רפי מן
הלירה של השכן ירוקה יותר
"לא יהיה שדכן שלא יקנה עותק מהספר הזה", הבטיח הממונה על הכנסות המדינה זאב שרף, בהציגו במסיבת עיתונאים בספטמבר 1955 את המהדורה הראשונה של "ספר הנישומים". כארבעה כרכים עבי כרס נחשפה לעיני כול לא רק ההכנסה של חברת החשמל ושל "סולל בונה", אלא גם של רבבות עצמאים ובעלי עסקים. כך סיפק מס הכנסה את יצר המציצנות של כל מי שרצו לדעת כמה מרוויח השכן ממול, ואולי גם לאיזו משפחה כדאי להשתדך. לעיתונאים זו הייתה חגיגה. הם חיפשו ומצאו צימוקים בין דפי הספר. בעיתון "חרות" דיווחו כי הכנסותיו של עו"ד גדעון האוזנר, לימים היועץ המשפטי לממשלה, היו בשנת המס 1952-53 10,596 לירות, ואילו עו"ד אליהו מרידור, אביו של דן, הרוויח באותה שנה רק 5,662 ל"י. רופא העיניים הנודע ד"ר טיכו הרוויח 7,500 ל"י, והכנסותיו של פרופ' הרמן צונדק, מנהל בית החולים "ביקור חולים", הגיעו באותה שנת מס ל־9,152 ל"י.
רוביק רוזנטל
מס שפתיים והעמקת הגווייה
השם הזה, "ספר הנישומים", כמו גם המילה 'נישום' תמיד הפחידו אותי. 'נישום' נשמעת כמו אחד שמנשימים אותו, וספר הנישומים נשמע כמו ספר הנשמות, שבו מעלעל אלוקי צבאות ומחליט מדי יום מי יפסיק לנשום. העובדה שאין קשר בין 'נישום' לבין 'נשמה' או 'נשימה' לא מרגיעה. היהדות הרי חובבת חיבורים לשוניים בלתי אפשריים ואף מופרכים. ואכן אין קשר. 'נשימה' ו'נשמה' הן מן השורש נש"מ, והן קשורות מאוד זו בזו. 'נישום' היא מן השורש שו"מ, בבניין נפעל, מי שמוטלת עליו שומה כלשהי.
אופס. שוב הסתבכנו. מה לשומה – "פלולה" – לבין השומה של מס הכנסה? גם זו תאונת שפה, מהסוג שהעברית מכירה היטב. שתי המילים הן למעשה מילים ארמיות שגוירו. השומה על
העור קרובה למילים בארמית סורית ובערבית. שומת המס התגלגלה מהפועל האכדי 'שאמו', שפירושו לקנות, והמילה 'שימו' שפירושה מחיר. מי שעורך שומה שָׁם, ומי שעורכים עליו שומה הוא, כאמור, נישום. התלמוד מלא בשומות, שמים ונישומים. המקצוע שמאי הופיע בימי הביניים, אם כי רצוי שזה שיבדוק את ערך הדירה לפרמיה לא יהיה מבית שמאי, שהיה כידוע, תנא קפדן במיוחד.
רוצים לקרוא עוד מהמדור קונטקסט ושפה? הירשמו לקבלת מגזין מתנה
