חדש, איש לא יחשוב שהוא בזבז את שבע שנותיו במשכן נשיאי ישראל. וכאמור, הבחירות האחרונות, מועד ב' של 2019, זימנו לפתחו אפשרות לעשות שינוי ולהביא לאחדות שכה חשובה לו.
בשם אומרו
"אין זה משנה על מי אטיל ראשון את מלאכת הרכבת הממשלה. (…) כל עוד לא יהיה רצון אמיתי להגיע להסכמות, להתפשר, לא תקום ממשלה"
–
- הנשיא והמראה: סיכום כהונת ריבלין // הטור של ירון דקל
- הנשיא האחרון // מויצמן עד ריבלין: קווים לדמויותיהם של האזרחים מספר 1 // מאת אמיר אורן
- משפיעים 2020 | רובי ריבלין | תוגת השבטים
