על הרציף בנמל אודסה של תחילת שנות ה־30 עמדו שני יהודים. בידי האחד כרטיס לניו יורק. השני יעלה על הספינה לפלסטינה. שנים ארוכות וקשות בשטעטל של מזרח אירופה הותירו צלקות רבות, אבל גם אוצר בלום במזוודות של שניהם: הנוסחה להומור שיכבוש את העולם. ההומור לא היה אחד ממאפייניו הבולטים של עם ישראל עד העידן המודרני (אם לא מתייחסים לעקידת יצחק כמתיחה הראשונה בהיסטוריה). ועדיין, חוויית הגלות, בפרט במזרח אירופה, חידדה צורך בהווי מגבש, שיעניק תוספת הכרחית לתפילה לאלוהים שניתק כבר מזמן את הקשר, ולסוג של כיפת ברזל מורלית בין פוגרום אחד למשנהו. הצחוק בפניו של המוות הוא מרכיב מהותי בדנ"א של ההומור היהודי. קבלו את הרשל'ה ומלאך המוות: הצמד הקומי הכי טוב בכל הזמנים.
מולי שגב, במסע חוצה יבשות, מנתח את הדי.אנ.איי של ההומור היהודי. איך הוא התפתח, מה הפך אותו לכובש כל כך בטעם האוניברסאלי, ומה עשתה לו "הישראליות".
רוצים לקרוא את כתבתו המלאה של מולי שגב? הירשמו לקבלת גליון מתנה
